קטגוריה:משלי יד יח

הפסוק ממשיל את עולם הדעות והרעיונות לארץ שיש בה נחלות, וכל אדם מקבל בה נחלה לפי מעשיו:

• הפתיים משתכנעים בקלות ומאמינים לאנשים אוילים ושטחיים, שמדברים בביטחון-עצמי וטוענים שהדעות שלהם בדוקות היטב, וכך נוחלים ומקבלים מהם את הדעות השטחיות, ונחלתם בארץ-החכמה היא האיוולת - הדעות שטחיות.
• לעומתם, הערומים לא מאמינים לכל דבר: הם מכירים את דרכי ההטעיה, ויודעים שלא כל אדם שיש לו ביטחון עצמי הוא באמת אדם חכם ומעמיק; לכן, כאשר הם שומעים דעה, הם מכתירים אותה, בודקים אותה בעצמם מכל הכיוונים לפני שהם משתכנעים להאמין בה, וכך זוכים לנחלה של דעת.

1. יכתירו מלשון כִּתּוּר, הקפה מכל הכיוונים, כמו ב(שופטים כ מג): "כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ..." (שם בבניין פיעל, ואצלנו בבניין הפעיל): בודקים כל מידע מכל כיוון אפשרי לפני שהם מקבלים אותו.

2. יכתירו מלשון כֶּתֶר, סמל למלכות: מכבדים את הדעת, מתפארים בה ושמים אותה בעדיפות ראשונה: "יעשוהו כתר לראשם" (רש"י, מצודות).

3. זוכים לכתר של כבוד כתוצאה מהדעת: "יכתירו - יקנו כתר הדעת, ויעלו לגדולת החכמים." (אבן עזרא); כדברי המשורר: "דעה חכמה לנפשך, והיא כתר לראשך" (דונש בן לברט, דרור יקרא, בית אחרון).

כל אחד מבני ישראל קיבל נחלה בארץ ישראל, ונצטווה לדבוק בה ולא להעבירה לאחר, (במדבר לו ז): "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...""לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו", (מלכים א כא ג): "וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ".

בפסוקנו, המושג נחלה הוא משל לחלק שאדם מקבל ודבק בו ולא יכול להינתק ממנו. האיוולת (= שטחיות) היא נחלתם הקבועה של הפתיים (= אנשים המשתכנעים בקלות): הם "מקבלים בירושה" דעה שטחית ממישהו אחר, ודבקים בה בלי לבדוק אם היא נכונה או לא.