קטגוריה:משלי יט יד

1. מעבר למשמעות הפשוטה, הפסוק נותן תשובה לטענה (שעולה פעמים רבות בקשר למס ירושה), שאין זה הוגן שאנשים יירשו את הונם של הוריהם, שהרי הם לא עמלו עבורו: "ולמה יפסיד הצדיק וירוויח הרשע מפני המקרה של ירושת אבות?... בא ללמד... שהכל מצד המשגיח העליון, שאם הוא רואה שהבן הצדיק לא יירש כלום מפני האב העני... יזמין לו בת זוגו ההוגנת לו, שהיא אישה משכלת, ועל ידיה ישביח את ענייניו ויצליח ויעשיר... וכן להיפך, אם יראה המשגיח העליון שהאב העשיר ינחיל עושר מופלג אל הבן הרשע, שאינו ראוי לאותו העושר... יזמין לו בת זוגו הראויה לו, שהיא רשעה כמותו, ועל ידיה הולך ומפסיד, כי מאבדת כל עושרו מפני רשעתה ואיוולתה... שמזווגים לו מן השמיים כפי מעשיו" (רמ"ד ואלי). וראו גם (משלי יג כב): "טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא"*.

2. ע"פ תורת הקבלה (ראו בספר התניא פרק ב), נשמתו של האדם יורדת לעולם כשהיא לבושה ב'לבושים' רוחניים. אופיים של הלבושים תלוי במחשבות שחשבו ההורים בזמן הזיווג; ולכן אמרו חז"ל שאדם צריך לקדש את עצמו בשעת הזיווג, לחשוב מחשבות קדושות וטהורות, כדי שהילדים שייווצרו יזכו ל'לבושים' קדושים וטהורים. אולם כל אלה הם רק לבושים חיצוניים; הנשמה עצמה מגיעה ישירות מה', היא "חלק א-לוה ממעל", כך שגם אדם שהוריו חשבו מחשבות טמאות בשעת הזיווג עשוי לקבל נשמה טהורה.לפי זה אפשר לפרש את הפסוק: בית והון - הלבושים החיצוניים של הנשמה - נחלת אבות - תלויים במחשבותם של ההורים בשעת יצירת הילד; אבל מה' - ישירות מה', בלי תלות בהורים - אשה משכלת - הנשמה עצמה, הפנימית, שהיא כמו האישה הנמצאת עם האדם בתוך ביתו.

3. "הפסוק מדבר על שלשה דברים – בית, הון, אשה משכלת – שני הראשונים באים מההורים והשלישי בא רק מה'. הגר"א כותב שאלו שלשה סמלים לדרכים בהן אנחנו עובדים את ה':

אם עובדים את ה' בקיום מצוות, זה כמו בית שאדם ירש מהוריו. כל המצוות שאנחנו עושים הן ירושה – קבלנו אותן מהורינו, מדור לדור. מצוות זה הקשר של חיים – מסגרת של חיים, בית...

הון זה תורה, דעת. גם זה בא מההורים, שנותנים לנו חינוך טוב. ידיעת התורה מסומלת בהון...

מה זה ה"אשה משכלת"? מאד ברור שהאינטליגנציה של האשה – שהיא בונה איתה את הבית ומשלימה את הבית – זה לא רק תורה ומצות. "אשה משכלת" זו העבודה של "בכל דרכיך דעהו" – לדעת את ה' בכל פעילות בחיים, כל פעולה יום-יומית של חולין עולה לה'. זה נקרא "חולין על טהרת הקדש" – להחזיר את הבריאה לה' (זה כולל את חיבור המדע לתורה). להראות שהכל שייך לקדושה, ואין יותר חולין – החול הוא אשליה, הכל קודש. זו ההבנה של אשה משכלת.

הבית וההון אלו המצוות והתורה, אבל לראות שה' הוא הכל והכל הוא ה' –זה החכמה של אשה משכלת. בנישואין יש הרבה פעולות של חולין, אבל האשה המשכלת מקדשת כל חלק של הנישואין" .

1. חכמי המדרש קישרו את פסוקנו לפסוק הראשון בפרק, שגם הוא - כמו הפסוק הקודם - מדבר על כסיל, (משלי יט א): "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל"*: "וכן את מוצא, שכל מי שמשלים ללכת בתום, הקב"ה מזמן לו חלק כמותו: שכן מצינו באברהם, שמתוך שהלך בתום נזדמנה לו שרה, וכן ביצחק, שהלך בתום, נזדמנה לו רבקה, וכן ביעקב, שהלך בתום, נזדמנה לו רחל ולאה בלהה וזלפה; כולם משפחה אחת, ונחלה אחת, ועליהם מפרש שלמה בחכמתו: בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת" (מדרש משלי על משלי יט1). אדם שהקשר בינו לבין ה' תמים ושלם, דבק בה' בכל מצב ואינו פוגם בקשר שלו עם ה' על-מנת להיות עם אישה, יזכה בסופו של דבר לאישה טובה ותמימה כמותו, מה' אשה משכלת.

2. לנבל הכרמלי היה בית גדול והון רב, (שמואל א כה ב): "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַּכַּרְמֶל, וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים". היתה לו גם אשה משכלת בשם אביגיל, (שמואל א כה ג): "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל; וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים" (ע"פ ר' אליהו שץ, "פירוש אליהו"). אולם נבל לא העריך את האישה המשכלת שקיבל מה', ולא שמע בקולה, ולכן ה' לקח אותה ממנו ונתנה לדוד, (שמואל א כה לח): "וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים, וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת; וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל... וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה". שלמה שמע את הסיפור והסיק מסקנה: "לא יעזור לך כל הבית וההון שנחלת מאבותיך, אם לא תעריך את האשה המשכלת שנתן לך ה'".

3. ישנם שלושה פסוקים המלמדים, שההצלחה במציאת אישה היא מה' (רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, בבלי מועד קטן יח:; וכן רבי אבהו, בראשית רבה סח ג.:

• בתורה, (בראשית כד נ): "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ: מה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (בקשר לנישואי רבקה ליצחק).
• בנביאים, (שופטים יד ד): "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מה' הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (בקשר לנישואי שמשון עם אשה פלשתית מתִמנה).
• בכתובים, (משלי יט יד): "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, ומה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת"*.

הרב גינצבורג ("יין המשמח", חלק א עמ' יג) קישר את שלושת הפסוקים הללו לשלושה שלבים של עלייה במעמד האישה, שלושה סוגים של שידוכים, ושלושה שלבים של התפתחות הקשר בין איש לאשתו; ראו שם.

4. בפסוקים נוספים נאמר שהצלחת הבעל והבית תלויה באישה, (משלי יב ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה"*, (משלי יד א): "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"*.

5. גם הגבר צריך להשכיל כדי למצוא אשה טובה ומשכלת, (משלי טז כ): "מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב, וּבוֹטֵחַ בה' אַשְׁרָיו"*.