עיקר תוי"ט על תמורה ה

משנה תמורה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) מערימין. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. ותחבולות ההיתר תקרא ערמה, ושאינה להיתר תקרא מרמה. הר"מ. ואע"פ שמצינו מרמה אצל יעקב ובניו ותרגם אונקלוס בחוכמא, ומצינו להרגו בערמה. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) מבכרת כו'. בספרא, אשר יבוכר כו' לא יקדיש, מי שיבוכר אי אתה מקדישו, אבל אתה מקדישו בבטן. הר"מ:

(ג) (על המשנה) עולה. מפרש בגמרא, דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא, דנחתיה מקדושתיה שיהנה בו. הר"מ:

(ד) (על הברטנורא) ובהו נמי תנן במשנה ג' פרק ז' דאין משנין מקדושה לקדושה, והכא דלמיתה אזי "ל רשאי לשנותו אף לשלמים. ועיין במשנה דלקמן. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים, אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות ואחד מהן ראוי לעולה, עושהו עולה, כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) והוה מצי לאוקמי מציעתא נמי בבהמת חולין, אלא דבעי לאוקמי אכיצד מערימין. אע"ג דהשתא רישא במבכרת דחולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. תוס':

(ז) (על המשנה) טומטום כו'. על בהמת קדשים חוזר. הר"מ. ולא רצה להפסיק במחלוקת, לכן לא שנאו לעיל:

(ח) (על המשנה) אין כו'. ולמאן דמפרש בסוף פרק ו' דבכורות דטומטום ספיקא. י"ל דהכא נמי קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין כ, י', היינו קדושת הפה, דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית:

(ט) (על הברטנורא) והכי סיים בגמרא שם, יכול אף ולדי כל הקדשים, ת"ל' אך בכור, אך חלק שמע מינה דסבירא ליה ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים:

(ג)

(י) (על הברטנורא) כלומר, ענין הוייתם ובמעי אמן:

(יא) (על הברטנורא) וא"כ הא דאמר לעיל ואם נקבה זבחי שלמים, ואוקמינן לה בבהמת קדשים, צ"ל דמיירי בהקדישה ואח"כ נתעברה. תוס':

(יב) (על המשנה) נמלך. נתיעץ. הר"מ. רתרגום איעצך אמלכינך:

(ד)

(יג) (על הברטנורא) ודוקא עולה ושלמים. אבל אמר חציה חטאת וחייב חטאת, תמות, דאי לא חייב אפילו אמר זו לחטאת בלבד, אינה קדושה, כדמוכח בפ"ב דחולין:

(יד) (על הברטנורא) כלומר, דכי נמי אמר תמורת עולה ושלמים הוה דינא הכי. ובפירוש הר"מ בנוסח ארץ ישראל דבזה לר"מ דבריו קיימין. ובחיבורו לא התנה בזה שיהא צריך שיתכוין מתחלה לכך:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(טו) (על המשנה) חטאת כו'. כבר תנא לה לעיל, והכא לא תני לה אלא משום דתני דתחת חטאת לא מהני, תנא דאם אמר זו מהני: