הגאון מווילנה על משלי טו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"בית צדיק חוסן רב" - היא ירושה גדולה לו, אבל כשבא לשם "תבואות של רשע", "נעכרת" כל הבית.

ועניין הפסוק הוא היפך הכתוב למעלה (משלי יד יח): "נחלו פתאים איוולת וערומים יכתירו דעת". דהיינו:

  • נגד מה שאמר למעלה שהנחלה היא בית, כמו שנאמר (משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות", ו(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו", לכן אמר "נחלו פתאים אולת", שהנחלה של פתאים היא אולת ההורסת ביתו.
  • "וערומים יכתירו דעת" - אכל ערומים רואים שיהיה להם גם העטרין, היפך ה"פתאים", שהנחלה של ה"פתאים" גם היא "איוולת". והן תרין האחסנתין שלו.

אבל לצדיק,

  • הבית הוא "חוסן רב" שלו. והן חכמה ובינה, כמו שנאמר (משלי כד ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן".
  • והעטרין הוא הדעת, כמו שנאמר "וערומים יכתירו דעת". ואמר ש"בתבואת רשע נעכרת", כי הדעת ממלא כל הבית, כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים ימלאר כל הון יקר ונעים". וכאשר מתערב התבואות של הרשע, "נעכרת" כל היקר והנעים.

ועוד:

  • "בית צדיק חוסן רב" - כמו בית דוד, [שלא כל] מלכי בית דוד היו צדיקים, ואעפ"כ עמד ביתם זמן רב, והכל בזכות דוד.
  • "ובתבואת רשע נעכרת" - וכאשר נתערב בהם התבואות של הרשע, והיא עתליה המרשעת, "נעכרת" כל הבית, כי הרגה כל מלכי בית דוד.

<< · הגאון מווילנה על משלי · טו · ו · >>