משנה תמורה ה
תמורה פרק ה', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק חמישי ("כיצד מערימין") · >>
פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
כיצד מערימים על הבכור, מבכרת שהיתה מעוברת, אומר, מה שבמעיה של זו, אם זכר, עולה, ילדה זכר, יקרב עולה.
ואם נקבה, זבחי שלמים, ילדה נקבה, תקרב שלמים.
אם זכר עולה, אם נקבה זבחי שלמים, ילדה זכר ונקבה, הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.
משנה ב
ילדה שני זכרים, אחד מהן יקרב עולה, והשני ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.
ילדה שתי נקבות, אחת מהן תקרב שלמים, והשניה תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.
ילדה טומטום ואנדרוגינוס, רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין קדושה חלה עליהן.
משנה ג
האומר, ולדה של זו עולה והיא שלמים, דבריו קיימים.
היא שלמים וולדה עולה, הרי זו ולד שלמים, דברי רבי מאיר.
אמר רבי יוסי, אם לכן נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימים.
ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה, הרי זו ולד שלמים.
משנה ד
הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, דברי רבי מאיר.
אמר רבי יוסי, אם לכן נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימין.
ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים, הרי זו תמורת עולה.
משנה ה
הרי זו תחת זו, תמורת זו, חליפת זו, הרי זו תמורה.
זו מחוללת על זו, אינו תמורה.
ואם היה הקדש בעל מום, יוצא לחולין וצריך לעשות דמים.
משנה ו
הרי זו תחת חטאת, ותחת עולה, לא אמר כלום.
תחת חטאת זו, ותחת עולה זו, תחת חטאת ותחת עולה שיש לי בתוך הבית, היה לו, דבריו קיימין.
אם אמר על בהמה טמאה, ועל בעלת מום, הרי אלו עולה, לא אמר כלום.
הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה.
- מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת,
- אוֹמֵר:
- מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ,
- אִם זָכָר – עוֹלָה,
- יָלְדָה זָכָר,
- יִקְרַב עוֹלָה.
- וְאִם נְקֵבָה – זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- יָלְדָה נְקֵבָה,
- תִּקְרַב שְׁלָמִים.
- יָלְדָה נְקֵבָה,
- אִם זָכָר עוֹלָה, אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,
- יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה,
- הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה,
- וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים:
- יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה,
- אֶחָד מֵהֶן יִקְרַב עוֹלָה;
- וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּבֵי עוֹלָה,
- וְדָמָיו חֻלִּין.
- יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב שְׁלָמִים;
- וְהַשְּׁנִיָּה תִּמָּכֵר לְחַיָּבֵי שְׁלָמִים,
- וְדָמֶיהָ חֻלִּין.
- יָלְדָה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן:
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, וְהִיא שְׁלָמִים,
- דְּבָרָיו קַיָּמִים.
- וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, וְהִיא שְׁלָמִים,
- הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה,
- הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה,
- הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת,
- דְּבָרָיו קַיָּמִים;
- וְאִם מִשֶּׁאָמַר: הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים
- נִמְלַךְ וְאָמַר: וְלָדָהּ עוֹלָה,
- הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים:
- הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה,
- הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין;
- וְאִם מִשֶּׁאָמַר תְּמוּרַת עוֹלָה
- נִמְלַךְ וְאָמַר: תְּמוּרַת שְׁלָמִים,
- הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה:
- תְּמוּרַת זוֹ,
- חֲלִיפַת זוֹ,
- הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.
- זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ,
- אֵינוֹ תְּמוּרָה;
- וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם,
- יוֹצֵא לְחֻלִּין,
- וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים:
- וְתַחַת עוֹלָה,
- לֹא אָמַר כְּלוּם.
- וְתַחַת עוֹלָה,
- תַּחַת חַטָּאת זוֹ, וְתַחַת עוֹלָה זוֹ,
- תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
- הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין.
- תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
- אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם:
- הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה,
- לֹא אָמַר כְּלוּם.
- הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה,
- יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם עוֹלָה:
- הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה,
נוסח הרמב"ם
(א) כיצד מערימין על הבכור? -
- מבכרת שהיתה מעוברת -
- אומר: "מה שבמעיה של זו, אם זכר עולה" -
- ילדה זכר - יקרב עולה.
- "ואם נקבה זבחי שלמים" -
- ילדה נקבה - תקרב שלמים.
- "אם זכר עולה, ואם נקבה זבחי שלמים" -
- ילדה זכר ונקבה - הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.
- אומר: "מה שבמעיה של זו, אם זכר עולה" -
(ב) ילדה שני זכרים
- אחד מהן - יקרב עולה,
- והשני - ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.
- ילדה שתי נקבות -
- אחת מהן - תקרב שלמים,
- והשניה - תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.
- ילדה טומטום, ואנדרוגינוס -
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין הקדושה חלה עליהן.
(ג) האומר: "ולדה של זו עולה, והיא שלמים" - דבריו קיימין.
- "היא שלמים, וולדה עולה" -
- הרי זה ולד שלמים - דברי רבי מאיר.
- אמר רבי יוסי:
- אם לכן נתכוון מתחילה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת - דבריו קיימין,
- אם משאמר "הרי זו שלמים", נמלך ואמר: "ולדה עולה" - הרי זה ולד שלמים.
(ד) "הרי זו תמורת עולה, ותמורת שלמים" -
- הרי זו תמורת עולה - דברי רבי מאיר.
- אמר רבי יוסי:
- אם לכן נתכוון מתחילה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת - דבריו קיימין,
- אם משאמר "תמורת עולה", נמלך ואמר: "תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה.
(ה) "הרי זו תחת זו", "חליפת זו" - הרי זו תמורה.
- "הרי זו מחוללת על זו" - אינה תמורה.
- אם היה קודש בעל מום - יוצא לחולין, וצריך לעשות דמים.
(ו) "הרי זו תחת חטאת", "תחת עולה" - לא אמר כלום.
- "תחת חטאת זו", "תחת עולה זו",
- "תחת חטאת ותחת עולה, שיש לי בתוך הבית", ויש לו - דבריו קיימין.
- אמר על בהמה טמאה, ועל בעלת מום:
- "הרי אלו עולה" - לא אמר כלום.
- "הרי אלו לעולה" - ימכרו, ויביא בדמיהן עולות.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה תמורה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב