עם טעמים:
רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה הִ֣יא תָקֽוּם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ראוי שתדע, כי לא יועיל לאדם טוב ההתבוננות בדברים שלא שלא יפול ברע, אם חטא לש"י בצד מן הצדדים באופן שיהיה ראוי לעונש, או שלא יגיע מה שגזר הש"י מהטוב לשכנגדו, וזה כי "רבות מחשבות בלב איש", והש"י יסבב לפעמים שיפול האדם במחשבה מאלה המחשבות אשר תובילהו אל מה שגזר הש"י עליו לטוב או לרע מצד ההשגחה או מצד העונש, ולזה ראוי לאדם שישתדל להתקרב אל הש"י כפי מה שאפשר, כי לא תועיל לו בזולת זה שום תחבולה להמלט ממה שגזר הש"י עליו, אבל ימצא שכל מה שחשב להתרחק מהדבר ההוא ימציא הסבות המקרבות אותו אליו, וזה מפורסם מאד מהרבה מספורי הנבואה:
"רבות מחשבות בלב איש, המחשבות" הוא מה שהאדם חושב כל צדדי האפשר להגיע ע"י לאיזה תכלית, והם "רבות", והם "בלב איש", כי לו הבחירה לבחור אחד מצדדי האפשר, אבל בזה לא יגיע אל העצה שהיא האופן הנכון הקולע אל מטרת חפצו, "והעצה" היא חרוצה "מה'" כפי רצונו, "והיא תקום", שהגם שהבחירה ביד האדם, גמר המעשה היא תחת ההשגחה, ובענינים הכוללים שעליהם תופיע עצת ה', ההשגחה תקום ותבטל הבחירה, כמ"ש במק"א:
