ביאור:תוספתא/סנהדרין/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סנהדרין פרק שנים עשר[עריכה]

הנשרפים[עריכה]

(א)
ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה, ובת כהן עם זיקת הבעל


ראו משנה ט, א.
אם לא האם ולא הבת נשואות לו – אינו חייב שריפה.
בת כהן שאינה נשואה שזנתה – אינה חייבת שריפה, אלא לדעת ר' שמעון.
ר' שמעון מחייב נערה ארוסה בת כהן שזינתה בשריפה, כשיטתו במשנה ז, א, ששריפה חמורה מסקילה
הוא מחייב שריפה גם אשה ששכבה עם איש ואביו, למרות שהאב עצמו חייב סקילה, כאמור במשנה ז, ד "כלתו".
למרות שחז"ל התירו את האחיינית , ובכך הבדילו בין העריות של הנשים לאלו של הגברים, ר' שמעון מחמיר באשה ששכבה עם חמיה.



בא על אמה ואח"כ בא על בתה, בא על בתה ואח"כ בא על אמה - חייב
לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו, שתהא בשריפה
שנא' (ויקרא כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא
במי שיש לו בה ליקוחין מדבר הכתוב
ת"ל (ויקרא כא ט) ובת איש כהן, מכל מקום גם אם לא שכב עם אימה
נערה מאורסה בת איש כהן שזנתה – בסקילה, ורבי שמעון אומר בשריפה
זנתה עם חמיה – בסקילה, ורבי שמעון אומר בשריפה.

רוצח[עריכה]

(ב)

שמעון התימני אומר: מה האגרוף הידוע לעדה ולעדים, אף אבן תהא ידועה לעדה ולעדים
פרט לשאבד האבן

אמר לו ר"ע: אין לי אלא שאבד האבן


שמעון מנסה להסיק מהפסוק "באבו או באגרוף" (שמות כא ח) שהאבן צריכה להגיע לבית הדין, ולפטור את הרוצח אם היא אבדה. ר' עקיבא מוכיח שממילא הכל תלוי בעדים, כי לא האבן הרגה אלא מי שהכה בעזרתה. הוא מצטט מהבדיקות ששנינו לעיל ט, א, שבהן שואלים על סוג המכה.
בהמשך מראה ר' עקיבא שלא תמיד ניתן להצביע בבית הדין על אמצעי הרצח, למשל אם הפיל אותו מבניין והבניין נהרס.
מהמילים "נתערבה באחרות" חוזרים לדברי שמעון התימני, שמנסה גם ע"י הדרישה שמכשיר הרצח יובא לבי"ד – למצוא דרכים לפטור את הרוצח.
נתכוון להרוג את זה – ראו משנה ט, ב.



ומנין אפי' היתה תלויה אף היא, או מקל, בב"ד
ויודעין הדיינין שעל שוקו הכהו ועל ציפר נפשו הכהו?
הרי שדחאו מראש הבירה ונפל ומת. הבא בירה לב"ד?
ואם תאמר יבאו ב"ד ויראו את הבירה, הבירה שנפלה - אומר אני יחזרו הבעלים ויבנו אותה?!
אלא מה עדים נאמנים על כך - אף בדיני נפשות, הכל תלוי בעדים
נתערבה באחרות - משערין את הקלה שבהן:
אם יש בה כדי להמית הרי זה חייב, ואם לאו פטור
נפלה לאור ונשרפה, או למים ונמחית - פטור
נתכוין להכות זה והכה את זה, רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר
ומודה רבי יהודה שאם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם
לעובדי כוכבים והרג את ישראל, לנפלים והרג את בן קיימא שהן פטור.

תערובות ומיתות אחרות[עריכה]

(ג)

חייבי מיתות חמורות שנתערבו בחייבי מיתות קלות - ממיתין אותן בקלה שבהן
רבי יוסי אומר קלה שבמיתות, בחנק

וכן היה ר' יהודה אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה אליו


 ראו משנה ט, ג-ד.
לדברי ר' יהודה השוו לעיל י, א: שם הוא מבחין בין אמו לבין אשת אביו, אבל חמותו ואשת חמיו נחשבים שני איסורים החלים יחדיו, וההבחנה ביניהם היא לפי הזיקה הראשונה. במשנה זו דעת ר' יוסי.
אם אין זיקה ראשונה – נידון בחמורה.



כיצד? הבא על חמותו והיא אשת איש
היתה חמותו למשל אלמנה ואחר כך נעשית אשת איש - נדון בשריפה
אשת איש למשל אשת חמיו ואחר כך נעשית חמותו כשנשא את ביתה - נדון בחנק
עבר עבירה שיש בה ב' מיתות - ממיתים אותו בחמורה שבהן
כל חייבי מיתות שבתורה, שאי אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בהן
המיתו בכל המיתות, בין קלות בין חמורות, שנאמר (דברים יז ז) ובערת הרע מקרבך.

(ד)

מתרין בו ושותק, ואינו אומר "על מנת כן" מתרין בו והרכין בראשו - מתרין בו פעם ראשונה ושניה
ובשלישית כונסין אותו לכיפה

אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו, וברביעית כונסין אותו לכיפה

ונותנין לו (ישעיה ל כ) "לחם צר ומים לחץ"
כיוצא בו: חייבי מלקות שלקו ושנו, מלקין אותן פעם ראשונה ושניה
ובשלישית כונסין אותן לכיפה
אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותן, וברביעית כונסין אותן לכיפה
ומאכילין אותן שעורים עד שכריסן נבקעת.

חלק לעוה"ב[עריכה]

(ה)

הוסיפו הפורק עול, והמפר ברית, והמגלה פנים בתורה, וההוגה את השם באותיותיו
שאין לו חלק לעולם הבא

רבי עקיבה אומר: המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתה ועושה אותו כמין זמר


ראו משנה י, א-ב. שם ר' יהודה דורש בזכותו של מנשה וכאן ר' אליעזר.



אין לו חלק לעולם הבא
אבא שאול אומר משם ר"ע: הלוחש על המכה ואמר (שמות טו כו) כל המחלה כו', ורוקק
אין לו חלק לעולם הבא
ארבעה מלכים ירבעם אחאב אחז מנשה, אין להם חלק לעולם הבא
ר' אליעזר אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא
שנאמר (דברי הימים ב לג יט) ותפלתו והעתר לו
וכל חטאים ומעילות והמקומות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרה והפסילים לפני הכנעו
הנם כתובים על דברי חוזה
מלמד שנעתר לו והביאו לחיי העולם הבא.