קטגוריה:דברים יג יד
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם.
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃
יָצְא֞וּ יָצְא֞וּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 3318
מורפ': HVqp3cp אֲנָשִׁ֤ים אֲנָשִׁ֤ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmpa בְּנֵֽי בְּנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־בְלִיַּ֨עַל֙ בְלִיַּ֨עַל֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1100
מורפ': HNcmsa מִקִּרְבֶּ֔ךָ מִ - מילת יחס
קִּרְבֶּ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: m/7130
מורפ': HR/Ncmsc/Sp2ms וַיַּדִּ֛יחוּ וַ - ו' החיבור
יַּדִּ֛יחוּ - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: c/5080
מורפ': HC/Vhw3mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־יֹשְׁבֵ֥י יֹשְׁבֵ֥י - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 3427
מורפ': HVqrmpc עִירָ֖ם עִירָ֖ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 5892 b
מורפ': HNcfsc/Sp3mp לֵאמֹ֑ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֑ר - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc נֵלְכָ֗ה נֵלְכָ֗ה - פועל, קל, זירוז (Cohortative), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 3212
מורפ': HVqh1cp וְנַעַבְדָ֛ה וְ - ו' החיבור
נַעַבְדָ֛ה - פועל, קל, זירוז (Cohortative), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: c/5647
מורפ': HC/Vqh1cp אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהִ֥ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa אֲחֵרִ֖ים אֲחֵרִ֖ים - תואר, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 312
מורפ': HAampa אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr לֹא לֹא - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־יְדַעְתֶּֽם יְדַעְתֶּֽם - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 3045
מורפ': HVqp2mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
יָצְא֞וּ גרשיים (שליש, דרגא 4)
אֲנָשִׁ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) בְּנֵֽי־בְלִיַּ֨עַל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
מִקִּרְבֶּ֔ךָ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיַּדִּ֛יחוּ תביר (משנה, דרגא 3)
אֶת־יֹשְׁבֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) עִירָ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
לֵאמֹ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
נֵלְכָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
וְנַעַבְדָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)
אֱלֹהִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) אֲחֵרִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) לֹא־יְדַעְתֶּֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר: "נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים", אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | נְפַקוּ גּוּבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא מִבֵּינָךְ וְאַטְעִיאוּ יָת יָתְבֵי קַרְתְּהוֹן לְמֵימַר נְהָךְ וְנִפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתּוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | נְפָקוּ גּוּבְרִין זְדָנִין מֵאוּלְפָנָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן דְּחַכִּימַיָא דְּבֵינֵיכוֹן וְאַטְעִין יַת יַתְבֵי קַרְתֵּיהוֹן לְמֵימָר נְהַךְ וְנִפְלַח לְטַעֲוַות עַמְמַיָא דְלָא חַכִּימְתּוּן: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בני בליעל. בני אדם שפרקו עולו של מקום.
מקרבך. ולא מן הספר.
וידיחו את יושבי עירם. ולא את יושבי עיר אחרת.
לאמר(, בהתראה.) נלכה ונעבדה אלהים אחרים. [בהתראה].
מלבי"ם - התורה והמצוה
עג.
יצאו אנשים בני בליעל. שם " אנשים " מיותר, ובא לדייק ולא נשים ולא קטנים.
וכן ממ"ש לשון רבים, ידעינן שלא פחות משנים.
וממ"ש " את יושבי עירם " - ידעינן שלא יושבי עיר אחרת.
וא"כ מ"ש " בקרבך ” מיותר, שא"צ להודיע שיהיה מקרב העיר! וע"כ פי' מקרב הארץ, ולא מן הספר. וכ"ז מובא בסנהדרין קיא.
עד.
לאמר נלכה נעבדה. בש"ס סנהדרין קיא ע"ב "לאמר שצריכים עדים והתראה לכל או"א". ופרש"י לאמר נלכה נעבדה - משמע שצריכים לומר לפנינו שכך אומרים " נלכה ונעבדה ", ואין אמירה אלא בעדים, אלמא שצריך עדים לכל או"א שיעידו עליהם מה שאמרו. וה"נ - "צריך התראה לכל אחד מהם", מבואר שבא על המדיחים, שהם חייבים סקילה אע"פ שלא עבדו, ע"מ (=על מה) שאמרו " נלכה ונעבדה ", כמ"ש הרמב"ם (ע"ז פ"ד).
וצריך דוקא שיאמרו בלשון רבים - " נלכה ונעבדה" (כמש"ש ה"ה). וע"ז צריך עדים, וממילא צריך התראה כדין כל חייבי מיתות. ואינו דומה למסית, ששם כתוב כי יסיתך בסתר . ולפ"ז אין לזה ענין עם התראה שצריך אל הנדחים, שבזה משמע מדברי הרמב"ם, שאם הנדחים נסקלים - שאין שם תנאי עיר הנדחת, צריך התראה לכל א' וא' על מיתת סקילה.
אבל כשנודע לב"ד שהודחה כל העיר או רובה, ויש שם התנאים שצריך לעיר הנדחת - אז חוץ מהתראה שהתרו לכל א' וא' על מיתת סקילה, ישלחו לשם שני ת"ח להתרות בהכלל התראה כוללת. ויודיעום דין עיר הנדחת, שיהרגו כולם במיתת סייף אנשים ונשים וטף, והיתה העיר וכל שללה כליל . וכמו ששלחו לבני ראובן ובני גד ע"ד המזבח, שחשבו שעשאוהו לעכו"ם, את פינחס ונשיא מכל שבט להתרות התראה כוללת.
ואם חזרו בהם דינם כיחידים - מי שעבד במזיד בהתראת עדים יסקל. ואם לא חזרו - נלחמים עמהם. ואז אם ימצאו רוב שעבדו בהתראה של סקילה - יעלו אותם לב"ד הגדול, וידונו כדין עיר הנדחת, הגם שלא התרו לכל א' וא' על מיתת סייף [וי"א שמותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר הקל], הלא על מיתת סייף באה ההתראה הכוללת, כן למדתי מדברי הרמב"ם (ע"ז פ"ד ה ו). שיש שם גמגומים רבים שהתקשו בזה גדולי המפרשים, ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, עיין היטב ותבין, כי קצר המצע מהשתרע פה אריכות דברים.
רש"י
"אנשים" - (סנהדרין פה) ולא נשים
"ישבי עירם" - ולא יושבי עיר אחרת מכאן אמרו אין נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה אנשים ועד שיהיו מדיחיה מתוכה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲנָשִׁים – וְלֹא נָשִׁים (שם).
יֹשְׁבֵי עִירָם – וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת (שם). מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת עַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים, וְעַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מִתּוֹכָהּ (סנהדרין קי"א ע"ב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים יג יד"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.