קטגוריה:משלי יט ה

דקויות

פסוק 5 ופסוק 9 דומים מאד זה לזה, וניתן לפרש את שניהם באותו אופן. אולם בהתאם לעיקרון שלפיו אין כפל בתנ"ך, פירשנו כל פסוק באופן אחר:

1. כאן פירשנו את המילה יפיח מלשון פַּח ומוקש: "לשון פח, שנלכד בו [השופט] ולא יימלט ממנו, מפני פחזותו, שהאמין לעד שקרים, ולא פשפש יפה לברר את האמת... כי בעולם הזה רבים הרמאים, ואי אפשר לעמוד על אמיתתו של דבר כי אם בריבוי הדרישות והחקירות" (רמ"ד ואלי על משלי יט5, פירוש אחרון).

כוונת הכתוב היא ללמדנו ששניהם שווים - גם עד השקרים לא יינקה, אבל גם השופט, שאינו נזהר מהפח שטומן לו העד, גם הוא לא יימלט.

כך גם ההלכה: "ומניין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה, שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוואר העדים--תלמוד לומר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז). כיצד יעשה בו: ידרוש ויחקור הרבה, בדרישה וחקירה של דיני נפשות--אם נראה לו לפי דעתו שאין בו רמיות, חותך הדין על פי העדות" (רמב"ם הלכות סנהדרין כד ח).

2. ושם בפסוק 9 פירשנו מלשון הפחת-רוח, פיזור מילים באויר.