ביאור:משנה סנהדרין פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת סנהדרין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

ההצמדה של ענייני עולם הבא לדיני עיר הנידחת והסגנון של ריבוי המדרשים שאינו אופייני למשנה בדרך כלל, מרמזים שלדעת חז"ל יש הקבלה בין השנים: שניהם משמשים בעיקר כאיום מעולם רחוק על החיים בעולם הזה, שבו אין עיר נידחת וגם אין עולם הבא.

העולם הבא ועיר הנידחת - עולמות רחוקים[עריכה]

חטיבה I: חלק לעולם הבא[עריכה]

(א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

חז"ל הם שקבעו שיש לכל ישראל חלק לעולם הבא, ולכן בסמכותם לשלול אותו.

למומתים בבית הדין יש חלק לעולם הבא, וראו לעיל ו, ב. וראו דיון על בני הרשעים בתוספתא יג, א.

לפי המשנה עולם הבא קשור לתחיית המתים, כלומר הוא יתקיים אחריה: "הבא" במובן "שיבוא".

עבירות באמונה, שאינן מעשיות, נענשות בעולם הבא, ולא בעולם הזה.

ר' עקיבא מוציא מהעוה"ב את מי שהתרחק מהיהדות וקורא בספרים החיצוניים, כלומר בספרים השייכים לכתות יהודיות שנדחו.

הוא ואבא שאול מוציאים גם את מי שמנסים לנצל את היהדות לצורך מאגיה, כדרך הנוצרים הראשונים - ראו ירושלמי שבת יד ד.

וראו אבות ג, יא, שם מוסיף ר' אלעזר המודעי עבירות נוספות, ובדומה לכך תוספתא יב, ה.

שנאמר (ישעיהו ס כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ
נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר "אין תחית המתים מן התורה"

ו"אין תורה מן השמים", ואפיקורוס. הדוניסט
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים,

והלוחש על המכה ואומר (שמות טו כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".

אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו:


(ב) שלושה מלכים וארבעה הדיוטות - אין להם חלק לעולם הבא.

שלושה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה.

למרות שאלו אינם נכללים ברשימות דלעיל, אין להם חלק לעוה"ב, שחטאו והחטיאו את הרבים. בתוספתא יב, ה ר' אליעזר הוא שדורש למען מנשה.

ארבעת ההדיוטות היו תלמידי חכמים גדולים שסרחו. יתכן שהם רומזים לישו, שכל אחד מהם דומה לו בקו מסוים.

רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא,
שנאמר (דברי הימים ב לג יג) "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו
וישיבהו ירושלים למלכותו".
אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא לחיי העולם הבא השיבו.
ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתפל, וגחזי:


(ג) דור המבול - אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין,

שנאמר (בראשית ו ג) "לא ידון רוחי באדם לעולם", [לא דין ולא רוח].

דור הפלגה - אין להם חלק לעולם הבא,

שנאמר (בראשית יא ח) "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ".
"ויפץ ה' אתם" - בעולם הזה, "ומשם הפיצם ה'" - לעולם הבא.

ראו מקבילה למשנה זו באבות דרבי נתן לו, ופירוט רב שלה בתוספתא יג.

הדין הוא הדין שאחרי תחיית המתים, ראו דניאל יב ב.

סמלי הרשע אינם מגיעים לעוה"ב.

אם בלעם, דורות המבול והפלגה ואנשי סדום אינם מגיעים לעוה"ב, משמע ששאר הגויים מגיעים לשם או עשויים להגיע לשם; אבל ראו תוספתא יג, א, שר' אליעזר שולל מהגויים את העוה"ב.

אנשי סדום - אין להם חלק לעולם הבא,

שנאמר (בראשית יג יג) "ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד".
"רעים" - בעולם הזה, "וחטאים" - לעולם הבא.
אבל עומדין בדין.
רבי נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין
שנאמר (תהלים א ה) "על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים".
"על כן לא יקמו רשעים במשפט" - זה דור המבול.
"וחטאים בעדת צדיקים" - אלו אנשי סדום.
אמרו לו: אינם עומדים בעדת צדיקים, אבל עומדין בעדת רשעים.

[מרגלים - אין להם חלק לעולם הבא

שנאמר (במדבר יד לז) "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'".
"וימתו" - בעולם הזה, "במגפה" - בעולם הבא].

ר' עקיבא מוציא את דור מקבלי התורה מהר סיני מהעוה"ב! - לטעמו העיקר הוא המדרש ולא המסורת. ר' אליעזר, הרואה את התורה בעיקר כמסורת, חולק עליו.

הפסוק "מוריד שאול ויעל" הוא משירת חנה, שבעלה היה מבני קורח.

דור המדבר - אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין

שנאמר (במדבר יד לה) "במדבר הזה יתמו ושם ימתו", דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר:
עליהם הוא אומר (תהלים נ ה) "אספו לי חסידי, כרתי בריתי עלי זבח".

עדת קרח - אינה עתידה לעלות,

שנאמר (במדבר טז לג) "ותכס עליהם הארץ" - בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב ו) "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל".

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר (דברים כט כז) "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה",

בניגוד למחלוקות הקודמות, המחלוקת על עשרת השבטים אינה על העוה"ב אלא על ההיסטוריה. ר' אליעזר אופטימי יותר מתלמידו.

לגישת ר' עקיבא ראו ספרא בחוקותי ח, ולגישת ר' אליעזר ראו חזון עזרא יא מו.

מה היום הזה, הולך ואינו חוזר - אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר: כיום הזה
מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים, שאפל להן - כך עתיד להאיר להן:


חטיבה II: עיר הנידחת[עריכה]

(ד) אנשי עיר הנידחת - אין להן חלק לעולם הבא

בתוספתא יד, א נפתח הדיון בעיר הנידחת בטענה "לא היתה ולא עתידה להיות". וראו במדרשים שם.

"יצאו" - כמו בדרשה על עשו, שבבראשית רבה סג.

המדרשים הרבים בדין עיר הנידחת, כמו בדין בן סורר ומורה, אינם אופייניים למשנה והם מצביעים על קושי מוסרי בהריסת העיר.

בתנ"ך יש לנו שלוש דוגמאות דומות [אך לא זהות] לדין עיר הנידחת: סדום, יריחו והגבעה. בדוגמאות אלו הושמדה העיר כולה, אך הצדיקים שבה ניצלו [לוט ורחב]. לא היה מדובר על משפט אישי אלא על מלחמה. מההשוואה לדינים של חז"ל ניתן לראות את חידושיהם.

חז"ל מפעילים בעיר הנידחת שוב את דיני הנפשות הרגילים שלהם, ודורשים את העדות לגבי כל אחד מאנשי העיר, לפי העיקרון של אברהם אבינו "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" – ולכן אינם הורגים את מי שלא הוכחה אשמתו לפי דין תורה. אבל יתכן שדי בהתראה אחת משותפת לכולם.

שנאמר (דברים יג יד) "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם".

ואינן נהרגים, עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט

ועד שיודח רובה, ועד שידיחום אנשים.
הדיחוה נשים וקטנים, או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה חוצה לה - הרי אלו כיחידים.

וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. אנשי עיר הנידחת, ויש אומרים: היחידים.

זה חומר ביחידים מבמרובים:
שהיחידים בסקילה - לפיכך ממונם פלט. והמרובים בסיף - לפיכך ממונם אבד:


(ה) (דברים יג טז) "הכה תכה את יושבי העיר ההיא".

החמרת והגמלת שיירה של חמורים או גמלים ומנהיגיהם העוברת ממקום למקום - הרי אלו מצילין אותה.

הדרשה הראשונה היא על "יושבי העיר ההיא" - ולא החמרת והגמלת. השניה היא על "כל אשר בה" - ולא מחוץ לה.

לא רק שהחמרת אינה נהרגת, אלא שהיא מצילה את אנשי העיר; כלומר סופרים אותה עם אנשי העיר לעניין חישוב הרוב.

(שם) "החרם אתה ואת כל אשר בה, ואת בהמתה, לפי חרב"

מכאן אמרו: נכסי צדיקים שבתוכה - אובדין, שבחוצה לה - פלטין.
ושל רשעים, בין שבתוכה בין שבחוצה לה - הרי אלו אובדין:


(ו) [שנאמר] (דברים יג יז) "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחובה" וגו'.

אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב.
היה רחובה חוצה לה - כונסין אותו לתוכה.

[שנאמר] (שם) "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה, כליל לה' אלהיך".

"שללה" - ולא שלל שמים.
מכאן אמרו: ההקדשות שבה - יפדו, ותרומות - ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש - יגנזו.

ראו תוספתא יד, ב, לעניין ההבדלים בין עיר הנידחת לבין יריחו - ולדמיון ביניהן.

עיר הנידחת דומה לקרבן, ולכן ההסבר לדין חורג מההסברים הרגילים.

לעניין הסרת חרון האף בהשמדת הרשעים השוו לעיל ד, ה.

האחריות לעיר הנידחת אינה על אנשי העיר אלא על אנשי העולם. השמדת העיר נועדה לצורך תיקון העולם הזה, כשם שהדיבורים על החלק לעולם הבא נועדו לאותה מטרה. האיזכור של המילה "העולם" מחבר בין דין עיר הנידחת לענייני העולם הבא.

"כליל לה' אלהיך", אמר רבי שמעון:
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אתם עושים דין בעיר הנדחת
מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלין עולה כליל לפני.

(שם) "והיתה תל עולם [לא תבנה עוד]"

לא תעשה [אפילו] גנות ופרדסים, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר: "לא תבנה עוד" - לכמו שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים.

(דברים יג יח) "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"

שכל זמן שהרשעים בעולם - חרון אף בעולם.
אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם: