ביאור:משנה מסכת יומא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת יומא: דיני יום הכיפורים[עריכה]

מבוא לסדר מועד

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת יומא[עריכה]

מסכת יומא מוקדשת ברובה לתיאור יום הכיפורים בימי המקדש השני. רק הפרק האחרון שבה עוסק ביום הכיפורים מחוץ למקדש, וגם בו מוקדש הדיון בעיקר לעינוי הנפש, ולא לאיסורי המלאכה. וראו גם תוספתא כריתות ב, י-יא, וכן מגילה א, ה.

לכאורה אמורה המסכת, לפי תיאור זה, להציג את ההישגים ואת העליונות של הכהנים. הכהנים הם המנהלים את עבודת יום הכיפורים, והקהל הרחב נתפס כצופה בלבד.

אבל למעשה המסכת חוזרת ומדגישה לקוראיה את השליטה של חכמים בכל פרטי עבודת המקדש. הם שולטים ומכוונים גם את מעשיהם של הכהנים בכלל ושל הכהן הגדול בפרט. לא ברור, ולא חשוב, אם ההלכות הללו התקיימו היסטורית, או או שהן מבטאות את רצונם ואת חלומותיהם של חז"ל שסבורים שכך היה ראוי לנחוג.

פרק א מתאר את ההכנה של חז"ל לכהן הגדול לפני יום הכיפורים. ניכר כאן זלזול ברמה האישית של הכהן, ובגללו יש צורך ללמד אותו את תפקידו במשך שבוע שלם. בסוף הפרק נפרד הכהן מהחכמים ואף מחבריו הכהנים. כך הוא מציב עצמו כאדם בודד ושונה מול האחרים.

פרק ב אינו מתאר את עבודת יום הכיפורים, אלא את שגרת המקדש. גם בתיאור זה ניכר כוחם של חכמים לנהל את ענייני המקדש.

בתחילת פרק ג נמשך תיאור השגרה של ימי החול במקדש, ובהמשך חוזרת המשנה לתיאור עבודת הכהן. בסוף הפרק מובא מעין המנון שבו נמנים כל ההבדלים בין ימי החול לבין יום הכיפורים מבחינת עבודת המקדש.

פרק ד מוקדש להכנות הכהן לפני כניסתו לקודש הקודשים - שיא העבודה שלו. כאן מתואר הפיס בין השעירים ושחיטת פר העולה.

פרק ה מהווה מעין שיא בעבודת הכהן - כאן מתוארות הכניסות שלו לקדש הקדשים, והכפרה שלו בדם הכיפורים. בסוף הפרק מודגש כי הדם אינו קדוש במיוחד, ולאחר שכיפר אין הבדל בינו לבין דם חטאת רגיל.

פרק ו מוקדש לשילוח השעיר לעזאזל, המתרחש במקביל לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים. הטקס הזה מוצג בפשט המקרא כעיקר היום, והשעיר הזה מתואר שם כחטאת העיקרית; אבל במשנה מדגישים את הדמיון בין השעירים ומרחיבים את טקסי הוידוי, כדי לנסות להציג את השעיר לעזאזל כקרבן רגיל לה'. ספק אם המאמץ החינוכי הזה צלח, כי עדיין נשארו מרכיבים מאגיים בטקסי היום, כגון קריאת השם המפורש והמנהג להכות את השעיר לעזאזל בדרכו (ראו לקמן ו, ד.)

פרק ז מציג לפנינו את הכהן הגדול לאחר שיצא מקודש הקודשים. כאן ניכר יחס אחר לכהן, של הערצה וכבוד רב.

סגנון הפרקים א-ז הוא סגנון תיאורי, הדומה לזה שבמסכת תמיד ומידות, ומופיע גם בכמה מפרקי שקלים וחגיגה. בסגנון זה מעטות המחלוקות, ולכן בדרך כלל יש בו סתם משנה. הוא ספוג באוירה של נוסטלגיה וגעגועים למקדש החרב, ולכן חלקים ממנו אינם בגדר הלכה אלא הם תיאור של הנוהג שהיה קיים בו, או היה ראוי שיתקיים בו.

פרק ח, כאמור, עוסק בכוחו של יום הכיפורים לכפר לציבור, בלי קשר ישיר למקדש. כאן אנחנו מוצאים את העינויים שכל אדם חייב בהם, איזכורים של הסכנות הכרוכות ביום, והאפשרות למות בו - ומנגד את הכוח של היום לכפר, למי שחזר בתשובה. מהכפרה הזאת יש כמה חריגים, ובהם מי שיש פגמים בתשובה שלו ומי שלא ריצה את חבירו. בסיום הפרק מהלל ר' עקיבא את יום הכיפורים ומציג אותו כיום של קירבה מיוחדת בין ישראל לקב"ה.

וראו גם

פירוט הפרקים[עריכה]

פרק א: "שבעת ימים" - הכנת הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים

  1. ההכנה על ידי בית הדין
  2. הלילה של יום הכיפורים – ההכנה על ידי הכהונה

פרק ב: "בראשונה" - השליטה של חז"ל על הכוהנים במקדש

  1. פיס ואי וודאות
  2. כוהנים רבים וכהן יחיד

פרק ג: "אמר להם הממונה" - עבודת הכהן וכללי המקדש

  1. הכהן ונהלי ההשכמה והטבילה במקדש
  2. בגדי הלבן והתקדשות הכהן
  3. שבח וגנאי בידי הכהן והגורל

פרק ד: "טרף בקלפי" - הכנות לכניסה לקודש הקודשים

  1. שעירי יום הכיפורים ופר החטאת
  2. היום הזה – ייחודו של יום הכיפורים

פרק ה: "הוציאו לו" - הכניסה לקדש הקדשים והירידה ממנו

  1. הכניסה הראשונה
  2. כניסה שניה
  3. כניסה שלישית
  4. הזאה וכפרה מחוץ לקודש הקודשים
  5. דם הכפרה

פרק ו: "שני שעירי יום הכיפורים" - שעיר המשתלח

  1. קשרים בין השעירים
  2. שילוח השעיר
  3. קשרים בין שילוח השעיר לעבודת המקדש

פרק ז: "בא לו" - הכהן המתוקן

  1. קריאת התורה
  2. העם במקדש
  3. השלמת עבודת היום וכניסה רביעית לקודש
  4. כהן גדול בשיאו: אורים ותומים

פרק ח: "יום הכיפורים" - יום הכיפורים לעם

  1. עינויי יום הכיפורים
  2. סכנת מוות ביום הכיפורים
  3. כפרה ביום הכיפורים