קטגוריה:משלי ג ו

מילת המפתח בפסוק היא דָעֵהוּ - דע את ה', היה מוּדָע למציאות ה' ונוכחותו והשגחתו, שמור על קשר קרוב עמו (ראו "הקבלות").

הפסוק מדגיש שיש לדעת את ה' בכל הדרכים, ולדגש זה ישנן מספר משמעויות מעשיות.

1. בכל דרך שאנו הולכים בה, נהיה מודעים למציאות ה' נוכחותו והשגחתו, נתפלל אליו ונבקש ממנו עצה והדרכה, והוא יישר את אורחותינו כך שנגיע בשלום ובמישור למחוז חפצנו.

2. בכל מעשה שאנו עושים, נזכור את מצוות ה' ונשמור את חוקיו. לא רק מצוות שבין אדם למקום, אלא גם במסחר וביחסים בין אדם לחברו. כי "יש הרבה אנשים שמאמינים בקב"ה, ואפילו מתפללים כל יום ומניחים תפילין ושומרים שבת, אבל כשהם עסוקים בענייני החול, בעבודה או במסחר או בדברים אחרים - אינם משייכים את זה לשמירת התורה, נראה להם שהתורה היא משהו קדוש ועליון שהמפגש איתו הוא רק בבית הכנסת או בבית המדרש ובעניינים דתיים בלבד, ואילו חייהם היום יומיים אינם קשורים לדת ועבודת ה', וזו היא טעות חמורה מאד!!... אצלנו, כל חיי החול, וכל המעשים שנראים לכאורה פשוטים ולא שייכים לקודש - אצלנו הכל קשור ומשתלב יחד לדבר אחד גדול ועצום - לחיות עם בורא עולם. תורתנו היא תורת חיים! היא דרך שאנחנו צועדים בה רגע רגע, בכל מצב! בכל שניה! בכל נשימה ונשימה!!... לפני כל מעשה שאתה עושה עליך לחשוב: האם תהיה מזה תועלת בעבודת ה' או לא?... מה שיקדם אותנו בעבודת ה' - נעשה, ומה שמפריע לעבודת ה' - נתרחק ממנו. כך יהודי חי - הוא מכניס את בורא עולם בכל פעולה ופעולה" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט סיון ה'תשס"ט).

3. בכל דרך שאנו הולכים בה, נזכור את חסדי ה' ורחמיו, גם אם זו דרך של עבירה! כך "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה" (בבלי ברכות סג.): אפילו כשאדם עובר עבירה, הוא צריך להישאר בקשר קרוב עם ה', לבקש ממנו הדרכה איך להיחלץ מהעבירה, ולבטוח בו שיעזור לו לחזור בתשובה שלמה.

4. בכל מעשה שאנו עושים, נהיה מרוכזים וממוקדים, ונדע שה' נמצא איתנו ומתגלה אלינו באותו מעשה, ואז ה' יישר אורחותינו ונצליח במעשינו: "צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם: כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפילתו וכוונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים (כגון קריאת עלוני שבת), כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר. וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עסוק בגמילות חסד להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת. וכן בכל הדברים שעושה (כולל ענייני "חול"), הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית', על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים. והאות ב היא ב של "בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה. על-כן הוא "פרשה קטנה", שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא, צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו; ומכל מקום, "כל גופי תורה תלויים בה", כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית" (הראי"ה קוק, מוסר אביך ב ב).

המושג דעת ה' נזכר בפסוקים רבים. ר' יונה גירונדי (בפירושו על משלי ב5) סיווג פסוקים אלה לחמש מעלות, זו למעלה מזו:

1. מוּדעוּת למציאות ה', כמו ב(דברים ד לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד", (תהלים ק ג): "דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא[וְלוֹ] אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ".

מוּדעוּת זו קודמת לעבודת ה', כמו ב(דברי הימים א כח ט): "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין...", (תהלים עט ו): "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ", (ישעיהו א ג): "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".

2. עבודת ה', הזהירות במצוותיו והיראה מעבור על דבריו, כמו ב(ירמיהו כב טז): "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה'". והדבר נקרא "ידיעת ה'", כי בזה ייוודע, בנגלה מפעולות האדם, כי הוא מאמין בה' ומקבל עליו עול מלכותו.

3. ידיעת דרכי ה' וגבורת חסדיו ונפלאותיו, כמו ב(שמות לג יג): "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאֶתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה", (תהלים קג ז): "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו; רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד", (איוב כג ג): "מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ, אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ", (במדבר כד טז): "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם".

4. הפנמה נפשית של האמונה בה' (השורש ידע בלשון המקרא מציין קשר קרוב ופנימי). ידיעה זו מביאה ליראת ה' ברמה גבוהה, יראת הרוממות. זו המדרגה הנזכרת ב(משלי ב ה): "אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא", והוזכרה אחרי היראה כי היא שלמוּת היראה. וזו המדרגה הנזכרת בב(משלי ג ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". וכן בדברי חכמי התלמוד"כשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם מתפללים" (ברכות כח:), "דע מה למעלה ממך - עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב א).

וכן מצאנו, כי שלמות ידיעת ה' במדרגה הזאת, שנאמר (הושע ו ג): "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ": כמו השחר - היא ידיעה מאירה וזכה - כן נכון מוצאו בלי שום עביות. ויבוא כגשם לנו - תיישר ותכשיר הידיעה את נפשנו ליראה את ה' ולדבקה בו, כאשר הגשם יתקן את הארץ וירוה אותה והולידה והצמיחה.

"יודע ה' הוא בהאצל על נפשו המורא מן הידיעה!" לא ידיעה מחשבתית בלבד, אלא ידיעה המשפיעה על הנפש.

5. המעלה החמישית לא נמצאה במהדורה זו (מהדורת הרב גלוסקינוס), והיא מחכה לפרשן שיבוא וישלים את החסר.