משנה תמורה ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ה · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד מערימים א על הבכור, מבכרת ב שהיתה מעוברת, אומר, מה שבמעיה של זו, אם זכר, עולהג, ילדה זכר, יקרב עולה.

ואם נקבה, זבחי שלמים, ילדה נקבה, תקרב שלמים.

אם זכר עולהה, אם נקבה זבחי שלמים, ילדה זכר ונקבה, הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.

נוסח הרמב"ם

כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהייתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים.

פירוש הרמב"ם

כיצד מערימים על הבכור מבכרת שהיתה כו': כבר נתבאר בתורה שאין מותר הקדש בכור למזבח כמו שבארנו בשמיני מערכין ואמרו חכמים ז"ל שמותר הקדש בכור בבטן וכן אמרו בספרא אשר יבוכר לה' בבהמה מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן: ומה שאמר אם נקבה זבחים וכו' אינו מדבר על המבוכרת שהנקבה לא תתקדש בבכורה אבל כוונתו בהמה שהקדישה לאחד מן הקרבנות לפי שהוא מערים על ולדה בין זכר בין נקבה כמו שמערים על הזכר במבכרת ותחבולת ההיתר תקרא הערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה ודע שמותר להטיל מום בבכור קודם שתצא לאויר העולם אבל בזמן הזה שאין בהמ"ק ואין שם הקרבה סופו שיאכל במומו אפילו עמד כמה זמן כמו שבארנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כיצד מערימין על הבכור - להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:

ילדה זכר יקרב עולה - דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:

ואם נקבה זבחי שלמים - לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים ד, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:

פירוש תוספות יום טוב

כיצד מערימין על הבכור כו'. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. כדתנן ספ"ח דערכין.

מערימין. תחבולות ההיתר תקרא ערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה. הרמב"ם. אע"פ שנמצא מרמה אצל [יעקב ו] בני יעקב. ית"א בחוכמא. וכמו כן תמצא להרגו בערמה. אלא ל' תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה א' פי"א דחולין:

מבכרת שהיתה מעוברת כו'. שכן אמרו בספרא [ומייתי לה נמי בגמ' דף כ"ה.] אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש אותו. מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן. הרמב"ם בפירושו:

אם זכר עולה. מפרש בגמרא דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא. דנחתיה ליה מקדושתיה שיהנה בו. הרמב"ם פרק ד' מה"ת:

ואם נקבה זבחי שלמים. פירש הר"ב דמיירי בבהמת קדשים ובהו נמי תנן במ"ג פרק בתרא. דאין משנין מקדושה לקדושה. והכא דלמיתה אזיל. רשאי לשנותו אף לשלמים. ועמ"ש בשם התוס' בריש מ"ג ומה שהגהתי בלשון הר"ב וקמ"ל במקום וקיי"ל. מל' רש"י העתקתיו. דהא לקמן פסקינן דלא כמ"ד בהוייתן הם קדושין וגם בנא"י מפי' הרמב"ם כתוב וזה המאמר דחוי שהוא ע"ד האומר שולד קדשים אינן מתקדשים אלא בשעת לידתן וכו':

אם זכר עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות וא' מהן ראוי לעולה עושהו עולה כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) מערימין. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. ותחבולות ההיתר תקרא ערמה, ושאינה להיתר תקרא מרמה. הר"מ. ואע"פ שמצינו מרמה אצל יעקב ובניו ותרגם אונקלוס בחוכמא, ומצינו להרגו בערמה. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) מבכרת כו'. בספרא, אשר יבוכר כו' לא יקדיש, מי שיבוכר אי אתה מקדישו, אבל אתה מקדישו בבטן. הר"מ:

(ג) (על המשנה) עולה. מפרש בגמרא, דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא, דנחתיה מקדושתיה שיהנה בו. הר"מ:

(ד) (על הברטנורא) ובהו נמי תנן במשנה ג' פרק ז' דאין משנין מקדושה לקדושה, והכא דלמיתה אזי "ל רשאי לשנותו אף לשלמים. ועיין במשנה דלקמן. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים, אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות ואחד מהן ראוי לעולה, עושהו עולה, כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כיצד מערימין וכו':    פ"ק דמכלתין ד"י. וביד בפ"ד דהל' תמורה סי' י"ב י"ג:

מה שבמעיה של זו אם זכר עולה:    מפ' בגמ' דדוקא נקיט עולה הואיל וכליל היא שרי לשנויי קדושת בכורה לקדושתה דלא נחתא מקדושתה אבל שלמים דקדושה קלה היא לא דנחתי מקדושתייהו דאין קדושתם מרחם כבכור ואע"ג דאסור להקדיש מחוסר זמן אעפ"כ קודם שנולד מותר להקדישו ויליף ליה בגמרא מקרא דכתיב אשר יבוכר משנתבכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן ויליפינן קדשים מבכור. וביד כולה מתניתין עד סוף סימן ב' ספט"ו דהלכות מעשה הקרבנות:


פירושים נוספים