ביאור:משנה יומא פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
הכנות לכניסה לקודש הקודשים[עריכה]
|
במשניות בחטיבה זו מופיעה המילה "ראש" במשמעויות שונות: ראש בית אב, ראש שעיר המשתלח, ראש המזבח. |
חטיבה I: שעירי יום הכיפורים ופר החטאת[עריכה]
(א) טרף בקלפי והעלה שני גורלות.
- אחד - כתוב עליו "לשם", ואחד - כתוב עליו "לעזאזל".
- הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.
|
ראו תוספתא ג, י, שההגרלה אינה מעכבת, ואפילו אם התבצעה בידי כהן הדיוט או שלא התבצעה כלל אין השעירים נפסלים. היתה אמונה בציבור שאם שעיר של שם עולה בימין - סימן טוב ואם לא - סימן רע. וראו דיון על העניין בתוספתא ב, ט-י, על נסיונות לפתור את המקרה המנבא רע. לפנינו מחלוקת על פירוש הביטוי "וְעָשָׂהוּ חַטָּאת" (ויקרא טז ט). לדעת ר' ישמעאל מדובר על השחיטה, ואילו לדעת תנא קמא מדובר על ההקדשה. |
- אם של שם עלה בימינו - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה ימינך!
- ואם של שם עלה בשמאלו - ראש בית אב אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה שמאלך!
- נתנו על שני השעירים, ואומר "לה' חטאת".
- רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר "חטאת", אלא "לה'".
- והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
|
אפילו הסימן שמטרתו להבחין בין השעירים הוא דומה. ההבדל הוא רק במקום הקשירה. המשנה מוסיפה לדמיון באמצעות החזרה על המילים "כנגד בית" לשני השעירים, למרות שהמשמעות שונה: במשתלח המילים מסמנות את הכיוון שאליו הוא מועמד, ובנשחט את מקום קשירת הזהורית. הסיבה להדגשת הדמיון היא ששני השעירים נתפסים כקרבנות לה', בניגוד לפשט הכתוב. הוידוי השני נעשה על אותו הפר שהתוודה עליו את הוידוי הראשון, לעיל ג, ח. |
(ב) קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שלוחו, בכיוון היציאה מירושלים.
- ולנשחט - כנגד בית שחיטתו. על צוארו
בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה.
- וכך היה אומר: "אנא ה', עויתי, פשעתי, חטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך.
- אנא ה', כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושך
- ככתוב בתורת משה עבדך: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו'" (ויקרא טז ל).
והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
(ג) שחטו, וקבל במזרק את דמו, ונתנו למי שהוא ממרס בו, על הרובד הרביעי, שבהיכל ראש המדרגה העליונה, לפני פתח ההיכל - כדי שלא יקרוש.
נטל מחתה, מאחד הכוהנים העוזרים ועלה לראש המזבח, ופינה גחלים אילך ואילך, וחותה מן המעוכלות הפנימיות,
- וירד והניחה על הרובד (הרביעי) שבעזרה: סמוך לכהן הממרס בדם
חטיבה II: היום הזה – ייחודו של יום הכיפורים[עריכה]
(ד) בכל יום היה חותה בשל כסף, ומערה בתוך של זהב; והיום - חותה בשל זהב, ובה היה מכניס.
בכל יום חותה בשל ארבעת קבין, ומערה בתוך של שלשת קבין; והיום - חותה בשל שלשת קבין, ובה היה מכניס.
- רבי יוסי אומר: בכל יום חותה בשל סאה, ומערה בתוך של שלשת קבין; והיום - חותה בשל שלשת קבין, ובה היה מכניס.
|
השוואה בין קטורת של כל יום לקטורת שנכנסה עם הכהן לקדש הקדשים. וראו תוספתא ב, יא, שגם ביום כיפור היו מקטירים את הקטורת על מזבח הזהב כרגיל. ראו ספרא אחרי מות פרק ג ח, שקטורת יום הכיפורים עברה טחינה נוספת. וראו תוספתא סוטה ח, א, סגנון דומה. |
בכל יום היתה כבדה, והיום - קלה.
בכל יום היתה ידה קצרה, והיום - ארוכה.
בכל יום היה זהבה ירוק, והיום - אדום, דברי רבי מנחם.
בכל יום מקריב פרס חצי מנה, כ175 גרם בשחרית ופרס בין הערבים, והיום - מוסיף מלא חפניו.
בכל יום היתה הקטורת דקה, והיום - דקה מן הדקה:
|
ר' יהודה רואה חלק מהמיוחד בעבודת יום הכיפורים כנובע מאישיות הכהן הגדול ולא מהיום. |
(ה) בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש, ויורדין במערבו;
- והיום - כהן גדול עולה באמצע, ויורד באמצע.
- רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע!
בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום - מן הקיתון של זהב.
- רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב!
|
המחלוקות הן על המצב הרגיל, וכולם מסכימים שביום הכיפורים יש מערכה נוספת, ובה גחלים עבור מחתת הכהן הגדול. ראו תמיד ב, ה, שם מונים שתי מערכות ביום רגיל. השלישית היתה מערכה זמנית ששמרה על האש בזמן דישון המזבח, והרביעית, לדעת ר' מאיר - מערכה לשריפת שרידי הקרבנות מאתמול. הפזמון החוזר "והיום" מהדהד את הפסוק המרכזי של עבודת היום: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם..." (ויקרא טז ל). |
(ו) בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום - חמש, דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: בכל יום - שלוש, והיום - ארבע.
- רבי יהודה אומר: בכל יום - שתים, והיום - שלוש: