רבנו יונה על משלי יט

פסוק ב

(משלי יט ב): "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא."

לפי שדיבר (בפסוק הקודם) על מעלת התמימות, ואמר "טוב רש הולך בתומו", לימד דעת בעניין התמימות ואמר, כי אף על פי שיהיה האיש תמים במידותיו, ותיקן את כוח המתאווה מכל טבע מעוות, צריך הוא ללמוד דעת וחכמה להסיר מכשול ממעשיו. גם, כי אין חשיבות לנפש בלא דעת, על כן אמר נפש לא טוב.

ואמרו [רבותינו] ז"ל, כי מי שלא למד חכמה ותורה - לא יצליח בידו קיום המצוות על אופניהם ועל תכונתם, והוא דומה לעבד אשר ציווה לו המלך לחפות לו חלוק והוא לא חיפת חלוק מימיו, וכעס המלך על פעולתו כי לא ישרה בעיניו (תוספתא ברכות ו כג)..

וכבר הקדמנו לך (לעיל יא ג) בעניין התום והיושר, כי ייקרא תמים השלם במידות, כי אין בנפשו מום ומידה מגונה, ואף על פי שלא למד חכמה; אך לא ייקרא ישר זולתי חכם לב המכיר את היושר.

ואץ ברגליים חוטא - לא איש אשר לא למד חכמה לבדו יחטא במעשיו, אבל גם האיש היודע דעת, הוא אץ ברגליים - חוטא. ועניין אץ ברגליים, שימהר לעשות העולה על רוחו בלא מחשבה ועיון. והנה, לב האדם קצר והמשוגה מצויה בו, על כן צריך האדם להקדים לפעולותיו מחשבה, ולהתבונן בינה בכל דבר במיתון בטרם המעשה (ע' לעיל טז כ).

וייתכן לפרש גם בלא דעת נפש לא טוב - לא טוב שלא יידע האדם ערך נפשו והשגתו בעבודת השם יתברך, אך צריך לחפש דרכיו ולחקור תמיד. ואף על פי שהוא תמים במידותיו, יפשפש במעשיו בכל עת, אולי כוונתו רצויה ומעשיו אינם רצויין. על כן יחקור ויידע ערך נפשו בחכמה והשגתה וזריזותה בעבודה, וייזהר באשר התעלם, ויתקן את אשר עיוות, וישתדל להשיג באשר קיצר.

ואמר איוב: (איוב ט כא): "תם אני, לא אדע נפשי, אמאס חיי", ביאור העניין - שלם אני במידותיי, ומשלתי בתאוותי, ותיקנתי כוחי המתאווה, וידעתי כי לא אחטא מתכוון ולא אטה מדרך שכלי ללכת אחרי תאוותי, אבל אינני מכיר ערך נפשי והשגתה, כי אולי מקוצר שכלי ולפי מיעוט השגתי במעשיי וזריזותי בעבודה, רבו פשעיי; על כן באה אליי הצרה הזאת, כי ידעתי משפטי השם יתברך אמת, צדקו יחדיו. על כן אמאס חיי - על היותי תמים במידותיי ועל כוונתי לטובה, ולא אדע פשעיי, ולא אבין לעוונותיי לשוב מהם ללכת במסילת ישרים.

<< · רבנו יונה על משלי · יט · >>