ביאור:משנה תמורה פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
ולד ותמורת חטאת
[עריכה]חטיבה I: חטאות מתות
[עריכה](א) וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ - יָמוּתוּ.
|
שלוש החטאות הראשונות מתות תמיד. אם הקדיש חטאת שהיא בת יותר משנה, או שחטאתו אבדה, והכין בהמה אחרת, ובינתיים נמצאה הראשונה, אבל היא בעלת מום (או שבזמן שחיפש אותה עברה שנתה):
|
- וְשֶׁעִבְּרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבָדָה, וְנִמְצֵאת - וּבַעֲלַת מוּם:
- אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים - תָּמוּת,
- אֵינָה עוֹשָׂה תְמוּרָה, לֹא נֶהְנִין וְלֹא מוֹעֲלִין;
- אִם עַד שֶׁלֹּא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים - תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת,
- וְעוֹשָׂה תְמוּרָה, וּמוֹעֲלִין בָּהּ.
(ב) הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבָדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה - תָּמוּת.
|
אם כפרו הבעלים - אפילו אם נמצאה תמימה - תמות. הכסף "מת" בים המלח, והשוו ע"ז ג, ג, על דרכי השמדת ע"ז. |
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבָדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאוֹת תַּחְתֵּיהֶן,
- וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת - יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח.
חטיבה II: נדבה
[עריכה](ג) הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבָדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן,
- לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת - עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,
|
אם יש לו מעות שהפריש בכמות כפולה - יביא חטאת ושאר המעות יפלו לנדבה, וראו לעיל ג, ג. אם אחת החטאות תמימה והאחרת בעלת מום - בעלת המום תמכר ודמיה לנדבה, ואחר כך התמימה תקרב. וראו דיונים דומים בעניין תודה, תוספתא מנחות ח, יב; ובעניין אשם תוספתא ב, ד-ה. |
- יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ [חַטָּאת], וְהַשְּׁאָר - יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבָדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ - עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם,
- תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר - יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבָדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ,
- לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת - עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַעֲלַת מוּם,
- תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר - יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבָדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ - עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם,
- יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר - יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
חטיבה III: מחלוקות
[עריכה]הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבָדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
|
למחלוקת רבי וחכמים ראו תוספתא ב, ו. לדעת חכמים החטאת המיותרת תרעה עד שתסתאב ותמכר ודמיה לנדבה. המעות המיותרות - לנדבה. לדעת ר' עקיבא אם בטעות שחטו גם את השניה - בשרה נשרף, וראו מעילה א, ב. |
- לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ - עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת,
- אַחַת מֵהֶן תִּקָּרֵב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה - תָמוּת, דִּבְרֵי רְבִּי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת מֵתָה - אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.
- אֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח - אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.
(ד) הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַעֲלַת מוּם,
|
לדעת ר' אלעזר בר' שמעון מוכר אותה לשחיטה מיידית, אחרת יש להרגה, כי בעליה התכפר. |
- מוֹכְרָהּ, וּמֵבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת.
- רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קֵרְבָה שְׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחָטָה הָרִאשׁוֹנָה - תָּמוּת,
שֶׁכְּבָר כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.