ביאור:משנה מעילה פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מעילה: א ב ג ד ה ו

מסכת מעילה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

----

מבוא למסכת מעילה ומבנה המסכת

מעילה בקרבנות פסולים[עריכה]

חטיבה I: סוגי פסול הקרבנות - והשלכות לעניין מעילה[עריכה]

(א) קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם - מוֹעֲלִין בָּהֶן. למרות שנפסלו כי נשחטו לא במקומם

אם נזרק דם הקרבן ואחר כך הקרבן נפסל - המשתמש בו לא מעל, אבל אם נפסל לפני זריקת הדם, כגון בזמן או במקום לא נכונים, או שפיגל אותו בשחיטה - המשתמש בו מעל וחייב אשם ותשלום קרן וחומש.

שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם - וְקִבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן - וְקִבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם,
שָׁחַט בַּיּוֹם - וְזָרַק בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה - וְזָרַק בַּיּוֹם,
אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנָּן בזמן השחיטה חשב לאכול את הבשר מחוץ לזמן או למקום הנכונים, ולכן הקרבן פיגול וְחוּץ לִמְקוֹמָן  הקרבן פסול - מוֹעֲלִין בָּהֶן.

כְּלָל אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּל שֶׁהָיָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים - אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ,

וְכָל שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים - מוֹעֲלִין בָּהּ.

וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים? - שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטַּמָּאת, וְשֶׁיָּצָאת.

וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שָׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים?
שֶׁנִּשְׁחָטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ,
שֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִין, וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ. או זרקו

ראו ביאור לנוסח הדפוס של משניות אלו בדף השיחה.

הנוסחאות שונות מאד מכ"י לחברו.

חטיבה II: מעילה וקדושת הבשר[עריכה]

(ב) בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁין שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

הבשר שיצא עדיין מקודש, כי עדיין לא נזרק הדם, ולא היתה לזבח שעת היתר.

לדעת ר' אליעזר אין בו דין קודשים לעניין פיגול נותר וטמא, כי ממילא הזבח נפסל. לדעת ר' עקיבא, אמנם הזבח נפסל מלכפר, אבל עדיין ניתן לבצעו - ראו זבחים ט, ב, ולכן חייבים עליו ככל קודשים, אם לא הוקרב (או נשרף, כראוי לכתחילה).

הראיה של ר' עקיבא מהחטאת הפסולה, שבשרה נפטר ממעילה עם זריקת הדם של החטאת הכשרה (אבל לא לפני זריקת הדם - ראו תוספתא תמורה ב, ו), ואם היא בעלת מום - מוכרים אותה מייד וניתן לאכול את בשרה. אמנם הכסף עדיין מקודש וחייבים עליו מעילה. בכך יש תקדים למצב שחלה המעילה אבל לא חלים דיני הבשר ואכילתו.

וראו גם תוספתא זבחים ד, ב-ג.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשֵּׁם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. אם היה פיגול או נותר או טמא - חייב, כדין הקודשים.

אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוּ, וְאָבָדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,

וְאַחַר נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת,
לֹא כַשֵּׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ?
אִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה - דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשָׂרָהּ!


(ג) אֱמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא,

אמורי קדשים קלים מתקדשים רק עם זריקת הדם. לכן לדעת ר' עקיבא הם כחולין, למרות שאחרי שיצאו נזרק הדם. ר' אליעזר סובר שזריקת הדם בפנים מקדשת את האימורים שבחוץ, והם כקודשים לכל דבר, שהרי הם ניתנים לאכילה מחוץ למקדש.

וראו תוספתא א, א, כר' עקיבא.

רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.


חטיבה III: זריקת הדם - משמעויות הפוכות[עריכה]

(ד) מַעֲשֵׂה דָמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים - לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר,

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים - כֻּלּוֹ לְהַחְמִיר.

קדושת קודשי הקודשים חלה משעת הקדשתם, וזריקת הדם בדרך כלל מתירה את הבשר והעור ממעילה (ראו פירוט בפרק ב,) אבל מחייבת אותם בקדושת הבשר. וראו דעה שונה בתוספתא שקלים ג, י.

קדושת הקודשים הקלים אינה מפעילה את דין המעילה, אלא רק לאחר זריקת הדם היא חלה על האימורים.

לכן הדם בקדשים קלים מחמיר בלבד, ובקדשי קודשים מחמיר ומיקל.

כֵּיצַד? - קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים - [מועלים באימורים ובבשר.

לאחר זריקת דמים] - מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר;
עַל זֶה וְעַל זֶה על האימורים ועל הבשר, חַיָּבִין מִשֵּׁם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. אחרי זריקת הדם

קָדָשִׁים קַלִּים - כֻּלּוֹ לְהַחְמִיר. כֵּיצַד?

קָדָשִׁים קַלִּים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים - אֵין מוֹעֲלִין לֹא בָאֵמוּרִין וְלֹא בַבָּשָׂר;
לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִין - מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין, וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

עַל זֶה וְעַל זֶה - חַיָּבִין מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

נִמְצָא, מַעֲשֵׂה דָמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים - כֻּלּוֹ לְהַחְמִיר.