ביאור:תוספתא/כריתות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כריתות פרק שני

חובת הבאת הקרבן

(א)
עד אומר: חלב אכל, ועד אומר: שומן אכל

ראו משנה ג, א.

עד אומר: חלב אכל, ואשה אומרת: שומן אכל
אשה אומרת: חלב אכל, ואשה אומרת: שומן אכל - מביא אשם תלוי.
עד אומר לו: חלב אכלת, והוא אומר: שומן אכלתי - פטור.
שנים אומרים לו: חלב אכלת, והוא אומר: שומן אכלתי - הן נאמנין, דברי ר"מ
אמר לו ר' יהודה: היאך אתה אומר לזה עמוד והתודה, והוא אומר כל עצמי לא חטאתי?
מה אפילו אם ירצה ויאמר מזיד אני - אין נאמן!
א"ר שמעון: אימתי? בזמן שהודו לכן מתחלה
אבל אם אמר לו חלב אכלת, והוא אומר שומן אכלתי, משיגיעוהו חזר ואמר מזיד אני - אין נאמן.

(ב)
אחד האוכל, ואחד ממחה ושותה, ואחד הסך

ראו תרומות ז, א, וכן תוספתא פסחים א, י.

אכל וחזר ואכל וחזר ואכל,
אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה האחרונה כדי אכילת פרס - מצטרפין
ואם לאו - אין מצטרפין.
שתה וחזר ושתה וחזר ושתה
אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית - מצטרפין
ואם לאו - אין מצטרפין.
כשם שאכילתה בכזית – כך שתיה בכזית. ואכילה ושתיה אין מצטרפין
האוכל כזית אפילו מחמשת המינין - הרי אלו מצטרפין
אכל כחצי זית ונודע לו, וחזר ואכל כחצי זית ממין אחר - אין מצטרפין.

(ג)
ספק חטא ספק לא חטא - מביא אשם תלוי

ראו משנה ד, ב, שלדעת ר' יהודה בדברי ר' יהושע אם אינו יודע באיזה חטא חטא אינו מביא קרבן כלל.

חטא, ואין ידוע באיזה חטא חטא - מביא חטאת.
חטא, ונודע לו חטאתו, ושכח באיזה חטא חטא
הרי זה מביא חטאת, ותשחט לשום מה שהוא ותאכל
וחזר ומביא חטאת על הידיעה, על ששכח ותשחט לשום מה שהוא ותאכל.

החטאת והחטא

(ד)

המביא חטאת על שני חטאים - תרעה עד שתסתאב ותמכר
ויביא בדמי חציה לזה ובדמי חציה לזה
שתי חטאות על חטא אחת - יביא את איזו מהן שירצה
שניה תרעה עד שתסתאב ותמכר, ויפלו דמיה לנדבה
שתי חטאות על ב' חטאים ונתערבו - זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.

(ה)

שנים שהביאו חטאת על שני חטאים - תרעה עד שתסתאב ותמכר
ויביא בדמי חציה לזה ובדמי חציה לזה
שתי חטאות על חטא אחד של אחד משניהם - יביא את איזו מהן שירצה
שניה תרעה עד שתסתאב ותמכר, ויפלו דמיה לנדבה.
שתי חטאות על שני חטאים ונתערבו - זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.

(ו)
שנים שנתערבו חטאותיהן,

אפילו אם חטאת יחיד התערבה עם חטאת ציבור – תישחט לשם מה שהיא, וראו זבחים ח, ב.

חטאת יחיד וחטאת יחיד, חטאת צבור וחטאת צבור, חטאת יחיד בחטאת צבור,
אפילו הן משני מינין - זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.

(ז)
המביא חטאתו ושחטה, ספק נזרק הדם ספק לא נזרק הדם - יצא

אם הספק הוא האם נזרק הדם – מניחים שהוא נזרק, והחטאת מכפרת.
אבל אם הספק הוא האם שחט את החטאת ביום או בלילה – מביא חטאת העוף על הספק, ואינה נאכלת.
שנים שחטא אחד מהם – ר' שמעון מציע שיביאו בשותפות חטאת, ור' יוסי מציע שכל אחד משניהם יביא אשם תלוי, כי ספק אם חטא.
ר' יוסי מסכים שאם אחד מהם חייב חטאת, ולא ידוע מי – יביאו חטאת בשותפות.
בכל המקרים האלה יש ספק אם חייב חטאת, אבל החובה להביא אשם תלוי אינה תמיד הפתרון הנכון.

 היה מחוסר כפרה, ספק חשיכה ספק לא חשיכה - ה"ז מביא חטאת העוף ספק.
שנים שחטא אחד מהן, ואין ידוע איזה - יביאו חטאת בשותפות, יתנו עליה ותאכל, דברי ר"ש
ור' יוסי פוטר. מודה רבי יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי
ומודה ר' יוסי בשנים שהיה אחד מהן מחוסר כפרה, ואין ידוע איזהו
יביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל.

(ח)
שכח את התורה ועבר עברות הרבה - חייב על כל אחת ואחת

ראו משנה ג, י, וכן שבת ז, א. ברישא לא מדובר על מי ששכח שיש איסורי תורה בכלל, אלא על מי שטעה במצוות קונקרטיות, כמבואר בהמשך, וראו גם משנה ד, ב. אבל אם שכח את כל איסורי האכילה כאחד, ואכל כמה איסורים בהעלם אחד – חייב רק חטאת אחת.
ספק אכל – ראו משנה ד, א.

כיצד? היה יודע שיש חלב, ואמר אין זה חלב שחייבנו עליו
היה יודע שיש דם, ואמר אין זה דם שחייבנו עליו - חייב על כל אחת ואחת.
האוכל כזית חלב, כזית פגול, כזית נותר, וכזית טמא בהעלם א' - מביא חטאת.
ספק אכל ספק לא אכל - מביא אשם תלוי.

(ט)

הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו,
ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה – מביא חטאת על כל אחת
ספק בא ספק לא בא - מביא אשם תלוי.
אשתו ואחותו, בא על אחת מהן ואין ידוע על איזו בא
שתי נשיו אחת נדה ואחת שאינה נדה, בא על אחת מהן ואין ידוע על איזו בא – מביא אשם תלוי.

ר' יהושע ור' אליעזר

חלב ונותר לפניו, אכל מא' מהן ואין ידוע מאיזה מהן אכל
שבת ויום הכפורים, עשה מלאכה באחד מהם ואין ידוע באיזה מהן עשה
רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר

רבי אליעזר אומר: (ויקרא ד כח) "חטאתו אשר חטא" זה מכל מקום!

ראו משנה פרק ד.
לפי דעת ר' יהודה בשיטת ר' יהושע, אם עשה מה שהתכוון אבל ספק אם עבר - חייב אשם תלוי, אבל אם התכוון לעשות איסור אחד ועשה איסור אחר – פטור לגמרי!
מעניין שלדעתו אם בא על אשה בלי לדעת מי היא – חייב אשם תלוי, כי עשה מה שהתכוון לו, ואילו אם ליקט את מה שלא התכוון לו - פטור. הזהות של האשה אינה משנה דבר!
ר' שמעון שזורי מסכים עם ר' יהודה, למעט המקרה שהתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים וכו', שבו הכוונה והמעשה היו לעבור על אותו האיסור.

אמר לו ר' יהושע: (שם) "או הודע אליו חטאתו אשר חטא", לכשיודע לו חטאתו
א"ר יוסי: אע"פ שהיה ר' יהושע פוטר מן החטאת, מחייבו היה אשם תלוי
ר' יהודה אומר: ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר לגמרי!
ר"ש אומר: כדעת ר' יוסי ר"א מחייב חטאת ור' יהושע אשם תלוי
אמר לו ר' יהודה: ולא בזה חייב ר' יהושע אשם תלוי, אלא ספק חטא ספק לא חטא
אבל זה שחטא ודאי, היאך מביא אשם תלוי?
אמר לו ר' שמעון: כל עצמו בזה דבר הכתוב:
(ויקרא ה יז) "ולא ידע ואשם ונשא עונו" - והביא איל תמים מן הצאן.
אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על המתכוין לעשות מלאכה ועשה כיוצא בה. שחייב אשם תלוי
כיצד? אשתו ואחותו, נתכוון לבא על זו ובא על זו
שתי נשיו - אחת נדה ואחת שאינה נדה, נתכוין לבא על זו ובא על זו. בשני המקרים הללו מודה ר' יהושע שחייב אשם תלוי.
תאנים וענבים לפניו, נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים.
שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות - ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטרו
היה ר' יהושע אומר: אף אשם תלוי פטור!
ר' שמעון שזורי אומר: לא נחלקו אלא על דבר שמשום שני שמות
שרבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.

(י)
יום הכפורים שחל להיות ערב שבת, עשה מלאכה בין השמשות

ראו משנה ד, ב. ר' יוסי פוטר אותו מאשם, אבל לא מטעמו של ר' יהושע אלא כי הוא מניח שלא עשה מלאכה שלמה באחד הימים, וראו גם תוספתא שבת יב, יא וכן מכילתא ויקהל.
בסיום הברייתא מובא טעם שלישי לפטור את מי שעשה מלאכה בספק יום הכיפורים, שקדושת היום מכפרת על הספק.

ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
אמר רבי יוסי: איני רואה דברי רבי אליעזר בזו
שאני אומר: כתב שתי אותיות, אחת בשבת ואחת ביוה"כ - פטור
שאין שני ימים מצטרפין למלאכה אחת. אמרו לו: מכה בפטיש יוכיח
אמר להן: הגבהה היתה בשבת והורדה ביוה"כ
עשה מלאכה בין השמשות של יוה"כ, בין מלפניו ובין מאחריו - פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר.
עשה מלאכה בהשמ"ש של שבת, בין מלפניו ובין מאחריו – ה"ז חייב. אשם תלוי

(יא)

יוה"כ שחל להיות בשבת, ועשה מלאכה בין השמשות בין מלפניו ובין מאחריו

פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר

יום הכיפורים אינו מכפר על חילול וודאי שלו אלא רק על ספק. ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות אם חילל יום הכיפורים שחל בשבת. וראו ספרא אמור פרשה ט ח, שם מוחלפת דעת ר' עקיבא בר' ישמעאל ודעת ר' יוסי בדעת ר' עקיבא.

עשה מלאכה בחצי היום, ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ורבי עקיבה פוטר.
שרבי ישמעאל אומר: (ויקרא טז לא) "שבת שבתון היא"
לחייב על שבת בפני עצמה ויום הכפורים בפני עצמו.

איסורי אכילה

(יב)
האוכל כזית דם מן בהמה, מן חיה, מן עופות טהורין - מביא חטאת.

ראו משנה ה, א.
הביטוי "ואינו חייב אלא..." נראה כסותר את השורה שאחריו.
לעניין דם מהלכי שתים ראו בכורים ב, ז. הניסוח הזה נראה כולל גם דם עופות וגם דם אדם, אבל ברישא נאמר שדם עופות טהורים חייבים עליו. לכן יש לומר שהכוונה לכל אדם, גם גוי.

ספק אכל ספק לא אכל - מביא אשם תלוי, ואינו חייב אלא דם שחיטה בלבד.
דם נחירה ודם העיקור ודם הקזה שהנפש יוצאת בו - חייבין עליו
דם התמצית – באזהרה. ר' יהודה אומר: בהכרת.
דם הטחול, ודם הלב, דם כליות, ודם אברים - הרי אלו בלא תעשה.
דם מהלכי שתים, דם ביצים ודם שרצים - אסור ואין חייבין עליו
דם דגים ודם חגבים - הרי זה מותר.

(יג)
המחה את החלב וגמאו, הקפה את הדם ואכלו, אם יש בו כזית - חייב

ראו לעיל הלכה ב. שם נאמר שאכילה ושתיה אינם מצטרפים, בניגוד לסיפא כאן. ויתכן ששם מדובר על שני מיני איסור.
לעניין נותן טעם ראו ערלה ב, ז. נראה שאם אין בו כזית, מדובר על איסור האכילה ולא על חיוב חטאת.

נתערב עם אחרים, אם יש בו כזית - הרי זה חייב
נתבשל עם אחרים - הרי זה בנותן טעם. אכל כחצי זית ושתה כחצי זית ממין א' - הרי זה חייב.

אשם תלוי ואשם רגיל

(יד)

המביא אשם תלוי על ספק מעילה, כדברי רבי עקיבה, ונודע לו שחטא – יעשהו ודאי

שממין שמביא על לא הודע מביא על הודע

הבריתא מציעה תשובה לשאלת ר' טרפון "מַה לָּזֶה מֵבִיא שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת", ראו משנה ה, ב: לאחר שנודע לו מחשב את האשם התלוי כאשם ודאי.
לעניין סוף הברייתא ראו משנה ו, ה.

האשה שהביאה חטאת העוף על ספק לידתה, ונודע לה שלא ילדה - ה"ז חולין. תתננה לחברתה שילדה ודאי
ושילדה ודאי - תעשנה ודאי, שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע
מי שנמלקה ונודע לה, שהחטאת מיותרת עד שלא מיצה דמה – אסור באכילה אבל מותרת בהנאה
משמיצה דמה כפרה ורק אז נודע לה שהחטאת מיותרת - אסור בהנאה
שעל הספק באה מתחלתה, כיפרה ספיקה והלכה לה.