מלבי"ם על משלי ג
<< · מלבי"ם על משלי · ג · >>
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
"ארך ימים ושנות חיים". שם ימים כשאינו מציין ימים פרטים יציין ההמשך הזמני של איזה דבר בכלל, ויהי כל ימי אדם אשר חי, ויציין באורך ימים, אורך ההמשך הזה יותר על שיעורו הקצוב לו, למען ייטב לך והארכת ימים, וכשבא למספר יציין המספר במלות שנים, וכשבאו נרדפים יציין בימים ימי הטובה והשלוה, כי השנים יציינו השנוים שיתהוו במו, שרובם לרעה, כמ"ש יחזקאל (כ"ב ד'), ולכן אמר שנות חיים ושלום, שהשנוים לא יהיו לרעה רק לטובה, וחז"ל דרשו למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ר"ל ששם לא נמצא מדת השנים, רק ההמשך הארוך הנצחי למעלה מן הזמן שלנו הנמדד בשנים, ובכ"ז בא הארכת ימים כפשוטו, כמו למען יאריך ימים על ממלכתו, דהיינו המשך ימי מלכותו, וכולל ג"כ שיהיו ימים טובים, וחז"ל אמרו אשר האריכו ימים אחרי יהושע ימים האריכו שנים לא האריכו, תפסו שבאו המלות בדיוק על שהיו להם ימי שלוה, ולא נכלל בו בפי' המושג שהאריכו שנים, ועי' לקמן (י' כ"ז):פסוק ג
ביאור המילות
"חסד ואמת". האמת הוא במדת הדין או קיום הבטחה וחיוב, והחסד הוא שלא עפ"י חיוב או הבטחה, ויש בתורה ובקיום המצות ג"כ אמת וחסד, שהחסיד הוא המפליג יותר על החיוב, בין בקיום המצות בין בעיון התורה להעמיק בו ולהשיג סודותיה וצפונותיה כמ"ש ותורת חסד על לשונה. וכן בארחות ה' נמצא חסד ואמת, ויש בזה ענינים רבים מפוזרים בדברי בכ"מ, וגם בהנהגה יקרא ההנהגה הסדורה בשם אמת, וההנהגה הפלאיית בשם חסד כמ"ש בתהלות סי' פ"ט בארך, וה' ינהיג בשתי המדות האלה לפי המונהגים וזכותם והכנתם.
"על גרגרתיך". הגרון היא פנימית הצואר מקום מוצא הקול, והתכשיא יקשר על הצואר מבחוץ, כמ"ש וישם רביד הזהב על צוארו, אבל פה מדבר מן הגרון המוציא הקול והדבור וכמ"ש למעלה (א' ט'):פסוק ד
ביאור המילות
"שכל טוב" עי' לקמן (י"ג ט"ו):פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"דרכיך, ארחתיך". הבדלם למעלה (ב' י"ג):פסוק ז
ביאור המילות
"חכם בעיניך". גדר החכם בעיניו הוא מי שנדמה לו שהחכמה נטועה בטבע כחות נפשו, ושאינו צריך לקבלה מן החוץ, ואם תתעורר בו מדה רעה למשל גאוה אכזריות קנאה נקמה וכדומה, ידמה לו שהמדות האלה יעשו בחכמה, ולא יאמין שדרכי החכמה הן הפך מדרכי יצר הלב ושצריך לכבוש היצר ולהגביל תאותו, ושחקי החכמה הם מאלהים למשול בם על כחות נפשו הרעים כי אין יראת ה' נגד עיניו, וית' עוד (לקמן כ"ו ה', י"ב ט"ז, כ"ח א'):פסוק ח
ביאור המילות
"לשרך". הוא הטבור:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"אסמיך". שם מיוחד לאוצרות התבואה בלבד, וחברו (דברים כ"ח ח'), ובזה מובדל מן אוצר שכולל כל דברים הנאצרים באוצרות, "ותירוש", שיעורו, ויקביך תירוש יפרוצו:פסוק יא
ביאור המילות
"מוסר, תוכחה". תוכחה הוא ויכיח ובא בין אנשים שוים, ומוסר הוא ע"י יסורים, או בא מן הגדול אל הקטן, וציינתי מקומותיהם (ירמיה ב' י"ט), ואצל ה' בא גם תוכחה על היסורים (כנ"ל א' כ"ה), ובא מוסר על העבר ותוכח על העתיד (וכמ"ש תהלות ו' ב' איוב ה'), ויש הבדל בין "קץ" ובין "ממאס", הקץ הוא קץ בהדבר, כמו קצתי בחיי מפני בנות חת, וגם במקום שבא בשימוש הב' על הדבר כמו ואקיץ בם, ר"ל שקצתי על ידם, שקץ בנפשו על ידי שהדבר למשא עליו, והממאס ממאס הדבר עצמו, וכן (לקמן ה' י"ב):פסוק יב
פסוק יג
ביאור המילות
"חכמה, תבונה". התבאר (סי' א' ב'):פסוק יד
- החכמה, אחר שלא ימצא אותה ע"י בינתו ועיונו, רק מקבלה מה', ידמה אותה לחרוץ שימצאו אותו במעמקי ההרים דרך מציאה, וכן ימצאו החכמה דרך מציאה מאדון החכמה, כמו שאמר "אשרי אדם מצא חכמה";
- והתבונה, ימצאו אותה ע"י מסחר, שמבין ומוציא דבר מדבר, כמו שאמר "ואדם יפיק תבונה", ודומה כקנין הכסף, שמוכרים וקונים בו דרך מסחר וחליפים;
וכן אמר פה:
- נגד מ"ש "ואדם יפיק תבונה" - מפרש כי "טוב סחרה מסחר כסף",
- ונגד מ"ש "אשרי אדם מצא חכמה" - מפרש "ומחרוץ" טוב "תבואתה";
כי אלה הם קנינים אובדים ובלתי מתעצמים בנפש, והחכמה והתבונה המה קנינים קיימים נצחיים מתעצמים בנפש האדם.
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
"וכל נתיבותיה שלום", שהנתיבות הקטנות המתפרשות מן הדרך הגדול שבם ילך כל יחיד לעצמו בהנהגת עצמו וביתו, הם שלום, כי שלום הגוף והבית והמדינה ושלום קניניו (שכל אלה נכללו בשם שלום) תלוים מן ההנהגה שילך כ"א לעצמו בנתיבות מיוחדות של החכמה, שכולם מתפרדים מן דרכיה הגדולים הכוללים:
ביאור המילות
"דרכיה, נתיבותיה". הבדלם למעלה (א' ט"ו):פסוק יח
ביאור המילות
"מחזיק, תומך". הוא או בעל כרחו, והחזיק בה האיש (דברים כ"ב), מחזיק באזני כלב (לקמן כ"ו), או שנותן חיזוק להדבר החלוש, והחזקת בו גר ותושב, וזה הבדלו מן תומך שלא בא ביד חזקה:פסוק יט
ביאור המילות
"בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה". כמליצה זו בירמיה (י' י"ב, נ"א ט"ו) שיחס החכמה אל עשיית הארץ והתבונה לשמים, וכונן הוא גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן:פסוק כ
פסוק כא
ביאור המילות
"תושיה ומזמה". שניהם בחכמה, מזימה הם עצות עמוקות (כנ"ל ב' י"א) ותושיה הם המעשים שכפי החכמה (כנ"ל ב' ז'):פסוק כב
ביאור המילות
"לגרגרותיך". ע"ל (א' ט'):פסוק כג
- א) בלכתו בדרך, שאז עלול יותר לפגעים שודדים ואורבים ורוצחים,
- ב) בשבתו בביתו, שזה יחולק ג"כ לשני מעמדות,
- א) בעת השכיבה והשינה, שאז הוא מסוכן יותר מבעת היקיצה,
- ב) היקיצה, בעת פחד ושואה שצריך ג"כ שמירה, וכן סדרם ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך, ופה סדרם שתלוה אליו ההשגחה בלכתו בדרך ואף בשכבו בביתו שאינו מסוכן כ"כ, ואף בעת שיושב בביתו ואינו ישן שאין בו סכנה בכ"ז ישמרהו ה' ובכ"א תפס שני דברים,
- א) שימצא בטחון בלבו ולא יפחד בבטחונו על ה',
- ב) שבאמת יצילהו ה' מכל פגע, שבלכתך בדרך "תלך לבטח דרכך" שהיא הבטחון, "ורגלך לא תגוף" שהיא השמירה שישמרך ה' כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך וכו' פן תגוף באבן רגלך, ועל עת השינה אמר.
פסוק כד
"ושכבת וערבה שנתך" שהיא השמירה שלא יבהלוך חלומות רעים ויתר הנפגעים שיקרו בעת השינה, ועל מעמד היקיצה אמר.
ביאור המילות
"אם תשכב ושכבת". הראשון הרצון לשכב, והשני על המשך השכיבה, כמו שכן בפעלים הרבה, כמ"ש באילת השחר (כלל ח'), ובשכיבה עצמה פלוגתת ר"א וחכמים ריש ברכות אם בשכבך על ההליכה לשכב או על המשכת השכיבה:פסוק כה
פסוק כו
ביאור המילות
"בכסלך". ההבדל בין כסל לתקוה, המקוה מקוה אל טוב, והכסל הוא בטחון מן רע, (איוב ד' ו', ח' י"ד, ל"א כ"ד):פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
ביאור המילות
"גמלך". גדר הגמול הוא בשנקשר עמו התפעלות איבה או אהבה, והתבאר אצלי בכ"מ בתנ"ך, ובס' זה (לקמן י"א י"ז, י"ב י"ד, י"ט י"ז, ל"א י"ב:פסוק לא
- א) הנלוז מן היושר מצד בינתו כי היושר הוא בבינה, ועז"א.
פסוק לב
- ב) המרשיע מצד הרשע שגדרו מי שהוא רע למקום ולבריות וטבעו נוטה להרשיע, עז"א.
ביאור המילות
"ישרים". רוב שם ישר בא על הישר בבינתו, ובהרחבה בא על כל מי ששכלו ומדותיו ישרים, והפוכו הנלוז מדרך הבינה:פסוק לג
- ג) החומס נפשו על ידי מדת הלצנות שדרכו להתלוצץ על חקי החכמה מצד שאינו יודע להם טעם וידמה בגאותו שכל דבר שהוא אינו משיג טעמו אין בו ממש, ועז"א.
ביאור המילות
"בית, נוה". סתם נוה הושאל מנוה צאן, והוא טפל אל הבית כמ"ש בכ"מ:פסוק לד
- ד) אם החומס נפשו הוא מכת הכסילים, שגדר הכסיל הוא שחולק על חקי החכמה מצד שבוחר ללכת אחרי תאותיו והגם שהוא יודע חקי החכמה, עז"א.
ביאור המילות
(לד-לה) "לצים, כסילים" ע"ל (א' כ"ב):
" כבוד, קלון". הוא ההפך מן כבוד, שבעת קלון מכבוד (חבקוק ב'):פסוק לה
<< · מלבי"ם על משלי · ג · >>