מ"ג משלי טו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי טו · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב
  וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בית צדיק חוסן רב" - בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל

"ובתבואת רשע נעכרת" - ובהבאת ע"א שהביא מנשה בו נעכרת

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו ו): "בית צדיק"- פירוש, כבית חוסן, הוא אוצר תבואה.

ותרגום (יואל א יז): "ממגורות" - "חסניא", כמו (ישעיהו כג יח): "לא יחסן".

פירוש: בבית צדיק אוצר רב מלא תבואות.

"ובתבואת רשע נעכרת" - יש תבואה נעכרת, כענין (ירמיהו יב יג): "זרעו חטים וקוצים...".

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בית צדיק". הוא חזק מאד משני צדדים מצד עצמותו ומצד דבקות השגחת הש"י בצדיק ההוא ועם כל זה הנה כשיב' הרשע ר"ל בבית ההוא הנה היא נעכר' והוסר החוסן והזכות ממנה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בית צדיק חסן רב", חסן הוא דבר הקיים וחזק. וכבר אמר כי בית צדיקים יעמוד, כי ביתו בנוי בחזק על מכונות הצדק וזה דבר הקיים וחזק, אמנם אם יובא אל הבית "תבואת רשע", שישתתף עם הרשע והוא יביא לשם תבואתו שהוא מגזל וחמס, "נעכר הבית". ויאבד הכל בענין רע כמ"ש עוכר ביתו ינחל רוח, ע"ד בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך. ובנמשל הבית המליציי הוא הבונה בית נפשו על מכונות הצדק, וזה י"ל חסן רב וכל מדות הנפש כמ"ש בחכמה יבנה בית וכו' וכמ"ש למעלה (י"א כ"ט) ואם יובא לשם תבואת רשע וציורי התאוות ועשות העול יעכר ביתו הנפשיי כמש"ש:

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בית צדיק חוסן רב" - היא ירושה גדולה לו, אבל כשבא לשם "תבואות של רשע", "נעכרת" כל הבית.

ועניין הפסוק הוא היפך הכתוב למעלה (משלי יד יח): "נחלו פתאים איוולת וערומים יכתירו דעת". דהיינו:

  • נגד מה שאמר למעלה שהנחלה היא בית, כמו שנאמר (משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות", ו(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו", לכן אמר "נחלו פתאים אולת", שהנחלה של פתאים היא אולת ההורסת ביתו.
  • "וערומים יכתירו דעת" - אכל ערומים רואים שיהיה להם גם העטרין, היפך ה"פתאים", שהנחלה של ה"פתאים" גם היא "איוולת". והן תרין האחסנתין שלו.

אבל לצדיק,

  • הבית הוא "חוסן רב" שלו. והן חכמה ובינה, כמו שנאמר (משלי כד ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן".
  • והעטרין הוא הדעת, כמו שנאמר "וערומים יכתירו דעת". ואמר ש"בתבואת רשע נעכרת", כי הדעת ממלא כל הבית, כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים ימלאר כל הון יקר ונעים". וכאשר מתערב התבואות של הרשע, "נעכרת" כל היקר והנעים.

ועוד:

  • "בית צדיק חוסן רב" - כמו בית דוד, [שלא כל] מלכי בית דוד היו צדיקים, ואעפ"כ עמד ביתם זמן רב, והכל בזכות דוד.
  • "ובתבואת רשע נעכרת" - וכאשר נתערב בהם התבואות של הרשע, והיא עתליה המרשעת, "נעכרת" כל הבית, כי הרגה כל מלכי בית דוד.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חוסן רב" - מחוזק הוא מאד, ולא יחרב.

"ובתבואות" - בעת בוא בו הרשע, נשחת הבית ההוא.

מצודת ציון

"חוסן" - ענין חוזק, כמו (עמוס ב): "וחסון הוא כאלונים".

"ובתבואת" - מלשון ביאה.

"נעכרת" - מלשון עכירה ובלבול, כמו (בראשית לד): "עכרתם אותי".

<< · מ"ג משלי · טו · ו · >>