קטגוריה:משלי יט ח

הפסוק מדגיש את החשיבות של הכנת הלב ללימוד: "כל הטורח והעמל שאדם עושה ללמוד את החכמה, אינו מועיל לו אלא לעשות כלי ראוי לקבל את החכמה שהוא בחינת הלב ממש, אבל החכמה עצמה אינה באה אלא ממנו יתברך... האדם מכין את הכלי וה' יתברך נותן בו את העצמות... זה סוד", (דניאל ב כא): "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין"*, "שאין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, כלומר: שכבר תיקן את הכלי והכשירו לקבל את העצמות" (רמ"ד ואלי).

רעיון דומה נמצא ב(משלי יז טז): "לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה, וְלֶב אָיִן?!"*- הכסיל רוצה לקנות את החכמה, אבל אינו מביא את ליבו לקניית החכמה: "ולכן תראה, שהלמדנים מרובים והחכמים מועטים, לפי שאין הכל יודעים לתקן את הכלי כראוי, ולכן אינם זוכים לקבל את החכמה" (שם).

1. חכמה, כמו ב(משלי ג יג): "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה; כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ"*. מי שקונה לב, מתקן את כישוריו השכליים, יכול גם לשמור בו תבונה, וגם למצוא דברי חכמה טובים.

2. זוגיות, כמו ב(משלי יח כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מה'"*. מי שקונה לב, מתקן את כישוריו הנפשיים והרגשיים, יצליח למצוא בת-זוג טובה.