ביאור:משנה מסכת מכות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מסכת מכות: המרת עונש המוות
[עריכה]מבוא למסכת מכות
[עריכה]מסכת מכות היא למעשה היחידה האחרונה במסכת סנהדרין, ונראה שבעבר היו שתיהן מאוחדות. לשונה דומה ללשון הפרקים האחרונים בסנהדרין (הלשון "אלו הן הגולין", וכן "ואלו הן הלוקין" - דומה ל"אלו הן הנחנקים" שבמסכת סנהדרין, וכדומה), וגם הנושא הראשון בה מוצמד לסוף סנהדרין - זוממי בת כהן ובועלה. בסוף הפרק הראשון מופיע סיכום עונשי המוות שנמצאים במסכת סנהדרין.
מצד שני, יש במסכת גם הכנה לקראת מסכת שבועות הבאה אחריה: כמו שם, גם במסכת מכות יש עיסוק נרחב בדיני העדות, בדיני הכפרה ובקשרים ביניהם. כמו במסכתות סנהדרין ומכות, גם במסכת שבועות מופיע המבנה "ואלו נשבעים ונוטלין" (שבועות ז, א).
למרות זאת יש במסכת מכות גם ייחוד, שהרי היא עוסקת בעונשים שאינם מוות, אלא תחליפים לעונשי המוות: גלות ומלקות.
פרק א עוסק, לכאורה, בנושא משלו: הגדרת דרכי העדות, כתות העדים ודיניהן - וכתוצאה מכך בסנקציה המוטלת על עדי השקר - דין ההזמה, המתבטא בשלילת מעמדם של העדים כעדים, והשתת עונש "כאשר זמם" עליהם. מהימנות העדות, וכן מהימנות הזמתה - מוצגות בפרק כגזירות הכתוב, ולאו דווקא כהוכחות ממשיות. כמובן, גם שבועתם של העדים בזמן העדות שלהם (עניין שיפורט במסכת שבועות) היא עניין שבין אדם למקום, וכך מקבלים כל הדיונים המשפטיים שנדונו במסכת סנהדרין אופי דתי מובהק. לכאורה סוטה בכך המשנה מהסדר הטוב, שהרי נושא העדים נדון כבר במסכת סנהדרין, פרק ג!
אבל גם במקרה של עדים זוממים ניכר העיקרון של החלפת העונש - לשני כיוונים: בפתיחת הפרק עוסקת המשנה ב"עדות שאי אתה יכול להזימה", ובעונש המלקות, המחליף לעיתים את ההזמה. בהמשך מתברר שעדים זוממים נהרגים גם אם לא גרמו למוות, ובכך מוחמר עונשם ביחס לרוצח. ההסבר לכך הוא ביסוד הזדון, המאפיין את העדות הזוממת - שהוא מהופך ליסוד השגגה, המאפיין את הרוצחים בשגגה. לפיכך, ניתן לראות את הפרק הראשון כפתיחת הנושא של המרת העונש של החוטא.
לגבי הגלות, הרי עצם הכינוי שלה בשם זה, שלא הופיע במקרא, מעידה על תפיסתה בעיני חז"ל כעונש, ולא כאמצעי הצלה. מקומו של הפרק על הגלות במרכז המסכת יכול להיות מובן כתקדים משפטי: הגלות מחליפה את עונש המוות לרוצח בשגגה, ובדומה לכך המלקות מחליפות את עונש המוות בכרת לעוברי הלאוים. היקפה של הגלות מצטמצם מאד, וכמעט שאינו חל.
לעומת זאת היקף עונש המלקות מורחב בתושב"ע לעומת המקרא, וחכמים רואים בו דרך לכפר על חטאים ולהימנע מעונש כרת - מיתה בידי שמים. כך ניתן לראות במסכת מכות את המשך ואף את שיא ההסתייגות של חז"ל מעונש המוות ואת שאיפתם למצוא לו תחליף. ואכן, בסיום הפרק הראשון, המקטין מאד את הסיכוי להזמת העדים מחד ולקבלת עדות מוות מאידך - מופיעה התנגדות בפי תנאים אחדים לעונש המוות, למרות שכיחותו במקרא.
יש להדגיש שרשימת הלוקים, המופיעה בתחילת פרק ג, אינה מלאה, מחד - ואינה אחידה מאידך: יש בין הלוקים גם חייבי לאוים, שאינם חייבי כרת. כך מוסברים ההבדלים בין רשימת חייבי המלקות לבין רשימת חייבי הכרת שבמסכת כריתות. הדרך שבה נבחרו הדוגמאות לחייבי המלקות במסכת מכות היא לפי החומרה שמייחסים להם חכמים, ולא לפי חומרת העונש דווקא. ברשימה הזו יש מקום חשוב ובולט גם לעבירות שבמסכת שבועות: חילול הקודש והמקדש ושבועות שקר ושוא.
בכך נראה שהמשותף לכל המקרים הנדונים במסכת מכות הוא הרעיון של המרת עונש אחד באחר, ושל הצדקת ההמרה עקב יסוד נפשי (שגגה או זדון חמור).
ניתן גם לראות במסכת מכות משל על מצבו של עם ישראל, הגולה מארצו ומצפה לחזור אליה, והלוקה מלקות מרובות הכרוכות בקלון רב, ועם זאת מייחל לכפר בדרך זו על חטאיו.
פירוט הפרקים
[עריכה]פרק א: "כיצד העדים" - עדים זוממים ודיני נפשות