משלי יט

תנ"ך > משלי > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

לחץ כאן להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד) (לפי מהדורת וסטמינסטר)

א טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל ב גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא ג אולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף לבו ד הון יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד ה עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט ו רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן ז כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא [לו] המה ח קנה לב אהב נפשו שמר תבונה למצא טוב ט עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד

י לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משל בשרים יא שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על פשע יב נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו יג הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה יד בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת טו עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב טז שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו יומת [ימות] יז מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו יח יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך יט גרל [גדל] חמה נשא ענש כי אם תציל ועוד תוסף כ שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך כא רבות מחשבות בלב איש ועצת יהוה היא תקום כב תאות אדם חסדו וטוב רש מאיש כזב כג יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל יפקד רע כד טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה כה לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת כו משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר כז חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת כח עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע און כט נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים

מנוקד (לפי מהדורת וסטמינסטר)

א טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל. ב גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. ג אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ. ד הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד. ה עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט. ו רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן. ז כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים לא [לוֹ] הֵמָּה. ח קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב. ט עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד.

י לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים. יא שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע. יב נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ. יג הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה. יד בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. טו עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב. טז שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת [יָמוּת]. יז מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ. יח יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ. יט גרל [גְּדָל] חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף. כ שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ. כא רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם. כב תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב. כג יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע. כד טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה. כה לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת. כו מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר. כז חַדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת. כח עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן. כט נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים.

מנוקד ובשורות (לפי מהדורת וסטמינסטר)

(א) טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל.

(ב) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

(ג) אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ.

(ד) הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד.

(ה) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט.

(ו) רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן.

(ז) כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים לא [לוֹ] הֵמָּה.

(ח) קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב.

(ט) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד.

(י) לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים.

(יא) שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע.

(יב) נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ.

(יג) הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה.

(יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

(טו) עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב.

(טז) שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת [יָמוּת].

(יז) מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ.

(יח) יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.

(יט) גרל [גְּדָל] חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף.

(כ) שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ.

(כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם.

(כב) תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב.

(כג) יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע.

(כד) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.

(כה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת.

(כו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר.

(כז) חַדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.

(כח) עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן.

(כט) נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים.

עם טעמי המקרא (לפי מקרא על פי המסורה)

יט א טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ
מֵעִקֵּ֥שׁ שְׂ֝פָתָ֗יו וְה֣וּא כְסִֽיל׃
ב גַּ֤ם בְּלֹא־דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא־ט֑וֹב
וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא׃
ג אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ
וְעַל־יְ֝הֹוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ׃
ד ה֗וֹן יֹ֭סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים
וְ֝דָ֗ל מֵרֵעֵ֥הוּ יִפָּרֵֽד׃
ה עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה
וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים לֹ֣א יִמָּלֵֽט׃
ו רַ֭בִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי־נָדִ֑יב
וְכׇל־הָ֝רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן׃
ז כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְֽׂנֵאֻ֗הוּ
אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵהוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ
מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לא לוֹ־הֵֽמָּה׃
ח קֹֽנֶה־לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ
שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב׃
ט עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה
וְיָפִ֖יחַ כְּזָבִ֣ים יֹאבֵֽד׃

י לֹא־נָאוֶ֣ה לִכְסִ֣יל תַּעֲנ֑וּג
אַ֗֝ף כִּֽי־לְעֶ֤בֶד ׀ מְשֹׁ֬ל בְּשָׂרִֽים׃
יא שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ
וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע׃
יב נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר זַ֣עַף מֶ֑לֶךְ
וּכְטַ֖ל עַל־עֵ֣שֶׂב רְצוֹנֽוֹ׃
יג הַוֺּ֣ת לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל
וְדֶ֥לֶף טֹ֝רֵ֗ד מִדְיְנֵ֥י אִשָּֽׁה׃
יד בַּ֣יִת וָ֭הוֹן נַחֲלַ֣ת אָב֑וֹת
וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת׃
טו עַ֭צְלָה תַּפִּ֣יל תַּרְדֵּמָ֑ה
וְנֶ֖פֶשׁ רְמִיָּ֣ה תִרְעָֽב׃
טז שֹׁמֵ֣ר מִ֭צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ
בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו יומת יָמֽוּת׃
יז מַלְוֵ֣ה יְ֭הֹוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל
וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃
יח יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּֽי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה
וְאֶל־הֲ֝מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃
יט גרל גְּֽדָל־חֵ֭מָה נֹ֣שֵׂא עֹ֑נֶשׁ
כִּ֥י אִם־תַּ֝צִּ֗יל וְע֣וֹד תּוֹסִֽף׃
כ שְׁמַ֣ע עֵ֭צָה וְקַבֵּ֣ל מוּסָ֑ר
לְ֝מַ֗עַן תֶּחְכַּ֥ם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃
כא רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ
וַעֲצַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה הִ֣יא תָקֽוּם׃
כב תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ
וְטֽוֹב־רָ֗֝שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב׃
כג יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֣ה לְחַיִּ֑ים
וְשָׂבֵ֥עַ יָ֝לִ֗ין בַּל־יִפָּ֥קֶד רָֽע׃
כד טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת
גַּם־אֶל־פִּ֗֝יהוּ לֹ֣א יְשִׁיבֶֽנָּה׃
כה לֵ֣ץ תַּ֭כֶּה וּפֶ֣תִי יַעְרִ֑ם
וְהוֹכִ֥יחַ לְ֝נָב֗וֹן יָבִ֥ין דָּֽעַת׃
כו מְֽשַׁדֶּד־אָ֭ב יַבְרִ֣יחַ אֵ֑ם
בֵּ֗֝ן מֵבִ֥ישׁ וּמַחְפִּֽיר׃
כז חֲֽדַל־בְּ֭נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר
לִ֝שְׁג֗וֹת מֵאִמְרֵי־דָֽעַת׃
כח עֵ֣ד בְּ֭לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט
וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃
כט נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים
וּ֝מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

מבנה וסיכום הפרק

סיבות שגורמות לאנשים לתעות בדרכם

א טוֹב עדיף להתיידד עם אדם רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ שאין פגם בהתנהגותו

להרחבה ראה כאן, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו מאדם שדבריו עקומים ונפתלים, שאי אפשר לדעת מה מעמדו הכלכלי אלא רק ש-

להרחבה ראה כאן וְהוּא כְסִיל.

ב גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ כשאדם לא שומע את דעתו של אף אחד אחר

להרחבה ראה כאן לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם החסר סבלנות במעשיו ואינו מקשיב לביקורת

להרחבה ראה כאן חוֹטֵא.

ג אִוֶּלֶת שטחיות וחוסר תכנון של- אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, אך במקום להסיק מסקנות מעשיות ולתכנן טוב יותר בעתיד, הוא מאשים את ה'

להרחבה ראה כאן וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ.

הקשר בין כסף לבין ידידות

ד הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל וכאשר הוא מתדלדל מנכסיו - מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד יצטרך להיפרד מהחברים שהצטרפו אליו בעושרו

להרחבה ראה כאן.

ה עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יפריח הבטחות ללא כיסוי

להרחבה ראה כאן לֹא יִמָּלֵט.

ו רַבִּים יְחַלּו פְנֵי באים לשטוח את בקשותיהם לפני נָדִיב אדם נעלה ונכבד

להרחבה ראה כאן, וְכָל הָרֵעַ הידידות או הכבוד לְאִישׁ מַתָּן אדם שנותן מתנות, למרות שאינו נכבד במעמדו, הנתינה שלו מביאה לו כבוד

להרחבה ראה כאן.

ז כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּי קל וחומר ש-

להרחבה ראה כאן מְרֵעֵהוּ מכריו שאינם אחיו רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, 'מְרַדֵּף!' 'אתה רודף אחרינו!'

להרחבה ראה כאן אֲמָרִים (לא) לוֹ הֵמָּה אומרים לו כל מכריו.

ח קֹנֶה יוצר ומפתח את לֵּב מקום המחשבות שלו

להרחבה ראה כאן - אֹהֵב נַפְשׁוֹ, שֹׁמֵר תְּבוּנָה כי שם יוכל לשמור מסקנות חדשות שיסיק

להרחבה ראה כאן לִמְצֹא טוֹב.

פסוק כמעט זהה נכתב למעלה. ראו עד שקרים - יפיח כזבים

ט עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד.

{פ}

כעס ושלטון

י לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג כי הוא מתמכר לתענוג ורוצה עוד ועוד, אַף כִּי קל וחומר שאין זה נאה

להרחבה ראה כאן לְעֶבֶד מְשֹׁל לעלות בבת-אחת למעמד של מושל בְּשָׂרִים כי הוא מתמכר לשלטון ועלול לנהוג באכזריות

להרחבה ראה כאן.

יא שֵׂכֶל אָדָם חכמה המביאה את האדם להצלחה

להרחבה ראה כאן - הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ כאשר הוא דוחה את התפרצות הכעס, וְתִפאַרְתּוֹ - עֲבֹר עַל פָּשַׁע כאשר הוא מתעלם ואינו כועס כלל גם בלב

להרחבה ראה כאן.

קיימים פסוקים נוספים המזהירים את האדם מסכנות הקרבה אל השליט. ראו התנהגות לא זהירה עם השלטונות

יב נַהַם כַּכְּפִיר מסוכן כמו נהמת-רעב של אריה - זַעַף מֶלֶךְ תסכול של המלך, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב מביא שפע לציבור כמו טל המחיה את העשב - רְצוֹנוֹ שביעות רצונו של המלך

להרחבה ראה כאן.

יג הַוֹּת אסון

להרחבה ראה כאן לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וְדֶלֶף דליפת מים מתקרת הבית טֹרֵד המעצבנת את בני הבית ומגרשת אותם

להרחבה ראה כאן מִדְיְנֵי אִשָּׁה מריבות עם האשה

להרחבה ראה כאן.

יד בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת אדם יורש מאבותיו, וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת חרוצה ומוכשרת, שרק בעזרתה יצליח האדם לשמור על ביתו ועל הונו

להרחבה ראה כאן.

טו עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה תגרום לירידה בכושר הגופני ולצורך מוגבר בשינה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב לא תדע איך להתפרנס בעצמה וסופה שתרעב ללחם

להרחבה ראה כאן.

טז שֹׁמֵר מִצְוָה מייחס חשיבות לכל מצוה ומצוה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ שומר על חייו כי הוא מנצל אותם בצורה המלאה ביותר

להרחבה ראה כאן, בּוֹזֵה דְרָכָיו מזלזל בחשיבות של מנהגיו והרגליו ואינו טורח לתקנם

להרחבה ראה כאן (יומת) יָמוּת כי אינו מנצל את חייו.

יז מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל הנותן מתנה בחינם לאדם עני, כאילו נתן הלוואה לה', ה' יחזיר לו, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ ובנוסף לכך עוד ישלם לו שכר על המעשה הטוב.

יח יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה גם אם נראה שזה לא מועיל, יש סיכוי שזה יועיל בעתיד, וְאֶל הֲמִיתוֹ שימות בעוונותיו אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ אל תנהג כאילו זו השאיפה שלך (כי זה מה שיקרה אם לא תייסר אותו)

להרחבה ראה כאן.

יט (גרל) גְּדָל חֵמָה אדם המייסר את בנו מתוך כעס גדול ועצבנות נֹשֵׂא עֹנֶשׁ, כִּי אִם תַּצִּיל גם אם תצליח להציל את בנך ממעשים רעים, העצבנות שלך תפגע בו וְעוֹד תּוֹסִף ותגרום לו להוסיף מעשים רעים בסתר

להרחבה ראה כאן.

כ עליך לייסר את הבן בלי כעס, ולהסביר לו בהגיון את חשיבות הייסורים

להרחבה ראה כאן: "שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ".

כא רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת יְהוָה העצה שה' נותן לאדם בלבו

להרחבה ראה כאן הִיא תָקוּם תתקיים ותצליח.

כב תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ לעשות חסד, ולכן הוא מרבה להבטיח שיעזור ושייתן לזולת, אולם-, וְטוֹב רָשׁ איש עני שאינו יכול לעשות חסד מֵאִישׁ כָּזָב המבטיח לעשות חסד ואינו מקיים

להרחבה ראה כאן.

כג יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים מנחה את האדם לבחור בחיים

להרחבה ראה כאן, וְשָׂבֵעַ יָלִין בסוף חייו ינוח בשלום על משכבו, זקן ושבע בַּל יִפָּקֶד רָע ולא יזכרו לו את מעשיו הרעים

להרחבה ראה כאן.

כד טָמַן הסתיר עָצֵל יָדוֹ את כושר העבודה שלו בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה הוא מוכן אפילו לרעוב, ובלבד שיחשבו שהוא לא מסוגל לעבוד

להרחבה ראה כאן.

ישנו פסוק נוסף המביע רעיון דומה. ראו ענישה עקיפה

כה לֵץ הלועג ומזלזל בזולת

להרחבה ראה כאן תַּכֶּה - וּפֶתִי המתפתה בקלות

להרחבה ראה כאן יַעְרִם ילמד שכדאי לו להיזהר ולא להתפתות ללכת בדרכו של הלץ

להרחבה ראה כאן, וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן כשתוכיח את התלמיד הנבון - הפתי יָבִין דָּעַת.

כו מְשַׁדֶּד אָב פוגע ברכושו של אביו, יַבְרִיחַ אֵם גורם לאמו לברוח מהארץ, בֵּן מֵבִישׁ לא מוכשר ולא מצליח

להרחבה ראה כאן וּמַחְפִּיר עושה מעשים המביאים עליו חרפה.

כז חַדַל, בְּנִי, לִשְׁמֹעַ מוּסָר לשמוע דברי תוכחה של אנשים רעים המסיתים אותך

להרחבה ראה כאן לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.

כח עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט מזלזל ועושה צחוק ממערכת המשפט

להרחבה ראה כאן, וּפִי רְשָׁעִים שופטים רשעים יְבַלַּע אָוֶן מקבל את דברי העד וכך מסתיר את השקר שבדבריו.

כט נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים עונשים קשים במשפט, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים טיפשים ורעים, שאי אפשר לחנך אותם בדרך אחרת

להרחבה ראה כאן.

פירושים ומאמרים באתר דעת • מקראות גדולות על פרק זה • מקראות גדולות הכתר • מקראות גדולות "על־התורה" • מקראות גדולות "ספריא" • האזנה לפרק זה