ביאור:תוספתא/תמורה/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תמורה פרק שני

המפריש נקבה לזבח שצריך זכר, וולדה

(א)

המפריש נקבה לעולה - תרעה עד שתסתאב, ותמכר ויפלו דמיה לנדבה

ר"ש אומר: אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום "הרי אלו עולה" - לא אמר כלום

ראו משנה ג, ג, וכן משנה ה, ו.

"הרי אלו לעולה" - אפילו זבל, אפילו אבנים - ימכרו ויביא בדמיהן עולה
המפריש נקבה לאשם - תרעה עד שתסתאב, ותמכר ויפלו דמיה לנדבה.

(ב)

המפריש נקבה לפסח - תרעה עד שתסתאב, ויביא בדמיה פסח
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: תמכר שלא במום

ילדה זכר - ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו פסח

ראו משנה ג, א. הוחלפו שיטות ר' אליעזר וחכמים, וראו גם תוספתא פסחים ט, יג.

רבי אליעזר אומר: הוא עצמו יקרב פסח.
תמורת הפסח, ולד תמורת פסח, ולדן ולד ולדן עד סוף העולם - ירעו עד שיסתאבו
וימכרו ויביא בדמיהן שלמים.
ר"א אומר: ולדות עצמן יקרבו שלמים
ולד תמורת שלמים ולדן ולד ולדן עד סוף העולם - ירעו עד שיסתאבו
וימכרו ויביא בדמיהן שלמים. ר' אלעזר אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים.

(ג)
המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו - עושה תמורה

ראו משנה ג, ג.

רבי שמעון אומר: לעולתו עושה תמורה, לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה
אין לך דבר שהוא עושה תמורה, אלא דבר הרועה ומסתאב
אמר רבי רואה אני דברי ר"ש בפסח, שמא הקדיש הפסח ובאו שלמים.

אשם שאבד

(ד)
המפריש אשמו ואבד, והפריש אחר תחתיו

השוו משנה ד, ב, לגבי חטאת.

ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון, והרי שניהם עומדין
יביא את איזה מהם שירצה, והב' ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

(ה)
המפריש מעות לאשמו ואבדו, והפריש מעות תחתיהן

השוו לגבי חטאת משנה ד, ג. לסוף הברייתא השוו משנה ג, ד, שם הפתרון שונה.

ולא הספיק ליקח בהן אשם עד שנמצאו מעות הראשונות
יביא מאלו ומאלו אשם ויקרב, והשאר יפול לנדבה.
המפריש מעות לאשמו ואבדו, והפריש אשם תחתיהן
ולא הספיק להקריבו עד שנמצאו מעות הראשונות
יביא בהן אשם ויקרב, ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
המפריש אשמו ואבד, והפריש מעות תחתיו
ולא הספיק ליקח בהן עד שנמצא אשם - אשם יקרב והמעות יפלו לנדבה.
המפריש אשמו ואבד, והפריש אחר תחתיו והקריבו, ואח"כ נמצא הראשון
ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה
ר"א אומר: יביא בדמיו עולה.
המפריש מעות לאשמו ואבדו, והפריש מעות תחתיהן
ולקח בהן אשם והקריבו, ואח"כ נמצאו מעות הראשונות
יפלו לנדבה, רבי אומר: ילכו לים המלח. ר"א אומר: יביא בהן עולה
והלא אף הנדבה עולה היא! מה בין דברי ר' אליעזר לדברי חכמים?
ר"א אומר: עושה תמורה, וחכ"א: אין עושה תמורה.

חטאת שאבדה

(ו)
המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה

ראו משנה ד, ג. לדברי ראב"ש ראו מעילה א, ב.

ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן תמימות
ראשונה תקרב ושניה תמות, דברי רבי
אחת תמימה ואחת בעלת מום - תמימה תקרב ובעלת מום תשחט.
נשחטה בעלת מום עד שלא נזרק דמה של תמימה - מותרת
משנזרק דמה של תמימה - אסורה
רבי אלעזר בר' שמעון אומר: אפילו בשר בקדרה - הרי זה תקבר
המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה
ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות
יביא את איזה מהן שירצה, שניה תרעה עד שתסתאב, ותמכר ויפלו דמיה לנדבה, או תמות.
המפריש מעותיו לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן, ולא הספיק להקריבה עד שנמצאו
רבי אומר: ילכו לים המלח
ומודים חכמים לרבי, במפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה והקריבה
ואח"כ נמצאת הראשונה - שתמות.
המפריש מעות לחטאתו ואבדו, והקריב חטאת, ואח"כ נמצאו מעות - ילכו לים המלח
שרבי אומר: אין המעות נופלות לנדבה, אא"כ לקח בהן חטאת והותיר
וחכמים אומרים: אין חטאת מתה, ואין המעות ילכו לים המלח
אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.

תמורת הבכור והמעשר

(ז)
תמורת הבכור והמעשר, ולדן ולד ולדן עד סוף העולם - הרי אלו כבכור וכמעשר

ראו משנה ג, ה.

ויאכלו במומן לבעלים
מה בין בכור ומעשר לכל הקדשים? שכל הקדשים חייב באחריותן
ויטפל בהן להביא מחוץ לארץ, מה שאין כן בבכור ובמעשר.