ביאור:משנה תרומות פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת תרומות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

----

בחלקו השני של הפרק מובאים מקרים שבהם מותר לאכול ספק תרומה, או לפחות פוטרים את האוכל מפיצוי.

הקלות בתשלום לאוכל תרומה[עריכה]

חטיבה I: תשלום חולין[עריכה]

האוכל תרומה במזיד אינו יכול לתקן ולתת תרומה אחרת, אלא רק מפצה את הכהן על הגזל. לכן דינו של המזיד קל מזה של השוגג, כי השוגג יכול לתקן את המצב לגמרי, בתשלום החומש. וראו משנה ד.

אין כאן גם תשלומי כפל, אולי משום שיש עונש כרת, ואולי מדובר על בעל הפירות שאכל את התרומה ואינו גנב.

השוו גם לב"ק י: בשני המקומות ניכרת מגמה של הקלה לעבריין המזיד, אולי כדי להקל עליו לשוב.

אמנם ראו חלה א, ט, שהאוכל תרומה חייב מיתה בידי שמים, וראו תוספתא כריתות ב, ב, שלעיתים סופג כמה מלקות, אבל כאן מובאות רק ההקלות בתשלום.

(א) האוכל תרומה מזיד - משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.

התשלומין - חולין. אם רצה הכהן למחול - מוחל:


(ב) בת כהן שנשאת לישראל, ואחר כך אכלה תרומה בשוגג

משלמת את הקרן, ואינה משלמת את החומש.
ומיתתה אם זינתה תחת בעלה - בשריפה.

השוו לעיל פרק ו, ב כאן מוצג המקרה ההפוך: בת כהן שנישאה לישראל מפסיקה לאכול תרומה, אבל עדיין אינה "זרה", ולכן פטורה מתשלום חומש. וראו ספרא אמור פרק ו.

אם נישאה לאחד הפסולים - היא "חללה", ולדעת ר' מאיר נחשבת "זרה".

נשאת לאחד מכל הפסולין - משלמת קרן וחומש.
ומיתתה - בחנק.

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: זו וזו משלמות את הקרן, ואינן משלמות את החומש.
ומיתתן - בשריפה:


השוו לעיל ו, ג: הפרק ערוך מול פרק ו.

המנויים במשנה פטורים מתשלום מסיבות שונות: הקטנים והעבדים (בניגוד לאורחים או לפועלים) נחשבים כגופו של המאכילם, ולכן אינם משלמים חומש. תרומת חו"ל אינה תרומה מהתורה (ראו לעיל א, ה), ופחות מכזית אינה נחשבת אכילה.

(ג) המאכיל בשוגג או במזיד את בניו קטנים, ואת עבדיו - בין גדולים בין קטנים

האוכל תרומת חוצה לארץ, והאוכל פחות מכזית תרומה
משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.
והתשלומין - חולין. אם רצה הכהן למחול - מוחל:


(ד) זה הכלל: כל המשלם קרן וחומש - התשלומין תרומה

אם רצה הכהן למחול - אינו מוחל.
וכל המשלם את הקרן, ואינו משלם את החומש - התשלומין חולין
אם רצה הכהן למחול - מוחל:


חטיבה II: ספקות: הנחות נוחות וגבולותיהן[עריכה]

מניחים את ההנחה שמחייבת פחות קדושה. במקרה הראשון מותר לכתחילה לאכול את קופת החולין, ואינו משלם כלל. בכך מובאות לשיאן ההקלות בפרק. והשוו לעיל ד, יב, שם מדובר בשתי קופות של חולין, ומאחדים את שתיהן. נראה שיש כאן שתי הקלות, לכל מקרה.

במקרה השני, שבו יש ספק לגבי זהות הקופות - פטור בדיעבד. ר' מאיר מחייב בחלה, שמא הקופה חולין - ור' יוסי נשאר בספק, ולכן פוטר מחלה, בדומה לדין המדומע - ראו חלה א, ד, וראו גם תוספתא טבו"י ב, ד - שם חולקים ר' מאיר ור' יוסי בדין העיסה המדומעת.

אם אדם אחר אכל את הקופה השניה, גם ר' מאיר מודה שהוא פטור, כי לגביו חל הספק כמו לגבי הראשון. אבל אם אותו אדם אכל את שתיהן - צריך לשלם, כי ודאי אכל תרומה. והשוו טהרות ה, ה, וכן לעיל ג, ב.

עיקרון דומה חוזר במשנה ו לגבי דימוע ובמשנה ז לגבי זריעה.

(ה) שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין ובה פחות ממאה סאה, ואם נפלה לתוכה סאה תרומה - מדמעת

שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה
הרי אני אומר: לתוך של תרומה נפלה.

אין ידוע: איזו היא של תרומה - ואיזו היא של חולין

אכל אחת מהן - פטור, והשניה - נוהג בה כתרומה
וחייבת בחלה, שתי הקופות, כי ספק איסור לחומרא דברי רבי מאיר.
רבי יוסי פוטר. כי לכל קופה יש ספק, שמא היא תרומה ופטורה מחלה.
אכל אחר את השניה - פטור.
אכל אחד את שתיהן - משלם כקטנה שבשתיהן:

(ו) נפלה אחת מהן לתוך החולין - אינה מדמעתן

ספק תרומה אינה מדמעת, השוו לעיל ג, ב.

והשניה - נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה - דברי רבי מאיר.
ורבי יוסי פוטר.
נפלה שניה למקום אחר - אינה מדמעתן.
נפלו שתיהן למקום אחד - מדמעות כקטנה שבשתיהן:

לגבי דין הזורע תרומה - ראו לקמן פרק ט. אם זרע אחד את שתי הקופות - הדין דומה לזורע מדומע או טבל, ראו שם, משנה ד-ו.

(ז) זרע את אחת מהן - פטור,

והשניה שלא נזרעה - נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה - דברי רבי מאיר.
ורבי יוסי פוטר.
זרע אחר את השניה - פטור.
זרע אחד את שתיהן: בדבר שזרעו כלה - מותר.
ובדבר שאין זרעו כלה - אסור: