קטגוריה:משלי ג יט
יהוה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
יְֽהֹוָ֗ה בְּחׇכְמָ֥ה יָסַד־אָ֑רֶץ
כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
יְֽהוָ֗ה בְּ/חָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּ/תְבוּנָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"ה' בחכמה יסד ארץ". ואמר כי בחכמה יסד הש"י הארץ, וזה היסוד הוא מה שהשריש ושם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ, והנה בחכמה הש"י שפע מציאותם ביום הבראם ונתיסד ענינם. ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה, כי כל מה שבהם שמתחדש מסבות עצמיות ומתיחסות, כאלו תאמר שהחם יחמם ושהאדם יולידו האדם, "ובתבונה יכונן שמים" על מה שהם עליו מהמרחק ממנו ומגודל הכוכבים אשר יניעום, ומחלוף תמונות הגלגלים אשר יניעו הכוכב, וחילופי התנועות באורך וברוחב עד שיתחדשו מזה חלופים רבים כתנועת הכוכב הנראית לנו, ויתחדשו מפני זה ממנו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה'. והנה יקרא זה הענין תבונה, לפי שמה שיתחדש בהם איננו מתחדש בדמיון מה שהתחדש מן הסבות העצמיות או המתיחסות, כי הם יחממו ואין בהם חום ויקררו ואין בהם קור, וכן הענין בשאר מה שישפע מהם. ואולם מה שהמציא השם ית' מהבקע התהומות ושירעפו השחקים על אשר לו, מבוא גדול בקיום זה העולם השפל, כי זה מה שאי אפשר עמידת הצמחים והב"ח מזולתו, וכי ג"כ יהיה השווי נשמר ביסוד המים עם שאר היסודות המקבילים לו, הנה היה חדוש זה הענין "בדעות" השם ית', וההשגה בו היא קרובה אל המושכלות הראשונות, וזה כי האיד הלח כשיתהוה בבטן הארץ וימנעהו מונע מעלות ויצטרך לרדת יתעבה מפני זה וישוב מים או כשיעלה ויפגוש המקום הקר הנה הקרירות יעבה אותו ויתהוה ממנו מים, הנה מה שזה דרכו יקרא דעת. ואחרי שהענין הוא כן, ר"ל שאלו הדברים נשפעו מחכמת השם יתברך בינתו ודעתו בזה האופן הנה האדם בעמדו על מה שאפשר לו להשיג מאלו הדברים ידבק בחכמת השם ובינתו ודעתו לפי מה שאפשר:
מלבי"ם (כל הפרק)
(יט-כ) "ה' בחכמה יסד ארץ", מליצה זו מתאחדת עם מ"ש (לקמן סי' כ"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, שמצייר בנין הבית בחכמה, וגמר הבנין שהוא הכינון (כי כונן הוא גמר הבנין) מצייר בתבונה, והתמלאות חדרי הבית בכלים יקרים מיחס אל הדעת, וכן יצייר את הבנין הכללי שהוא העולם שהיה היסוד בחכמה, והכנינה שהיא גמר הבנין בתבונה, והתמלאות החדרים שהיא התמלאות העולם בברכת ה' ע"י תהומות מים וע"י טל שמים מיחס אל הדעת, ובא הציור שהארץ היא יסוד הבנין, והשמים שם התקרה, שהנחת התקרה הוא משלים את הבנין, כמ"ש הבונה בשמים מעליותיו, והתהומות והטל וגשמי ברכה הם ימלאו את העולם בכל טוב וברכה. והנה יסוד בנין העולם נברא יש מאין שזה מיוחס אל החכמה, כמ"ש בראשית ברא אלהים שתרגומו בחכמתא, וגמר הבנין שהיה בששת ימי המעשה היה ע"י הוצאת יש מיש, וזה מיחס אל התבונה ור"ל כי החכמה תוציא החומריים שלה מאין, ר"ל מה' בעצמו שהוא האין סוף, אבל התבונה תוציא דבר מדבר מושכל ממושכל, וזה מצוייר עם גמר הבנין שהיה הוצאת יש מאין, והנהגת העולם אחר ששת ימי המעשה שימשיל במילוי חדרי העולם בכל כלי יקר, שמאז יבקע תהומות למטה ושחקים ירעיפו טל מלמעלה, כל ימי עולם, זה יצייר בדעת, וכבר התבאר שכל דבר שיכונה בשם חכמה יש בו שני דרכים במציאות הפוכים זה מזה, וכן בעת הוציא את העולם מאין ליש, היה במחשבת היוצר כמה אפשריות להמציא את העולם בדרכים אחרים ובחר להמציאו בדרך זה עפ"י החכמה העליונה, כמ"ש שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שאמר דין הנין לי ודין לא הנין לי, וזה גדר החכמה, אולם אחר שהמציא את החומרים הראשונים יש מאין, לא היה עוד לפניו דרך אחר להוציא יש מיש, רק הדרך האחד שהיה מוכן לפי הכנת החומר הראשון, כמ"ש במדרש משל לזורע ששה זרעים בבת אחת וכ"א יצא בזמנו, וזה משל התבונה שאין בה שני דרכים הפוכים במציאות רק דרך אחד, וכן הוציא דבר מדבר לפי חקי התבונה, ומה שמנהיג ההנהגה הסדורה כל ימי עולם לפתוח תהומות ולהריק טל לפי ההשגחה שמשגיח על צרכי עולמו, זה תלוי בדעת, והנה גם תולדות הארץ יש להם בחירה לעשות טוב או רע, ויש בהנהגתם שני דרכים במציאות, וזה הנהגת החכמה, ובזה יסד ארץ, וזה היה היסוד לבריאת עולם שיבראו בעלי הבחירה ויתנהגו כפי החכמה, אולם בשמים אין שם בחירה והנהגה הנכללת בטוב ורע, רק הם משכילים את יוצרם ויודעים בין אמת ושקר שזה גדר התבונה, וההנהגה הקבועה תמיד, בין לפי סדרי הטבע והמערכת בין לפי ההשגחה והפלא, זה תלוי בדעת אלהים לפי מה שיודע סדרי ההנהגה וצרכי העולם ודרכי התחתונים והצורך להשלמתם ולחיותם בידיעה מפולשת עד סוף כל הדורות שזה ענין הדעת:
ביאור המילות
"בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה". כמליצה זו בירמיה (י' י"ב, נ"א ט"ו) שיחס החכמה אל עשיית הארץ והתבונה לשמים, וכונן הוא גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן:
תרגום מצודות: ה', באמצעות חכמת התורה ותבונת התורה ברא העולם.
תרגום ויקיטקסט: ה' השתמש בחכמה כאשר יסד (התחיל לברוא) את כדור-הארץ; והשתמש בתבונה כאשר כונן (העמיד ביציבות) את השמים (האטמוספירה הצמודה לכדור הארץ) -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ג יט.
דקויות
באיזו חכמה יסד ה' את הארץ?
הפסוקים 19-22 משבחים את החכמה והתבונה האלהיות וקוראים לנו לשים אותן מול עינינו תמיד. באיזו חכמה בדיוק מדובר?
1. ע"פ חז"ל, הכוונה לחכמת התורה: "ה' בחכמה יסד ארץ - על-פי התורה; והיא החכמה והיא התבונה והיא הדעת" (רש"י, וכן מצודות). בניגוד לדעה האומרת שהתורה היא רק "מדריך למשתמש" בעולם, אומרים חז"ל שה' "הסתכל בתורה וברא את העולם" (זוהר תרומה קסא., וכן מדרש תנחומא), "ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו" (ר' סימון, בראשית רבה ג ה) - התורה היתה קיימת עוד לפני העולם! התורה היא התכלית שלשמה ה' ברא את העולם. ה' רצה שיהיו יצורים המקיימים את חוקי התורה, ורק לשם-כך ברא את כל העולם (הרב בנימין נבול, "בני בנימין" על משנה אבות א ב, בשם ר' חיים מבריסק).
2. וע"פ הפשט, הכוונה לחכמת המדע והטבע: "מה שהשריש ושם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ... ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה" (רלב"ג על פסוקנו, וראו שם באריכות על החכמה התבונה והדעת שבחוקי הטבע). העולם נברא לא במקרה אלא בתכנון ומחשבה (ראו רמב"ם, מורה נבוכים ג כה). כדי להבין את העולם, יש לחקור את החכמה האלהית העומדת ביסודו - את חוקי הטבע.
מה ההבדל בין יסד לכונן?
הפועל יסד מסמל את הצעד הראשון, את התחלת היצירה. כך בקללת יריחו, (יהושע ו כו): "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" - היסוד הוא ההתחלה, והצבת הדלתות היא הסוף. כך גם בברכת המקדש, (מלכים א ה לא): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת"*.
כן = מעמד, בסיס; הפועל כונן מציין את צעד ההמשך, את הפעולות שמבצעים על-מנת לבסס ולייצב את היצירה.
אם כן, מהפסוק שלנו נראה שהארץ קודמת לשמיים. אולם בבראשית, השמיים קודמים לארץ! חז"ל נחלקו בשאלה זו (ראו: שמים קדמו או ארץ קדמה?). ולענ"ד, למושג שמיים ישנן שתי משמעויות, שתיהן נזכרו גם בפרשת בראשית: השמיים הראשונים הם החלל הקוסמי, שנברא לפני הארץ (בראשית א1); השמיים השניים הם האטמוספירה, הרקיע שנברא אחרי הארץ ביום השני לבריאה, ונקרא אז בשם שמיים (בראשית א8). הפסוק שלנו מדבר על השמיים השניים. אחרי שה' יסד (התחיל לברוא) את כדור הארץ בחכמה, הוא יצר עבורו אטמוספירה, שאותה כונן (ייצב וביסס) על-מנת שתישאר תמיד צמודה אליו.
הקבלות
ב(בראשית א א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" *, וב(משלי ח כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז"*. מכאן דרשו חכמי ישראל, שהמילה "בראשית" משמעה "בשביל התורה שנקראה ראשית" (רש"י על בראשית א1) או "בחוכמתא" (זוהר). לפי זה, הפסוק הראשון בתורה כלל אינו מציין את זמן בריאת העולם אלא רק מציין שה' ברא את העולם בחכמה, כמו הפסוק שלנו במשלי.
הפסוק שלנו מתאר את ה' הבורא את העולם בחכמה; בהמשך הספר נאמר, שגם האדם צריך לבנות את ביתו בחכמה, (משלי כד ג): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים"*. גם המשכן והמקדש נבנו בחכמה. שלושה עולמות נבנו בחכמה: "אחר שאמר שהחכמה תחַיה האדם, שהוא עולם קטן, סיפר מעלתה שבה נברא האדם הגדול. וכן בצלאל עשה המשכן, שהוא העולם האמצעי, בשלושה דברים אלו" (נחמיאש על משלי ג).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי ג יט"
קטגוריה זו מכילה את 18 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 18 דפים.