ספר המקבים א יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המקבים א · יד · >>

  1.  ובשנת שתיים ושבעים ומאה אסף דמיטריוס המלך את חילו וילך למדי למשוך עזרה לו למען ילחם את טריפון:
  2. וישמע ארשכה מלך פרס ומדי כי בא דמיטריוס בגבולו וישלח את אחד שריו לתפוש אותו חי:
  3. וילך ויך את מחנה דמיטריוס ויתפשהו ויביאהו אל ארשכה וישימהו במשמר:
  4.  ותשקוט הארץ כל ימי שמעון ויבקש טוב לעמו וייטב בעיניהם שלטונו וכבודו כל הימים:
  5. ומלבד כל כבודו לקח את יפו לחוף ויעש מבוא לאיי הים:
  6. וירחב את הגבולות לעמו וימשול בארץ:
  7. ויאסוף שבי רב וישלט בגזר ובבית צור ובמצודה ויבער את הטומאה מתוכה ולא היה מתקומם לו:
  8. [וישב ישראל לבטח] ויעבדו אדמתם בשלום והארץ נתנה יבולה ועצי השדה את פרים:
  9. זקנים ברחובות ישבו כולם על טוב נדברו [בתולות תפארת עטפו] והבחורים כבוד לבשו ובגדי מלחמה:
  10. לערים המציא אוכל ויעשן למקומות מבצר עד קצה הארץ נקרא שם כבודו [ותהילתו בגויים ספרו]:
  11. עשה שלום על הארץ וישמח ישראל שמחה רבה:
  12. וישבו איש תחת גפנו ותאנתו ולא היה איש מחרידם:
  13. ולא נשאר נלחם בם עלי ארץ והמלכים נגפו בימים ההם:
  14. ויתמוך כל עניי עמו את התורה דרש [ויחזק ידי שומריה] וישמד כל פשע ועוול:
  15. את המקדש פאר וירב את כלי הקודש:
  16.  וישמע ברומי כי מת יונתן ועד אשפרטה [באה השמועה] ויתעצבו מאוד:
  17. וכשמעם כי שמעון אחיו היה כהן גדול תחתיו והוא שליט הארץ והערים אשר בה:
  18. ויכתבו אליו על לוחות נחושת לחדש אתו את האהבה ואת הברית אשר הקימו את יהודה ויונתן אחיו:
  19. ויקראו לפני העדה בירושלים וזה פתשגן האגרות אשר שלחו בני אשפרטה:
  20.  ראשי האשפרטיים והעיר לשמעון כהן גדול ולזקנים ולכהנים ולשאר עם היהודים האחים שלום:
  21. המלאכים אשר נשלח ואל עמנו הודיעו לנו על כבודכם ותפארתכם ושמחנו לבואם:
  22. וכתבנו דבריהם במועדות העם לאמור נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטרוס בן יסון מלאכי היהודים באו אלינו לחדש אתנו את האהבה:
  23. וייטב לעם לקבל את פני האנשים בכבוד ולקיים פתשגן הדברים האלה בספרים הגלויים לעם להיות לזכר לעם האשפרטיים ופתשגן הדברים האלה כתבו אל שמעון הכהן הגדול:
  24.  אחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומי ובידו מגן זהב גדול אלף מנה משקלו להקים אתם את הברית:
  25.  וכשמוע העם את הדברים האלה ויאמרו מה תודה ניתן לשמעון ולבניו:
  26. כי עמד באמונה הוא ואחיו ובית אביו ויניסו את שונאי ישראל מעליהם ויקיימו לו חופשה ויכתבו על לוחות נחושת וישימו על עמוד בהר ציון:
  27. וזה פתשגן הכתב
     בשמונה עזר באלול בשנת שתיים ושבעים ומאה היא שנה שלישית לשמעון כהן גדול שר עם אל:
  28. בקהל גדול של כהנים ועם וראשי אומה וזקני הארץ הודע לנו:
  29. אחרי אשר פעמים הרבה היו מלחמות בארץ ושמעון בן מתתיהו בן בני יויריב ואחיו שמו את נפשם בכפם ויעמדו נגד אויבי עמם לקיים את מקדשם ואת התורה ובשם גדול פארו את עמם:
  30. ויקהל יונתן את עמו ויהי להם לכהן גדול ויאסף אל עמיו:
  31. וירצו אויביהם לנחול בארצם ולהחריב את ארצם ולשלוח יד במקדשם:
  32. אז יקום שמעון וילחם בעד עמו ויוצא רכוש רב מאשר לו הוציא ויחמוש את אנשי החיל מעמו ויתן להם שכר:
  33. ויבצר את ערי יהודה ובית צור ועל גבולות יהודה אשר היה שם לפנים נשק האויבים וישם שם מצב אנשים יהודים:
  34. ואת יפו ביצר אשר על הים ואת גזר אשר על גבול אשדוד אשר ישבו האויבים לפנים שם ויושב שם יהודים ואת כל הצורך לתקן אותן שם בתוכן:
  35. וירא העם את אמונת שמעון ואת הכבוד אשר רצה לעשות לעמו וישימוהו נשיא להם וכהן גדול יען עשותו את כל אלה ובעד הצדק והאמונה אשר שמר לעמו ויבקש בכל דבר את עמו:
  36. ובימיו הצליח בידו לגרש את הגויים מארצם ואשר בעיר דוד אשר בירושלים אשר עשו להם מצודה אשר ממנה היו יוצאים ומטמאים מסביב למקדש ויעשו רעה רבה בקודש:
  37. ויושב בה אנשים יהודים ויבצרה לבטחון הארץ והעיר ויגבה את חומות ירושלים:
  38. והמלך דמיטריוס קיים לו את הכהנה הגדולה בגלל אלה:
  39. וישימהו באוהביו ויכבדהו כבוד גדול:
  40. כי שמע אשר נקראו היהודים מאת הרומיים אוהבים ובני ברית ואחים וכי פגשו מלאכי שמעון בכבוד:
  41. וכי היהודים והכהנים נאותו להיות להם שמעון לנשיא ולכהן גדול לעולם עד אשר יקום נביא אמת:
  42. ולהיות להם לשר צבא ולדאוג למקדש ולהעמיד בידו מלאכתו ועל הארץ ועל הנשק ועל המבצרים:
  43. וכי ידאג למקדש וכולם ישמעו בקולו וכי יכתבו בשמו כל השטרות בארץ וכי ילבש ארגמן וזהב ישא:
  44. ולא יוכל איש מן העם והכהנים לבטל דבר מאלה ולדבר נגד דבריו ולאסוף אספה בארץ בלעדיו וללבוש ארגמן ולקרוס קרס זהב:
  45. ואשר יעשה דבר נגד כל אלה או יבטל דבר מאלה אשם יהיה:
  46. ויאות כל העם לקיים לשמעון לעשות כדברים האלה:
  47. ויקבל שמעון ויאות להיות כהן גדול ולהיות שר צבא ונשיא היהודים והכהנים ולעמוד על כולם:
  48. ואת הכתב הזה ציוו לשים על לוחות ולהעמידם בתוך גדר המקדש במקום מצויין:
  49. ופתשגן מאלה להניח בלשכת האוצר למען יהיה לשמעון ולבניו:

<< · ספר המקבים א · יד · >>