שיחת ביאור:משנה מעילה פרק א

במשנה ב ובמשנה ג יש הבדלים גדולים בין נוסח כ"י קופמן לבין הנוסחים המקובלים ונוסח הבבלי.

בפנים הבאתי את נוסח כ"י קויפמן, והעברתי לכאן את הנוסח שבדפוס ואת פירושו, שעדיין קשה בעיני.

Ahituvrs (שיחה) 13:46, 4 במרץ 2014 (IST)

הבשר יצא מהעזרה והוחזר לשם, ואז נזרק הדם.

הקרבן נפסל לפני זריקת הדם, ולכן אומר ר' אליעזר שמועלים בו, למרות שיש לשרפו (תמורה ז, ו.). כיוון שהוא פסול - איננו עלול להיפסל שוב בפיגול, נותר או טמא.

ר' עקיבא מדמה את הבשר שיצא לחטאת שאבדה לפני שחיטתה ונמצאה, ואם היא וחליפתה תמימות - רק אחת מהן אמורה להישחט, ושתיהן בדין מעילה, אבל אם בטעות נשחטו שתיהן, ונזרק דם אחת מהן - בבשר שתיהן אין מעילה, למרות שבשר השניה נשרף, שהרי לא אמורים לשחטה. וראו תוספתא תמורה ב, ו: "נשחטה... עד שלא נזרק דמה של תמימה - מותרת". ותוספתא א, ב. בדין זה הוא מוצא תקדים לכך שלעיתים אין מעילה בקרבן העומד להישרף. וראו גם זבחים ט, ב.

באמורי קדשים קלים המצב הפוך: זריקת הדם בדרך כלל מקדישה אותם, לדעת ר' אליעזר. לדעת ר' עקיבא, כיוון שריצה הציץ על היוצא - למרות שיצאו יש בהם קדושה, וראו תוספתא א, ג.

(ב) בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים,

רבי אליעזר אומר: מועלין בו, ואין חיבין עליו משום פגול נותר וטמא.

רבי עקיבא אומר: אין מועלין בו, אבל חיבין עליו משום פגול נותר וטמא.

אמר רבי עקיבא: והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה,

ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות,

לא, כשם שדמה פוטר את בשרה - כך הוא פוטר את בשר חברתה?

ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - דין הוא שיפטור את בשרה.

(ג) אמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים,

רבי אליעזר אומר, אין מועלין בהן, ואין חיבין עליהן משום פגול נותר וטמא.

רבי עקיבא אומר, מועלין בהן, וחיבין [עליהן] משום פגול נותר וטמא