קטגוריה:משלי יט ז
נוסח המקרא
כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא [לו] המה
כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים לא [לוֹ] הֵמָּה.
כׇּ֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְֽׂנֵאֻ֗הוּ
אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵהוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ
מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לא לוֹ־הֵֽמָּה׃
כָּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ׀ שְֽׂנֵאֻ֗/הוּ אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵ/הוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑/נּוּ מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לא [ל/וֹ]־הֵֽמָּה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"אף כי מרעהו רחקו" - וכל שכן מרעיו ושושביניו ואוהביו
"מרדף אמרים לא המה" - אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים
"מרדף אמרים לא המה" - מחזר להורות הלכה ולאו בידו והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם
"ומחזר אחר אמרים לא המה" - לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים שנאמר וישחטו שעיר עזים (שם לו) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט) (בב"ר)רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מרדף" - אף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא, לא ישמעו לו, והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם.
"אף כי" - אם אחיו שהם עצמו ובשרו שנאוהו, כ"ש כל שכן שכל אחד מרעהו רחק ממנו עד כי רחקו כולם.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"רש". גרוע מן הדל.
"מרעהו", המ"ם מן השורש כמו ויקח שלשים מרעים דשמשון:
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: כל אחי רש, שהם עצמו ובשרו, שנאוהו, אף כי (כל שכן) שכל אחד מרעהו רחק ממנו, עד כי רחקו כולם; ואף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא, לא ישמעו לו, והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם.
תרגום ויקיטקסט: כל אחיו הקרובים של רש (עני) שונאים אותו, אף כי (קל וחומר) מרעהו (מכריו הרחוקים יותר) מתרחקים ממנו; וכשהוא מנסה לדבר איתם ולקבל תמיכה ועידוד, הם דוחים אותו ואומרים לו: מדוע אתה רודף אחרינו?!
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יט ז.
דקויות
הביטוי אף כי משמעו קל וחומר: אפילו אחיו - הקרובים ביותר - של הרש שונאים אותו, קל וחומר מרעהו - המכרים הרחוקים יותר.
ומה פירוש הצלע השלישית בפסוק מרדף אמרים לו/לא המה? מרדף הוא אדם המשתדל להתקרב ולהידבק אל זולתו; המילה הלפני-אחרונה כתובה "לא" אבל נקראת "לו", ונראה שיש כאן כפל-משמעות מכוון:
1. הרש מרדף אחרי חבריו באמריו ודבריו, אבל הם לא מתייחסים אליו, וכך האמרים שלו נשארים לו - שלו בלבד (ע"פ מצודות).
2. הרש מרדף אחרי אנשים ואומר שיש לו חברים, אבל זה לא נכון (ע"פ מלבי"ם ומצודות).
3. האנשים שבחברת הרש אומרים לו שהוא 'מרדף', 'נודניק'. המילה "אמרים" כתובה בכתיב חסר, והכוונה היא: "'מרדף!' אומרים לו המה" (ע"פ יעל).
לפי כל הפירושים הללו, הפסוק בא להמחיש את בדידותו של העני. יותר משהוא צריך כסף, הוא צריך חברים שיתמכו בו ויעודדו אותו, אך אינו מוצא. והמסקנה המעשית: "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות, ופניו כבושות בקרקע--אפילו נתן לו אלף""זהובים, איבד זכותו או הפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עימו על" "צרתו, שנאמר "אם לא בכיתי לקשה יום; עגמה נפשי לאביון" (איוב ל 25); ומדבר לו דברי" "תחנונים ונחמות, שנאמר "ולב אלמנה ארנין" (איוב כט 13). [ח] שאל העני ממך, ואין""בידך כלום ליתן לו -- פייסהו בדברים. ואסור לגעור בעני, או להגביה הקול עליו" "בזעקה--מפני שליבו נשבר ונדכה; והרי הוא אומר "לב נשבר ונדכה" "— אלוהים, לא תבזה" (תהלים נא 19), ואומר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב" "נדכאים" (ישעיהו נז 15). ואוי למי שהכלים את העני! אוי לו!; אלא יהיה לו כאב, בין" "ברחמים בין בדברים, שנאמר "אב אנוכי לאביונים" (איוב כט 16)" (רמב"ם הלכות מתנות עניים י ז).
4. וייתכן שהמסר המעשי של הפסוק מכוון לעני עצמו: "תקנתו של הרש... לשון רכה ואמרי נועם, שיש להם כוח גדול ככסף וכזהב להטות את הלבבות, והכל יעזרוהו ויסייעוהו אם יפגע בהם בלשון רכה ותחנונים...: אם הרש יהיה מרדף אחר אמרים של הכנעה, לבקש את צרכיו בלשון רכה ותחנונים, לא יהיה בכלל השנואים והנעזבים, ואדרבא, יעורר את הרחמים וימצא סעד לתומכו... גם ירצה, שהרש יהיה מרדף אחר אמריה של תורה... ולכן לא יהיה בכלל השנואים והנעזבים, כי ימצא מרדפים אחר אמריה של חכמה, שיבואו אצלו ללמוד מחכמתו, והם יכלכלוהו ויפרנסוהו ולא יחסר לחמו" (רמ"ד ואלי).
הקבלות
1. בתחילת פרקנו נזכר פסוק דומה על דל, (משלי יט ד): "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד"*, ומלבי"ם הסביר את ההבדל בין שני המושגים: "הרש הוא [מסכן] יותר מן הדל: שהדל - רק מרעהו ייפרד, והרש - גם אחיו שנאוהו, וכל-שכן מרעהו - המרעים שלו - בוודאי שנאוהו, כי הם כבר רחקו ממנו; שאם אחיו הקרובים שנאוהו, כל-שכן מרעיו הרחוקים". ראו דל - רש.
2. רעיון דומה נמצא בפרק יד, (משלי יד כ): "גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ, וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים"*.
3. חכמי המדרש פירשו, שהפסוק מתאר תכונה אנושית שאינה רצויה בעיני ה': "מידת הקדוש ברוך הוא לא כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, עשיר שיש לו עניים קרובים, שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר: כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו. והקדוש ברוך הוא, כל העושר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים, שנאמר: "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" (ישעיהו יד לב), "תלוה את עמי!"" (מדרש תנחומא משפטים ט).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי יט ז"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.