ביאור:משנה מסכת מעילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת מעילה: שימוש בקודשים בטעות[עריכה]

מבוא לסדר קדשים

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת מעילה[עריכה]

אם השתמש אדם בהקדש בשגגה, בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית, ונהנה מהן הנאה שערכה כפרוטה - הוא חייב להחזיר מעילה וחומשה, וכן להקריב איל אשם בשווי שני שקלים לפחות.

אם מעל בזדון - לדעת רבי חייב מיתה בידי שמים, ולדעת חכמים חייב על לאו, ואינו מביא קרבן (ראו תוספתא כריתות, א, ב.) וראו גם סנהדרין ט, ו, שהיו קנאים שפגעו במועלים במזיד. (אמנם יתכן ששם מדובר על סכסוך בין הצדוקים והפרושים בקשר לניסוך המים בחג הסוכות, ראו סוכה ד, ט, ואין כאן מקום להאריך)

קרבנות שהותרו לכהנים, כגון עור העולה, בשר החטאת (חוץ מאמוריה) וכו', לאחר זריקת הדם - אפילו אם נהנה מהם ישראל אין בכך מעילה. גם קדשים קלים פטורים ממעילה - חוץ מאמוריהם, שמוקדשים עם זריקת הדם.

ענייני המעילה קשורים מצד אחד לערך הכספי של הקודשים - ומצד שני לקדושתם. הערך המינימלי של המעילה נמדד בכסף, בניגוד לשאר איסורי ההנאה בבשר הקדשים, הנמדדים בכמות פיזית כגון כזית. אבל קדושת קדשי המזבח קשורה לסדרי העבודה בהם, כאמור לעיל. כתוצאה מגבוליות זו, לעיתים תחולת הקדושה והמעילה בקדשי בדק הבית רחבה מזו של קודשי המזבח.

פרק א במסכת מציג את עיקר דיני המעילה בקדשי המזבח דווקא במקרי הגבול, שבהם נפסלו הקרבנות מסיבות שונות. פרק ב מפרט את דיני המעילה בקדשי הקדשים העומדים להקרבה על המזבח, ומדגיש את הקשרים בין שלבי ההקרבה לבין דיני המעילה.

פרק ג מציג שורת קודשים שבהם אין דין מעילה למרות שאסור ליהנות מהם. בין אלו נמצאות חטאות מתות, כספים שחלקם מיועדים לשלמים, הדשן של הקטורת והמנורה, שאריות של הקודשים, וחלב של בהמה העומדת להקרבה. בעניין זה קדשי בדק הבית הם בעלי תחולה רחבה יותר, וכוללים גם את הגידולים המתפתחים מהם. כאן נכנסת המשנה לבירור הגבול בין גידולי הקודשים לבין דברים שנוספו אליהם, כגון מים שנכנסו לבור מקודש, או שנבעו בשדה ההקדש, ענפי ערבות של מצוות הערבה במקדש והקן שבראש עץ ההקדש.

פרק ד עוסק בשאלת הצירוף של איסורים לכמות של שיעור האיסור. הוא ערוך כהשוואה בין איסורי הקדושה, כגון המעילה בקודשים וקדושת הבשר (פיגול, נותר, איסור אכילה בטומאה) - לבין דיני השיעור של הטומאה. לגבי טומאת אוכלין יש דינים מיוחדים וחמורים יותר מבשאר דיני הטומאה, ובכך ניתן להשוות את האוכל לדיני המעילה, שגם בהם יש החמרה מסוימת כדלהלן.

פרק ה עוסק במעשה המעילה, ומבחין בין מקרים שונים בשאלה אם הפגימה בקודשים היא תנאי למעילה. המיוחד בדיני המעילה הוא שגם אם המועל נתן לחבירו לאכול או ליהנות מהקודשים - הוא מועל בכך.

פרק ו ממשיך בשאלת המעילה ע"י אדם אחר: כיוון שמעילה היא תמיד בשוגג, בהקשר זה יש מעילה ע"י שליח, שלא היה יכול לדעת שמדובר בקודשים. הפרק עוסק בשאלה מי אחראי למעילה, ומציג גם מקרים שבהם האחראי הוא לא המועל ולא שליחו אלא הסביבה, כגון החנוני שמכר לו סחורה והשתמש בכספי ההקדש. בסופו הוא מציג מקרים של ספק מעילה, שבהם מחמיר ר' עקיבא ודורש להביא עליהם אשם תלוי (ראו כריתות ה, ב.)

מבנה המסכת בפירוט[עריכה]

פרק א: "קדשי קדשים" - מעילה בקרבנות פסולים

  1. סוגי פסול הקרבנות - והשלכות לעניין מעילה
  2. מעילה וקדושת הבשר
  3. זריקת הדם - משמעויות הפוכות

פרק ב: "חטאת העוף" - מעילה בקודשי קודשים

  1. קרבנות מהחי
  2. מנחות

פרק ג: "ולד חטאת" - לא נהנים ולא מועלים

  1. קרבנות שמתו בעליהם
  2. שאריות הקודשים
  3. הקדש שאינו למטרה הנכונה, וגידוליו
  4. הקדשת עצים ומים

פרק ד: "קדשי מזבח" - צירוף לכשיעור במעילה ובעניינים נוספים

  1. צירוף לכשיעור בענייני קדושה
  2. צירוף לכשיעור בענייני טומאה
  3. צירוף אוכל ומשקה
  4. מחלוקות של ר' שמעון

פרק ה: "הנהנה שווה פרוטה" - מעשים הנחשבים מעילה

  1. המועל עצמו
  2. המועל וחברו

פרק ו: "השליח שעשה שליחותו" - שליח לדבר מעילה

  1. שולח למעילה ושליחו
  2. שולח כספי הקדש לחנות
  3. המעות והכיס