קטגוריה:משלי ג יט

הפסוקים 19-22 משבחים את החכמה והתבונה האלהיות וקוראים לנו לשים אותן מול עינינו תמיד. באיזו חכמה בדיוק מדובר?

1. ע"פ חז"ל, הכוונה לחכמת התורה: "ה' בחכמה יסד ארץ - על-פי התורה; והיא החכמה והיא התבונה והיא הדעת" (רש"י, וכן מצודות). בניגוד לדעה האומרת שהתורה היא רק "מדריך למשתמש" בעולם, אומרים חז"ל שה' "הסתכל בתורה וברא את העולם" (זוהר תרומה קסא., וכן מדרש תנחומא), "ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו" (ר' סימון, בראשית רבה ג ה) - התורה היתה קיימת עוד לפני העולם! התורה היא התכלית שלשמה ה' ברא את העולם. ה' רצה שיהיו יצורים המקיימים את חוקי התורה, ורק לשם-כך ברא את כל העולם (הרב בנימין נבול, "בני בנימין" על משנה אבות א ב, בשם ר' חיים מבריסק).

2. וע"פ הפשט, הכוונה לחכמת המדע והטבע: "מה שהשריש ושם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ... ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה" (רלב"ג על פסוקנו, וראו שם באריכות על החכמה התבונה והדעת שבחוקי הטבע). העולם נברא לא במקרה אלא בתכנון ומחשבה (ראו רמב"ם, מורה נבוכים ג כה). כדי להבין את העולם, יש לחקור את החכמה האלהית העומדת ביסודו - את חוקי הטבע.

הפועל יסד מסמל את הצעד הראשון, את התחלת היצירה. כך בקללת יריחו, (יהושע ו כו): "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" - היסוד הוא ההתחלה, והצבת הדלתות היא הסוף. כך גם בברכת המקדש, (מלכים א ה לא): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת"*.

כן = מעמד, בסיס; הפועל כונן מציין את צעד ההמשך, את הפעולות שמבצעים על-מנת לבסס ולייצב את היצירה.

אם כן, מהפסוק שלנו נראה שהארץ קודמת לשמיים. אולם בבראשית, השמיים קודמים לארץ! חז"ל נחלקו בשאלה זו (ראו: שמים קדמו או ארץ קדמה?). ולענ"ד, למושג שמיים ישנן שתי משמעויות, שתיהן נזכרו גם בפרשת בראשית: השמיים הראשונים הם החלל הקוסמי, שנברא לפני הארץ (בראשית א1); השמיים השניים הם האטמוספירה, הרקיע שנברא אחרי הארץ ביום השני לבריאה, ונקרא אז בשם שמיים (בראשית א8). הפסוק שלנו מדבר על השמיים השניים. אחרי שה' יסד (התחיל לברוא) את כדור הארץ בחכמה, הוא יצר עבורו אטמוספירה, שאותה כונן (ייצב וביסס) על-מנת שתישאר תמיד צמודה אליו.

ב(בראשית א א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" *, וב(משלי ח כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז"*. מכאן דרשו חכמי ישראל, שהמילה "בראשית" משמעה "בשביל התורה שנקראה ראשית" (רש"י על בראשית א1) או "בחוכמתא" (זוהר). לפי זה, הפסוק הראשון בתורה כלל אינו מציין את זמן בריאת העולם אלא רק מציין שה' ברא את העולם בחכמה, כמו הפסוק שלנו במשלי.

הפסוק שלנו מתאר את ה' הבורא את העולם בחכמה; בהמשך הספר נאמר, שגם האדם צריך לבנות את ביתו בחכמה, (משלי כד ג): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים"*. גם המשכן והמקדש נבנו בחכמה. שלושה עולמות נבנו בחכמה: "אחר שאמר שהחכמה תחַיה האדם, שהוא עולם קטן, סיפר מעלתה שבה נברא האדם הגדול. וכן בצלאל עשה המשכן, שהוא העולם האמצעי, בשלושה דברים אלו" (נחמיאש על משלי ג).