משנה תמורה ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ה · משנה ה | >>
הרי זו תחת זו, תמורת זו, חליפת זו, הרי זו תמורה.
זו מחוללת על זו, אינו תמורה.
ואם היה הקדש בעל מום, יוצא לחולין וצריך לעשות דמים.
משנה מנוקדת
הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ,
- תְּמוּרַת זוֹ,
- חֲלִיפַת זוֹ,
- הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.
- זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ,
- אֵינוֹ תְּמוּרָה;
- וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם,
- יוֹצֵא לְחֻלִּין,
- וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים:
נוסח הרמב"ם
"הרי זו תחת זו", "חליפת זו" - הרי זו תמורה.
- "הרי זו מחוללת על זו" - אינה תמורה.
- אם היה קודש בעל מום - יוצא לחולין, וצריך לעשות דמים.
פירוש הרמב"ם
אמר שאם היה אצלו הקדש בעל מום שווה דרך משל עשרה דינרים, וייחד בהמה שווה חמשה ואמר זו מחוללת על זו, נפדה אותו בעל מום ויצא לחולין, אבל חייב לתת תשלום העשרה דינרים שהיה שווה ההקדש.
והטעם שמחמתו יצאת לחולין בפחות מדמיה, לפי שהקדש שווה מנה שחיללו על שווה פרוטה הרי זה מחולל אם עבר ועשה, אבל נתחלל מן התורה וחייב להשלים הדמים מדרבנן. וכתוב בתלמוד "יצא לחולין דבר תורה, וצריך לעשות דמים מדרבנן":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תחת זו חליפת זו תמורת זו - כולן לשון תמורה הן:
מחוללת - לשון חילול הוא. ולא אמר כלום, שאין בהמת קודש תמימה יוצאה לחולין:
ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין - אע"פ שאינו שוה כמו ההקדש בעל מום. דדבר תורה אפילו הקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה, מחולל. ואע"פ שיצא לחולין מן התורה, צריך לעשות דמים מדרבנן, כלומר, להשלים הדמים שלא יתאנה ההקדש. אבל מן התורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כה) אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש:
פירוש תוספות יום טוב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הרי זו תחת זו וכו' ה"ז תמורה: בגמ' פריך למימרא דתחת לישנא דאתפוסי בתמורה הוא ורמינהי קדשי בדק הבית אמר חליפת זו תמורת זו לא אמר כלום דלשון תמורה הן ואין קדשי בדק הבית עושים תמורה תחת זו מחוללת על זו דבריו קיימין ויצא ההקדש לחולין וזה נכנס תחתיו שקדשי בדק הבית נפדין אפילו תמימין אלמא תחת לישנא דאחולי הוא ותירץ אביי דתחת משכחת ליה לישנא דאתפוסי ולישנא דאחולי לישנא דאתפוסי דכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת עמדה במקומה והיינו דומיא דאתפוסי שההקדש עומד. דאחולי דכתיב תחת הנחושת שגזלו אביא זהב במקומו הואיל וכך לא מסרו הכתוב אלא לחכמים דידעי למימר היכא הוי תחת אתפוסי והיכא הוי חלול הלכך גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בדק הבית דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא אמר רבא אפילו בקדשי מזבח משכחת לה לישנא דאחילי הוא כגון שהיה הקדש בעל מום והכי ס"ל לרבא אם היה הקדש בעל מום דקתני מתני' משמע נמי ארישא. אמר רב אשי אפילו בבעל מום נמי משכחת לה לישנא דאחולי ומשכחת לישנא דאתפוסי שאם הניח ידו אקדש ואמר זו תחת זו אידך דחולין ודאי לאחולי נתכוון וחול הוי ושל חולין נתקדשה וזו יצתה מקדושתה ואם הניח ידו על של חולין ואמר זו תחת זו אתפוסי הוא דקדש בעל מום עושה תמורה ואי הוה בעי האי לאחולי הוה מנח ידיה על ההיא דקדש:
ואם היה הקדש בעל מום: פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ז:)
וצריך לעשות לו דמים: שתהא אותה של חולין שוה כאותה של הקדש שהוא מחלל עליה ולא יתאנה ההקדש ומדרבנן הוא: וביד פ"ז דהלכות ערכין סימן ז' ח' ט'. ובר"פ שני דהלכות תמורה:
תפארת ישראל
יכין
הרי זו תחת זו: או שאמר וכו':
הרי זו תמורה: דכולן לשון תמורה הן:
אינו תמורה: דלשון חלול היינו שיצא ההקדש מקדושה לחול, והרי אין הקדש תמים יוצא לחולין:
יוצא לחולין: ונתפסה האחרת בקדושתה, אעפ"י שאין זאת שחילל עליה שוה כמו ההקדש, עכ"פ מדאורייתא ההקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה, הר"ז מחולל. וגם בלא זה מדאורייתא אין אונאה להקדש:
וצריך לעשות דמים: ר"ל דעכ"פ מדרבנן צריך לחשוב בדקדוק דמים של זה נגד זה, כדי שלא יפסיד ההקדש, ומה ששוה ההקדש יותר מהחולין, יוסיף מכיסו.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת