ביאור:חכמים נבונים ואיברי גופם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



החכם והנבון נבדלים, בין השאר, באיברי-הגוף העיקריים שבהם הם משתמשים.

החכם משתמש בעיקר באוזניים:

  • משלי א ה: "ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה" ( פירוט )
  • משלי ב ב: "להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה"
  • משלי יב טו: "דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם" (ראו אוילים וביקורת )
  • משלי טו לא: " אוזן שומעת תוכחת חיים - בקרב חכמים תלין" (ראו ראיה ושמיעה )
  • משלי יח טו: "לב נבון יקנה דעת, ואוזן חכמים תבקש דעת
  • משלי כג יט: " שמע אתה בני וחכם, ואשר בדרך לבך"
  • (משלי כה יב): "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת"( פירוט )

ובאיברי הדיבור:

  • משלי יב יח: "יש בוטה כמדקרות חרב; ולשון חכמים מרפא" ( פירוט )
  • משלי יד ג: "בפי אויל חטר גאוה; ושפתי חכמים תשמורם" ( פירוט )
  • משלי טו ב: "לשון חכמים תיטיב דעת; ופי כסילים יביע איוולת" - החכמים יודעים לתקן ולשפר את דבריהם ( פירוט ).
  • משלי טו ז: "' שפתי חכמים יזרו דעת; ולב כסילים לא כן" - החכמים מעטרים את הידיעות שהם לומדים מאחרים ( פירוט ). '

גם כשהחכם משתמש בלב, המטרה שלו היא לשפר את הדברים שהוא אומר, כך שיהיו משכנעים יותר, ויגרמו לאנשים רבים יותר ללמוד מהם לקח:

הנבון משתמש בעיקר בלב, שהוא מקום המחשבות:

  • משלי ב ב: "להקשיב לחכמה אזנך, תטה לבך לתבונה"
  • (משלי יד לג): "בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ"( פירוט )
  • משלי טו יד: " "לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת" " ( פירוט )
  • (משלי יח טו): "לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת"
  • משלי יט ח: "קונה לב - אוהב נפשו, שומר תבונה למצוא טוב": התבונה נשמרת בלב.

שני פסוקים על מים עמוקים מראים שהחכמה קשורה יותר לדיבורים, והתבונה קשורה יותר ללב:

  • (משלי יח ד): "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה"( פירוט )
  • (משלי כ ה): "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה"( פירוט )

ישנם כמה פסוקים יוצאי-דופן, שבהם הבינה והתבונה קשורות לדיבור או לשמיעה:

  • משלי ב ג: "כי אם לבינה תקרא, לתבונה תתן קולך"
  • משלי ה א: "בני, לחכמתי הקשיבה, לתבונתי הט אזנך"
  • (משלי י יג): "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"( פירוט )

ייתכן שהכוונה היא, שהאדם צריך לקרוא ולשמוע את המסקנות שאנשים אחרים הסיקו, כדי להרחיב ולהעמיק את התבונה שלו (ראו להגיע ליראת ה' ע"י התבוננות בנפלאות התבונה ).

הפסוקים מלמדים אותנו להבחין בכשרונות הייחודיים לכל תלמיד: יש תלמידים שלומדים ע"י קליטת מידע מבחוץ, ולכן הם משתמשים בכלי הדיבור והשמיעה; ויש תלמידים שלומדים ע"י מחשבה והסקת מסקנות, ולכן הם משתמשים בעיקר בלב.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-21.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/xkma_bina_wguf