"טוב רש הולך בתומו". טוב האיש העני שהוא הולך בתום וביושר ממי ששם כסלו בעשרו ולזה הוא מעקש דרכיו כי הוא בוטח בעשרו שיכסה על מומיו וכאילו באר בזה צד אחר אשר בו העושר סבת הרעות לקצת העשירים או ירצה בזה שטוב העני הולך בתומו בעיון מן העשיר שהוא עקש דרכיו במושכלות או הוא כסיל ורמז בזה אל ב' מיני הסכלות שהאחד מהם הוא קנין הדעות הנפסדות והשני הוא העדר והנה באר בזה כי טוב העוני עם החכמה מהעושר עם הסכלות כמו שנתבאר בספר קהלת:
"אולת אדם". הנה אולת האדם תהיה סבה לעוות דרכו בחפציו מפני שלא בא בהם בסבות הנאותות ואחר זה כשלא יכונו מחשבותיו יכעס לבו על הש"י שענש אותו לפי מחשבתו אל שיבצר ממנו מה שיזם לעשותו ולא יבין כי מצד אולתו היתה זאת לו:
"הון יוסיף". הנה הון העשיר יוסף לו רעים רבים כי הוא מהנה אותם תמיד בהונו ואולם הדל לא יקנה לו רעי' אבל דלותו יהיה סבה אל שיפרד מרעהו כי אין לו במה שיהנהו בו להמשיך הרעות ביניהם:
"עד שקרים". מי שיעיד שקרים וכזבים ויסבב בזה להצדיק רשע ולהרשיע צדיק לא ינקה מהעונש כי הש"י יענישהו עונש נפלא על זה וכן מי שידבר כזבים לא ימלט כי זה סבה לרעות גדולות כמו שקדם:
"רבים יחלו פני נדיב". הנה הנדיבות הוא חלק טוב כי רבים ונכבדים יחלו פני נדיב להשיג נדבת לבו וכל האנשים הם רעים וחברים לאיש נותן מתנות ומזה הצד יהיה נבחר העושר על הדלות:
"כל אחי רש". וזה כי גם אחי העני שנאוהו בראותם שלא יקבלו בו תועלת ואם הם עצמו ובשרו ואין צריך לומר שהאנשים שהיו מרעיו קודם זה עתה רחקו ממנו הנה דלותו הוא סבה שירדפו אחיו ומרעיו אמרים לא המה ר"ל שיעלילוהו שאמר או עשה כנגדם מה שאינו כן:
"עד שקרים". מי שיעיד שקרים בעניני החכמה אשר הצטרכו התחלותיה אל העדות לא ינק' כי הוא סבה להכשיל האנשים השומעים עדותו בדברים העיוניים ומי שידב' שקרי' בענינים העיוניים ובפרט בשרשים ובהתחלות הנה הוא יאבד כי זה סבה להרחיקו משלימותו תכלית ההרחקה:
"לא נאוה". הנה לא יתכן שיגיע לכסיל תענוג כי בסב' סכלותו ראוי שיגיע לו צער בכל הדברי' וכ"ש שלא יאות לעב' שיהיה מושל בשרים וכאילו אמר זה להעיר שאין ראוי שישי' האד' מושל הכח הנפשיי שהוא ראוי שיהיה עבד ומשרת לשאר הכחו' הנפשיות המגיעות האדם אל השלימו' כי זה הוא ממה שיבלבל הפעולו' האנושיו' וישיב פעולותיו בהמיות ולא אנושיו':
"שכל האדם". יסבב שיהיה מאריך אפו ולא יכעס בקלות על הדברי' המכעיסי' כשיפגוש אות' ותפאר' האדם הוא שיהיה עובר על פשע ולא יחזיק במחלוקת כי בזה ישים האהב' בינו ובין זולתו:
"נהם ככפיר". הנה כעס המלך יהי' רב הסכנ' כי לו כח לעשות מה שיסור מהכעס מהרע לאשר יכעס עליו ולזה ידמ' כעס המלך לנהם הכפיר שישאג לטרף ורצוי המלך ידמה לטל על עשב שיגדל אותו ויזונהו ולזאת הסבה ראוי שיזהר המלך מהכעס יותר מזולתו כי כעסו יותר קשה והוא יותר מזיק:
"הוות לאביו בן כסיל". הבן הכסיל הוא לאביו הוות ושברי' מרוב כעסו ויגונו על רוע ענינו ויצטע' האדם כשתהיה אשתו מעוררת לו מדני' כמו שיצטער בדלף הטורף שידלוף בבי' בהתמדה כי זה סבה שתצר לו העמיד' בבית וכן באשת מדני' בשו' כמו שיאמ' אחר זה:
"בית והון". הנה אפשר שירש האדם מאבותיו בית שייטב לבו בו והון ועוש' ואמנם שתהיה לו אשה משכלת הנה זה ממה שלא יתכן להיות כי אם מה' כי אין זה תלוי בבחירה מכל וכל אבל צריך שילוה לו עזר אלהי:
"עצלה תפיל תרדמה". מדרך העצלה שתפיל תרדמ' וזה מבואר מן החוש כי העצלה תרדי' הכחו' ותשימ' לואים ובכמו זה תמצ' שהנפש הבוטחת שתשיג די טרפה ברמיה ותתעצל מפני זה מההשתמשו' במלאכו' לבקשת הטרף תרעב כי לא ימצא לה בזה האופן מזונה או ירצה בזה כמו שהעצלה תפיל תרדמה ותמנע מהנפש המרגשת פעולת' תחת חשבו לתת תענוג ומרגוע לכחותי' כן נפש איש רמיה תרעב ותמנע ממנ' פעולת' בהשגת' המושכלות תחת חשבו כי בזה האופן ישיג בקלות די טרפה ויהיה יותר פנוי להשלי' נפשו והיה זה כן כי מדרך הרמיה שתמנע האדם מהשגתה השלימות:
"שומר מצוה". הנה מי שהוא שומר מצו' הש"י בתורתו התמימ' הו' שומר נפשו כי היא מיישר' האיש לתיקון הגוף ולתיקון הנפש ואולם מי שהוא בוזה השם יתעלה ימות מפני פתיות מדותיו וחסרון שכלו אשר הם סבה אל שימות האדם בלא עתו עם שהגיע לו הש"י מהעונש על עברו על מצותיו כמו שנתבאר בעדות מדברי הנביאים:
"מלוה ה'". הנה מי שהוא חונן דל כאילו מלוה לש"י מה שיתן לעני כי על הש"י להשביע לכל חי רצון ולזה ישלם לו הש"י גמולו ויברכהו בגלל הדבר הזה ולכן נתן הש"י לעשיר הברכה בכל משלח ידו למען ישמחו העניי' בטובו כמו שנזכר בתור':
"יסר בנך". בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואף על פי שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעק' משיעמו' שמח עם העדר קבול המוסר:
"גדל חמה". מי שהוא גדול חמה לא ימלט שלא ישא עונש על זאת המד' הפחות' כי בזה יעורר מדיני' עם האנשי' ואם יקרה שבעת מה תצילהו החמה מהקם עליו כי יירא ממנו בראותו חוזק חמתו הנה עוד תוסיף זאת התכונה להתנהג ככה עם אחרים עם שיהיה בהם מי שיקום עליו ויפילהו ברע כי הוא יבקש רע בזאת התכונה הפחותה:
"שמע עצה וקבל מוסר". שמע עצה בדבר דבר, כדי שתתיישר להתנהג במנהגים המשובחים, ותדרך במה שתרצה להשיגו בדרכים הראויים; "וקבל מוסר" מהגדולים ממך ומהתורה, כי זה יהיה סבה "שתחכם באחריתך". או ירצה בזה:
"שמע עצתי וקבל מוסר", כי זה יישירך "לקנות חכמה באחריתך", כי לקיחת המוסר צריך שיקדם בקנין החכמה, כמו שקדם.
ראוי שתדע, כי לא יועיל לאדם טוב ההתבוננות בדברים שלא שלא יפול ברע, אם חטא לש"י בצד מן הצדדים באופן שיהיה ראוי לעונש, או שלא יגיע מה שגזר הש"י מהטוב לשכנגדו, וזה כי "רבות מחשבות בלב איש", והש"י יסבב לפעמים שיפול האדם במחשבה מאלה המחשבות אשר תובילהו אל מה שגזר הש"י עליו לטוב או לרע מצד ההשגחה או מצד העונש, ולזה ראוי לאדם שישתדל להתקרב אל הש"י כפי מה שאפשר, כי לא תועיל לו בזולת זה שום תחבולה להמלט ממה שגזר הש"י עליו, אבל ימצא שכל מה שחשב להתרחק מהדבר ההוא ימציא הסבות המקרבות אותו אליו, וזה מפורסם מאד מהרבה מספורי הנבואה:
"תאות אדם חסדו". הנה תאות האדם היא בטבע מה שהוא חרפה לו כי יצר לב האד' רע מנעוריו ויהיו תאוותיו מפני זה אל תאות החומר אשר בו נשתתף לבהמות ולזה יהיה יותר טוב הרש שלא ישיג דבר מהתאוות מאיש כזב שישבע תמיד באלו ההנאות שהם הבל וכזב או ירצה בזה תאות האדם היא שישיג חסד הש"י בדברי' ויותר טוב להשיג זה מי שהוא רש בדעות והוא מי שיש לו הסכלות שהוא העדר מאיש כזב שיש לו הדעות הכוזבות וזה כי הרש לא יצטרך כי אם ללמוד החכמה ואיש הכזב צריך שירפא תחלה ממום דעותיו הכוזבות המרחיקות אותו בתכלית מה שאפשר מהש"י ובזה מהקושי העצום ר"ל להעתיקו מן הדעות האלו ואחר זה יצטרך ללמוד החכמה לפי השרשים האמתיים:
"יראת ה'". הנה יראת ה' תישר האדם אל החיים הנצחיים והנה בעל יראת ה' ילין שבע כי לא ירעב ולא יכסוף התאוות הגופיות כי לא יזכר אצלו דבר רע שיהרהר בו כי יראת הש"י תמנעהו מלכסוף הדברים המגונים האלו:
"טמן עצל". הנה העצל כאילו טמן ידו בצלחת בצלוחית קטנ' שיקשה להוציאה משם וכן ימצא הענין בו כי לעצלותו תמצאנה ידיו כאילו הם אסורות ולא יעשה שום מלאכה ואף על פי שיחסר לו מזון ויצטרך לו מפני זה להרויח במלאכה מה שישיג בו די טרפו הנה עם כל זה לא ישליט בידו לעשו' בה מלאכה יחיה בה וזהו אמרו גם אל פיהו לא ישיבנה:
"לץ תכה". הנה אם תכה לץ להקנותו מוסר הנה האיש הפותה הרואה זה יתחכם בזה ויקח בעצמו ערמה להמלט מהדבר אשר הוכה עליו האיש הלץ ויקח מוס' בהכאת זולתו אך לנבון אם תוכיח לו בדברים לבד יבין דעת כי לבו פונה אל השלימות:
"משדד אב". הנה, הבן שהוא מביש ומחפיר הוריו, לרוע מנהגיו ורדיפתו אל התאוות, הוא סיבה שישודדו שודדים אביו כדי שיחלק מהשלל עמם, או אולי לווה מהם ויבאו להפרע מהאב, ולזאת הסבה בעינה יבריח האם, ולזה ראוי לאב ולאם שייסרוהו בקטנותו, שלא יבואם ממנו זה ההפסד.
ואחר שהזהיר הבן לשמוע מוסר, שב להזהיר שלא יכלה ימיו בזאת הפילוסופיא המדינית, כי די לו בה שתיישירהו אל לקיחת המוסר, אשר הוא הצעה לקנין החכמה, ואמר:
"חדל בני". המנע בני לשמוע חכמת המוסר תמיד, באופן שתשגה בה יותר מאמרי דעת, כי אין ראוי לאדם שיאבד זמנו בחקירותיה, כמו שביארנו בפרשת בראשית, אבל ראוי שתשגה תמיד באהבת אמרי דעת, אחר שתגיע מהמוסר דבר ראוי ומספיק להיות הצעה לקנין החכמה:
"עד בליעל". הנה העד הבליעל שיעיד שקר באחיו יוציא בפיו מחשבתו הרעה לתכלית שיהיה המשפט מפי השופט כמו שחשב וזה צריך לו לפי שהוא עושה הרעה ע"י זולתו ואמנם פי רשעים יבלע ויכסה האון אשר במחשבתם כדי שלא יודע רצונם לאיש ויהיה זה סבה אל שיוכלו להשיג מחשבתם ולא יהיו נשמרים האנשים מהם או ירצה בזה בעד בליעל המעיד שקר בספורי המישרים להשגת הענינים העיוניים וברשעים בעלי הדעות הכוזבות בפנות העיוניות והתוריות ויהיה הרצון בו עד בליעל יליץ משפט במה שיגיד ואם לא ירגיש כי ממנו יעמיד החכמ' על דבר המשפט ויהיה זה העד סבה להטעותו ובכלל הנה בקשת המשפט סבה אל שידבר אלו הדברים כי יקרה שיטעה בעדות לסבות מה כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' ה' והנה לפעמי' תמצא שיגיד האדם דברים בעדות לחזק הדעת שנראה לו צודק בחקירותיו כמו שתמצא זה לגליינוס במה שחלק על הפלוסוף במה שהניח שהלב לבדו הוא החי ולזה הוא המבואר שהמשפט שנראה לו צודק הוא סבה אל שיגיד זה העדו', אך האון והשקר אשר לרשעי' בהתחלות הוא סבה אל שיהיו דבריהם נשחתי' ומבולעים במה שאחר ההתחלות:
"נכונו ללצים שפטים". כי מפני הלעיגם על האנשים ימצאו בהם שישפטו אותם שפטים גדולים; "ולגוף הכסילים נכונו שברים", כי לסכלותם יעשו ענינים מגונים כנגד האנשים. ואפשר שיעיר על זה בלצים בעד הבליעל, שיליץ ספורים כוזבים יביאו לטעות החכמים בדבר משפטי העיון, ולזה אמר כי נכונו להם שפטים, כי הם עושים רעה גדולה אם לא ירגיש בזה, ולזה צריך לאדם שיזהר בדבר הספורים האלו, שלא יגיד רק האמת, ויתבונן שיהיה ענין ספורו נקי מהדברים המטעים. והמשל, כי לפעמים כשיהיה מעונן יראה הכוכב רחוק מכוכב אחר יותר מהמרחק האמתי אשר ביניהם, ומי שיקח העדות מהעת ההוא יטעה החוקרים בזאת המלאכה הסומכים על מבטיו. והנה, קרא הכסילים בעלי הדעות הנפסדות, כי יש עמם הסכלות שהוא קנין, וכמו שסכלותם בהתחלות ישבר וישחית מהם במה שאחריהם, כן ראוי שישבר גופם, לפי שרוב נטותם אחר הדברים הגופיים היה סבה אל שיטעו בעיון, מפני שלא הפליגו החקירה בו לרוב התעסקם בעניני הגוף:
