משנה תמורה א
תמורה פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ראשון ("הכל ממירין") · >>
פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הכל ממירים, אחד אנשים ואחד נשים.
לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר, מומר, וסופג את הארבעים.
הכהנים ממירים את שלהם, וישראל ממירים את שלהם.
אין הכהנים ממירים לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור.
אמר רבי יוחנן בן נורי, [ וכי ] מפני מה אין ממירים בבכור.
אמר לו רבי עקיבא, חטאת ואשם מתנה לכהן, והבכור מתנה לכהן, מה חטאת ואשם אין ממירים בו, אף הבכור לא ימירנו בו.
אמר לו רבי יוחנן בן נורי, מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם שאין זכין בהן בחייהם, תאמר בבכור שזכין בו בחייו.
אמר לו רבי עקיבא, והלא כבר נאמר (ויקרא כז), והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, היכן קדושה חלה עליו, בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים.
משנה ב
ממירין מן הבקר על הצאן, ומן הצאן על הבקר. מן הכבשים על העזים, ומן העזים על הכבשים. מן הזכרים על הנקבות, ומן הנקבות על הזכרים. מן התמימים על בעלי מומין, ומבעלי מומין על התמימים, שנאמר (שם) "לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב".
איזהו טוב ברע, בעלי מומין שקדם הקדשן את מומם.
ממירים אחד בשנים, ושנים באחד, אחד במאה, ומאה באחד.
רבי שמעון אומר, אין ממירים אלא אחד באחד, שנאמר (ויקרא כז) "והיה הוא ותמורתו", מה הוא מיוחד, אף תמורתו מיוחדת.
משנה ג
אין ממירין אברים בעוברים, ולא עוברים באברים, ולא אברים ועוברים בשלמים, ולא שלמים בהן.
רבי יוסי אומר, ממירים אברין בשלמים ולא שלמים באברין.
אמר רבי יוסי, והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה, כולה עולה, אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו, תהא כולה תמורה תחתיה.
משנה ד
אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון.
ואין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון.
ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.
משנה ה
אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר.
אין בית הפרס עושה בית הפרס, ולא תרומה אחר תרומה, ולא תמורה עושה תמורה, ולא הולד עושה תמורה.
רבי יהודה אומר, הולד עושה תמורה.
אמרו לו, הקדש עושה תמורה, לא הולד [ ולא תמורה ] עושין תמורה.
משנה ו
העופות והמנחות אינן עושין תמורה, שלא נאמר אלא בבהמה.
הצבור והשותפים אינן עושין תמורה, שנאמר (ויקרא כז), לא ימיר אתו, יחיד עושה תמורה, לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה.
קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה.
אמר רבי שמעון, והלא המעשר בכלל היה, ולמה יצא, להקיש אליו, מה מעשר קרבן יחיד, יצאו קרבנות צבור.
מה מעשר קרבן מזבח, יצאו קרבנות בדק הבית.
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים;
- לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר,
- אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר, מוּמָר,
- וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
- אֶלָּא שֶׁאִם הֵמִיר, מוּמָר,
- הַכֹּהֲנִים מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם,
- וְיִשְׂרָאֵל מְמִירִים אֶת שֶׁלָּהֶם;
- אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִים,
- לֹא בְּחַטָּאת וְלֹא בְּאָשָׁם
- וְלֹא בִּבְכוֹר.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- וְכִי מִפְּנֵי מָה אֵין מְמִירִים בִּבְכוֹר?
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן,
- וְהַבְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן;
- מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִים בּוֹ,
- אַף הַבְּכוֹר, לֹא יְמִירֶנּוּ בּוֹ.
- אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- מַה לִּי אֵינוֹ מֵמִיר בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם,
- שֶׁאֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶם,
- תֹּאמַר בִּבְכוֹר, שֶׁזָּכִין בּוֹ בְּחַיָּיו?
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא,
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כז, י):
- וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ;
- הֵיכָן קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו?
- בְּבֵית הַבְּעָלִים;
- אַף תְּמוּרָה בְּבֵית הַבְּעָלִים:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כז, י):
- וּמִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר,
- מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים,
- וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים;
- מִן הַזְּכָרִים עַל הַנְּקֵבוֹת,
- וּמִן הַנְּקֵבוֹת עַל הַזְּכָרִים,
- מִן הַתְּמִימִים עַל בַּעֲלֵי מוּמִין,
- וּמִבַּעֲלֵי מוּמִין עַל הַתְּמִימִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, י):
- לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע,
- אוֹ רַע בְּטוֹב;
- אֵיזֶהוּ טוֹב בְּרָע?
- בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָם.
- מְמִירִים אֶחָד בִּשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם בְּאֶחָד,
- אֶחָד בְּמֵאָה, וּמֵאָה בְּאֶחָד.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵין מְמִירִים אֶלָּא אֶחָד בְּאֶחָד,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ";
- מַה הוּא מְיֻחָד,
- אַף תְּמוּרָתוֹ מְיֻחֶדֶת:
- וְלֹא עֻבָּרִים בְּאֵבָרִים,
- וְלֹא אֵבָרִים וְעֻבָּרִים בִּשְׁלֵמִים,
- וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- מְמִירִים אֵבָרִין בִּשְׁלֵמִים,
- וְלֹא שְׁלֵמִים בְּאֵבָרִין.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא בַּמֻּקְדָּשִׁין,
- הָאוֹמֵר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, כֻּלָּהּ עוֹלָה;
- אַף כְּשֶׁיֹּאמַר: רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ תַּחַת זוֹ,
- תְּהֵא כֻּלָּהּ תְּמוּרָה תַּחְתֶּיהָ:
- וַהֲלֹא בַּמֻּקְדָּשִׁין,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן;
- וְאֵין הַמְּחֻמָּץ מְחַמֵּץ,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן;
- וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה,
- אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
- אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר.
- אֵין בֵּית הַפְּרַס עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס,
- וְלֹא תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה.
- וְלֹא תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וְלֹא הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
- אָמְרוּ לוֹ:
- הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה,
- לֹא הַוָּלָד וְלֹא תְּמוּרָה עוֹשִׂין תְּמוּרָה:
- שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "בִּבְהֵמָה" (ויקרא כז, י).
- הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִים אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "לֹא יָמִיר אֹתוֹ";
- יָחִיד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה,
- לֹא הַצִּבּוּר וְלֹא הַשֻּׁתָּפִים עוֹשִׂים תְּמוּרָה.
- קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִים תְּמוּרָה.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלָל הָיָה,
- וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִּישׁ אֵלָיו:
- מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד,
- יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר;
- מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ,
- יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת:
נוסח הרמב"ם
(א) הכל ממירין - אחד אנשים, ואחד הנשים.
- לא שאדם רשאי להמיר - אלא,
- שאם המיר - מומר, וסופג את הארבעים.
- הכהנים - ממירין את שלהם,
- וישראל - ממירין את שלהם.
- אין הכהנים ממירין - לא בחטאת, ולא באשם, ולא בבכור.
- אמר רבי יוחנן בן נורי:
- וכי מפני מה אין ממירין בבכור?
- אמר לו רבי עקיבה:
- חטאת ואשם מתנה לכוהן - והבכור מתנה לכוהן,
- מה חטאת ואשם אין ממירין בהן - אף הבכור לא ימירו בו.
- אמר לו רבי יוחנן בן נורי:
- מה לי אין ממיר בחטאת ובאשם - שאין זכין בהן בחייהם,
- תאמר בבכור - שזכין בו בחייו?
- אמר לו רבי עקיבה:
- והלוא כבר נאמר: "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (ויקרא כז י ויקרא כז לג),
- איכן קדושה חלה עליו - בבית הבעלים,
- אף תמורה - בבית הבעלים.
- אמר רבי יוחנן בן נורי:
(ב) ממירין מן הבקר על הצאן - ומן הצאן על הבקר,
- מן הכבשים על העיזים - ומן העיזים על הכבשים,
- מן הזכרים על הנקבות - ומן הנקבות על הזכרים,
- מן התמימים על בעלי מומין - ומן בעלי מומין על התמימים,
- שנאמר: "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו, טוב ברע" (ויקרא כז י),
- איזה הוא טוב ברע? - בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן.
- ממירין אחד בשנים - ושנים באחד,
- אחד במאה - ומאה באחד.
- רבי שמעון אומר: אין ממירין - אלא אחד באחד,
- שנאמר: "והיה הוא ותמורתו, יהיה קודש" (שם),
- מה הוא מיוחד - אף תמורתו מיוחדת.
(ג) אין ממירין איברים בעוברים - ולא עוברין באברין,
- ולא עוברין ואיברים בשלמים - ולא שלמים בהן.
- רבי יוסי אומר: ממירין איברים בשלמים - ושלמים בהן.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא במוקדשין הוא אומר: "רגלה של זו עולה" - כולה עולה,
- אף כשיאמר: "רגלה של זו תחת זו" - תהא כולה תמורה תחתיה.
(ד) אין המדומע מדמע - אלא לפי חשבון,
- ואין המחומץ מחמיץ - אלא לפי חשבון.
- אין המים השאובין פוסלין את המקוה - אלא לפי חשבון.
(ה) אין מי חטאת נעשין מי חטאת - אלא עם מתן אפר.
- אין בית הפרס עושה בית הפרס,
- ולא תרומה אחר תרומה,
- ולא תמורה עושה תמורה,
- ולא הוולד עושה תמורה.
- רבי יהודה אומר: הוולד עושה תמורה.
- אמרו לו: הקודש עושה תמורה,
- ולא הוולד, ולא התמורה עושין תמורה.
(ו) העופות, והמנחות - אין עושין תמורה,
- שלא נאמר אלא "בהמה" (ויקרא כז י).
- הציבור והשותפין - אינן עושין תמורה,
- שנאמר: "לא ימיר אותו" (שם),
- היחיד עושה תמורה - לא הציבור, ולא השותפין עושין תמורה.
- קרבנות בדק הבית - אין עושין תמורה.
- אמר רבי שמעון:
- והלוא המעשר בכלל היה, ולמה יצא - להקיש אליו,
- מה מעשר קרבן יחיד - יצאו קרבנות ציבור,
- מה מעשר קרבן מזבח - יצאו קרבנות בדק הבית.
- אמר רבי שמעון:
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה תמורה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב