ביאור:משנה סנהדרין פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת סנהדרין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

סדר הדיון בדיני נפשות[עריכה]

חטיבה I: חקירות ובדיקות וקבלת העדות[עריכה]

(א) היו בודקין אותן בשבע חקירות: באיזה שבוע? באיזו שנה? באיזה חדש? בכמה בחדש?

המספר שבע יכול להיספר בדרכים שונות, והוא נראה קדום לשני הנסיונות לפרטו - אצל תנא קמא ואצל ר' יוסי, אבל ראו תוספתא ט, א, שר' יוסי מציע תשע חקירות לעד על רצח.

לעניין ההתראה בשיטת ר' יוסי ראו מכות א, ח. צורת ההתראה מודגמת בתוספתא יא, א.

לגבי העובד ע"ז - ראו לקמן ז, ו.

באיזה יום? באיזו שעה? באיזה מקום?
רבי יוסי אומר: באיזה יום? באיזו שעה? באיזה מקום?
מכירין אתם אותו? התריתם בו?
העובד עבודה זרה - את מי עבד? ובמה עבד?


(ב) כל המרבה בבדיקות - הרי זה משובח.

מעשה, ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. שאל את העדים מתחת לאיזו תאנה עמדו, ומה היה מצב הפרי שלה.

ביטול העדות אינו מחייב את הענשת העדים, והשוו לנאמר בספר "שושנה", שם הרגו עדים שהכחישו זה את זה בבדיקה דומה לזו של בן זכאי. וראו גם מכות א, ד.

לא כל אי התאמה נחשבת הכחשה, ובכך עוסקת המשנה הבאה.

ומה בין חקירות לבדיקות?

חקירות - אחד אומר "איני יודע" - עדותן בטלה.
בדיקות - אחד אומר "איני יודע",
ואפילו שניים אומרים "אין אנו יודעין" - עדותן קיימת.

אחד חקירות ואחד בדיקות: בזמן שמכחישין זה את זה - עדותן בטלה:


(ג) אחד אומר "בשנים בחדש" ואחד אומר "בשלושה בחדש" - עדותן קיימת,

שזה יודע בעבורו של חדש - וזה אינו יודע בעבורו של חדש.
אחד אומר "בשלושה" ואחד אומר "בחמישה" - עדותן בטלה.

אחד אומר "בשתי שעות" ואחד אומר "בשלש שעות" - עדותן קיימת.

אחד אומר "בשלש" ואחד אומר "בחמש" - עדותן בטלה.
רבי יהודה אומר: קיימת.
אחד אומר "בחמש" ואחד אומר "בשבע" - עדותן בטלה גם לדעת ר' יהודה.
שבחמש - חמה במזרח ובשבע - חמה במערב:


(ד) ואחר כך מכניסין את השני העד - ובודקין אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונין - פותחין בזכות.

חטיבה II: הכרעת הדין[עריכה]

לעדים אסור להפעיל שיקול דעת, אבל כל האחרים יכולים להתערב בשיקול זה לטובה, כולל הנאשם.

בתוספתא ט, ב טוען ר' יוסי בר' יהודה שהעד יכול ללמד זכות.

מעודדים את התלמידים ללמד זכות, אפילו אם אין ממש בדבריהם, וראו לעיל ד, א, וכך גם בהמשך הפרק.

כפי שראינו כבר מספר פעמים, מטרת הדיון אינה רק לעשות צדק, אלא להציל את הנאשם.

אמר אחד מן העדים "יש לי ללמד עליו זכות",

או אחד מן התלמידים "יש לי ללמד עליו חובה" - משתקין אותו.

אמר אחד מן התלמידים "יש לי ללמד [עליו] זכות"

מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן, ולא היה יורד משם כל היום כלו.
אם יש ממש בדבריו - שומעין לו.

ואפילו הוא אומר "יש לי ללמד על עצמי זכות"

שומעין לו, ובלבד שיש ממש בדבריו:


(ה) אם מצאו לו פה אחד, שהרי אין נמנים באותו יום זכות - פטרוהו.

ואם לאו - מעבירין דינו למחר.

היו מזדווגין זוגות זוגות, וממעטין במאכל,

ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין כל הלילה,
ולמחרת משכימין ובאין לבית דין.

המזכה אומר "אני מזכה, ומזכה אני במקומי",

והמחייב אומר "אני מחייב, ומחייב אני במקומי".

השוו לעיל פרק ד משנה א.

שם נזכר הכלל של "המלמד זכות...", וגם הכללים שדיני נפשות בעשרים ושלושה, ושמטין לזכות על פי אחד ולחובה על פי שנים.

הגדלת ההרכב היא בשני מקרים: אם אין 23 דיינים בעלי דעה - משלימים למספר זה ע"י הוספת שניים שניים (ראו לעיל ג, ו - יש להניח שבעיה כזו תיפתר מהר למדי); וגם אם אין הכרעה בהפרש הדרוש - מוסיפים שניים שניים.

הלשון "שנים שנים" מזכירה את הכניסה לתיבת נח, ראו בראשית ז טו. המסגרת של בית הדין אטומה מהשפעה חיצונית כמו תיבת נח, ותפקידה להציל את העולם.

המלמד חובה - מלמד זכות, אבל המלמד זכות - אינו יכול לחזור וללמד חובה.

טעו בדבר - שני סופרי הדיינין מזכירין אותן.

אם מצאו לו זכות - פטרוהו, ואם לאו - עומדים למניין.

שנים עשר מזכין ואחר עשר מחייבין - זכאי.

שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין

ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר "איני יודע",
ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר "איני יודע" - יוסיפו הדיינין כי אין 23 דיינים בעלי דעה..

עד כמה מוסיפין? - שניים שניים, עד שבעים ואחד.

שלושים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין - זכאי.

שלושים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין -

דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחיבין דברי המזכין. דווקא, שהרי המזכים אינם יכולים לשנות את דעתם.