ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק רביעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק רביעי – אחד דיני ממונות[עריכה]

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה. שנאמר (ויקרא אמור כד כב) משפט אחד יהיה לכם. ד_אמה בין דיני ממונות לדיני נפשות? דיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין בחובה:

גמ’: תנן, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מאי טעמא אמרו חכמים שאין צורך בדרישה וחקירה? כדי שלא תנעול דלת בפני לווים. אבל בשביל לחוס על ממון ישראל שלא יהיה כל אחד תובע את חברו, אמרו חכמים לחקור במקצת. כגון, לשאול היאך אתה יודע שזה חייב לזה. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. היך עבדין עובדא? אמר לו כרבי יוחנן רבי יוחנן°. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו לחקור במקצת ולשאול היאך אתה יודע שזה חייב לזה. מנין לדרישה וחקירה? זעירא בר חיננא זעירא בר חיננא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ד_א מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':


-----------------------------------דף כא[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין כא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] חד אמר מדכתיב (דברים ראה יג טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב. וחד אמר מדכתיב (דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף. הא כיצד? אם את רואה הדין שיוצא לאמיתוד_ב צדקיהו ואם לאו חקרוהו. רב הונא רב הונא° כד הוה חמי שהדין מכוונה שהעדות מתואמת עד שאומרים בדיוק אותם דברים, הוה חקר. וכד הוה חמי 'ד_גדזה אמר הכין וזה אמר הכין. הוה מכוון ובודק האם עיקר הדברים שווה. תני, העד שכבר העיד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה. °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר מלמד זכות ואין מלמד חובה. שאם ישמע אחד מן הדיינים או אחד התלמידים ויראה בעניו יאמר כדבריו. תנן, דיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין בחובה. כיצד פותחין לזכות? אומרין וכי איפשר שזה הרג את הנפש? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אין כיני שמחזיקים את העד כשקרן, הרי אמרנו שאף שכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אם אמר אחד מן העדים יש לו ללמד זכות ובא חבירו אחד הדיינים או התלמידים וראה את דבריו וסייעו, יש כאן סיוע. אם אומר את כן, שמחזיקים את העד כשקרן לא נמצאת חב לבעל דין. ויש עדים שירצו לסייע לשקרן? הרי העד לא ירצה לטעון וגם מי שישמע אותו לא יטען טענה דומה כדי לא להצטרף לשקרן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים, אין יכול לפתוח בזכות. כיצד דנין לטהר את השרץ? אמר רבי ינאי רבי ינאי°. מה אם הנחש שממית ומרבה טומאה בעולם, טהור. עכבר שאין ממית, אינו דין שיהיה טהור? או חילוף. עכבר שאין ממית, טמא. נחש שממית, אינו דין שיהיה טמא? התיב רבי פנחס רבי פינחס° הרי עקרב ממית והרי הוא טהור. אף נחש, אף שממית יהיה טהור. אשכח תני אמר, הוא נחש הוא עקרב, בשניהם קשה למה לא נלמד מקל וחומר לטמא. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. תלמיד וותיק היה ל°רבי מאיר רבי מאיר והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה ללמד הלכה שלא יכלו לעמוד על דעתו. האם להלכה טמא או טהור. אמר °רבי יעקב בר דסאיי רבי יעקב בר דסאיי. ההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה, שלא היה מסוגל להכריעה

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ד_דדיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה:


גמ’: אמר רבי ינאי רבי ינאי°. אילו ניתנה התורה חתוכה הלכות פסוקות, לא היתה לרגל עמידה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] מה טעם? דכתיב, וידבר ה' אל משה וכ”ו, הודעני נא את דרכיך. אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה. אמר לו (שמות משפטים כג ב) אחרי רבים להטות. רבו המזכין, זכו. רבו המחייבין, חייבו. כדי שתהא התורה נדרשת מאי טעמא פנים טמא ומאי טעמא פנים טהור. כמיניין ודגל"ו. וכן הוא אומר (תהלים י"ב, ז') אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. שבע פעמים שבע. ואומר (שיר השירים א', ד') מישרים אהבוך מי שמיישר ומכריעה את ההלכה הוא האהוב.

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

מתני’: דיני ד_הממונות, מחזירין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות, מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:


גמ’: כתיב(שמות משפטים כג ז)ונקי אל תהרוג. הרי שיצא מבית דין זכאי, ומצאו לו חובה. שומע אני שיחזירוהו. תלמוד לומר (שמות משפטים כג ז) צדיק אל תהרוג. זה שנצטדק בדין אף שאינו נקי. הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכות. שומע אני שלא יחזירוהו. תלמוד לומר (שמות משפטים ג ז) ונקי אל תהרוג. יכול אם צדק בדינך, יצדק בדיני ולא יענש משמים. תלמוד לומר (שמות משפטים כג ז) כי לא אצדיק רשע. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. אמר לי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא שנייא. אלא אפילו נזדכה בטעות, אם טעו בדבר שהצדוקים מודים בו, מחזירין אותו. רבי אמי רבי אמי° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. אפי' נואף ונואפת? אמר לו איתקלף מרקועך צא מהקשיחות דמאי שנא

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ד_ודיני ממונות, הכל מלמדין זכות וחובה. ודיני נפשות הכל מלמדין זכות, ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות, המלמד זכות מלמד חובה. והמלמד חובה מלמד זכות. ודיני נפשות, המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות, אינו יכול לחזור וללמד חובה:


גמ’: תנן, °רבי רבי יהודה הנשיא אמר. ובלבד בגמר דין. שלא יהו מחוסרין אלא לומר איש פלוני אתה זכאי ואתה חייב. אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן, לא בדא, ואף המזכה יכול ללמד חובה. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר. אפילו מחוסרין במשא ומתן. דכתיב וצדיק אל תהרוג. כל שהצדקתו ואמרת לזכותו, אין אתה רשאי לחייבו

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ד_זדיני ממונות, דנין ביום וגומרין בלילה. ודיני נפשות, דנין ביום וגומרין ביום:


גמ’: תנן, דיני ממונות, דנין ביום וגומרין בלילה. מנין שאם טעו ודנו בלילה שדיניהם דין? תלמוד לומר (שמות יתרו יח כב) ושפטו את העם בכל עת. ואית קרא לשעבר? אמר רב שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

2 ד_ב מיי' פ ג' מהל' עדות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף א', סמ"ג עשין קט :


3 ד_ג טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף י':

4 ד_ד מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':


[ע"ב]

5 ד_ה מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':

6 ד_ו מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':

7 ד_ז מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':


-----------------------------------דף כב[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין כב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. מניין שדנים ביום וגומרים בלילה? תלמוד לומר ושפטו את העם בכל עת. אמר, הא אמירה. שזה ודאי הפירוש.

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ד_חדיני ממונות, גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות גומרין בו ביום לזכות, וביום של אחריו לחובה שצריך ללין את הדין. לפיכך, אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב כיוון שלמחרת אי אפשר לגמור את הדין ולהמתין עוד יום לא רצו שמא ישכחו את הסברות:


גמ’: תני, העד אין מלמד ד_טלא זכות ולא חובה. מנלן? שנאמר (במדבר מסעי לה ל) ועד לא יענה בנפש למות. ומניין שאף הוא אין מלמד לא זכות ולא חובה? תלמוד לומר כל מכה נפש וכ”ו ועד אחד לא יענה, וו מוסיף כאילו כתוב, עד והוא לא יענה בנפש למות. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, לעד לא צריך קרא, דפשיטא שאינו יכול ללמד זכות.. דפעמים שאדם אחר שהעיד רואה את עצמו מזדמם, ומפליג דבריו ומלמד זכות שלא יגמר הדין למיתה, כדי שלא יזימו אותו אחר גמר דין וימות. וכיוון שהפסוק מיותר, אם אינו ענייין לעד תניהו עניין לנאשם. שאף הוא לא יכול ללמד על עצמו זכות. תנן, לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב. מניין שגמר דין וההריגה צריכין להיות בשני ימים סמוכין זה לזה? שנאמר (ישעיהו א', כ"א) מלאתי משפט צדק ילין בה. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אחי רבי אחי° אמרו בשם רבי אבהו רבי אבהו°. ד_יאסור לדון דיני ממונות בערב שבת, והדא מתניתא פליגא דתנן, לפיכך אין דנין, לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות. הא דיני ממונות, דנין. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° כן. דנין דיני ממונות בערב שבת, ואין דנין דיני נפשות בערב שבת. אמרי, כאן להלכה כאן למעשה. דלמעשה אף דיני ממונות אין דנים בערב שבת מפני שטרודים להכין צרכי שבת. ויידונו אותו בערב שבת, ויגמר דינו בשבת, ויהרג למוצאי שבת. אם אומר את כן, נמצא דינו משתקע שמשעה שיגמרו דינו בבקר עד צאת השבת ישכחו מה היו הסברות. ריש לקיש ריש לקיש° בעי. וידונו אותו בשבת, ויגמר דינו בשבת, וייהרג בשבת. מה אם עבודה שדוחה שבת, רציחת מצוה דוחה אותה. שנאמר (שמות משפטים כא יד) מעם מזבחי תקחנו למות. שאם נתחייב הכהן מיתה בידי בית דין, מפסיקים את עבודתו ולוקחים אותו. שבת שהעבודה דוחה אותה, אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. גזרת הכתוב היא לבתי דינין ד_יאשלא יהו דנין בשבת. מאי טעמא? נאמר כאן (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ונאמר להלן (במדבר מסעי לה כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה להלן בבית דין הכתוב מדבר אף כאן בבית דין הכתוב מדבר:

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] מתני’: ד_יבדיני ממונות, הטהרות והטמאות, מתחילין מן הגדול. ודיני נפשות, מתחילין מן הצד. הכל כשירין לדון דיני ממונות. ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות, אלא כהנים ולויים וישראלים המשיאין לכהונה:


גמ’: תנן, ודיני נפשות, מתחילין מן הצד. מאי טעמא? °רבי רבי יהודה הנשיא אומר כתיב (שמות משפטים כג ב) לא תענה על ריב. רב כתיב חסר יוד, שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב שלא תחלוק עליו. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, לא תענה על ריב. רב כתיב. שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב והפסוק מדבר בדיני ממונות. רב רב (אמורא)° אמר, לא תענה אפילו אחר מאה דברים אפילו מאה כבר חלקו על הרב אסור לתלמיד לחלוק עליו. רבי פינחס רבי פינחס°. ורבי חלקיה רבי חלקיה° אמרו בשם רבי סימון רבי שמעון בן פזי°. איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. חד אמר, דינינו כדיניהן. שגם בני נח נוהגים בדיני נפשות להתחיל מן הצד כישראל. וחד אמר, אין דינינו כדיניהן. מאן דאמר דינינו כדיניהן, ניחא. מאן דאמר אין דינינו כדיניהן, מה מקיים (בראשית וישב לח כד) ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף. והרי יהודה היה קטן שיצחק ובית דינו דנו אותה (אסתר א', ט"ז) ויאמר ממוכן. הרי הוא היה השביעי ודיבר ראשון. הכוונה שבסוף ראו דברי יהודה, והסכימו איתו, וראו דברי ממוכן והסכימו איתו. אבל באמת הגדולים דיברו קדם. ומניין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד? תנא שמואל שמואל (אמורא)° הזקן קומי °רבי אחא רבי אחא (תנא) דכתיב(שמואל א כה יג) ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו וכ”ו ויחגור גם הוא חרבו. ואחר כך ישבו בדין על נבל. אמר רבי תימא בר פפייס רבי תימא בר פפייס° בשם רב הושעיא רב אושעיא°. אף כשדנים בפסול משפחה מתחילין מן הצד. תנן, הכל כשירין לדון דיני ממונות. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ד_יגאפילו ממזרין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין מדקדקין ביין נסך שסתם יינם מדרבנן ואזלינן אחר המיקל. כתיב (שמות משפטים כג ו) לא תטה משפט אביונך בריבו. שלא תהיה הטיתך לרעה על פי רוב של אחד. בריבו אי אתה מטה. אבל אתה מטה בדינו של שור על פי רוב של אחד. דאף שהוקש מיתת השור למיתת הבעלים דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת זה רק לעניין לדונו בעשרים ושלושה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא רק בזה בלבד, אלא בכל הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות, שור הנסקל כדיני ממונות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ד_ח מיי' פ ה' מהל' עדות הלכה ח', מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':

9 ד_ט מיי' פ ה' מהל' עדות הלכה ח', מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה א':

10 ד_י טור ושו"ע חו"מ סי' ה' סעיף ב':

11 ד_יא מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה ב', מיי' פ כ"ד מהל' שבת הלכה ז':


[ע"ב]

12 ד_יב מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה ו':

13 ד_יג מיי' פ י"א מהל' סנהדרין הלכה י"א, מיי' פ ב' מהל' סנהדרין הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ב', סמ"ג עשין צח :


-----------------------------------דף כג[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] כמה אינון? אנן תנינן תשע. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, חד עשר. והי אינון תרתין אוחרנייתא מהם השניים הנוספים? ד_ידהסריס, וכל מי שלא ראה לו בנים. כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף פחות מבן עשרים, ושלא הביא שתי שערות. כשר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות, ויושב בדינו של שור. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר תלת עשרה. והי אינון תרתין אוחרנייתא מהם השניים הנוספים? חדא דרבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, וחדא, דנין שני דיני ממונות ביום אחד, ד_טוואין דנין שני דיני נפשות ביום אחד. אמר רבי אבין רבי אבין°, ואפילו נואף ונואפת, אף ששניהם נידונים על מעשה אחד. אם מיתתן שונה, כגון בת כהן ובועלה שהיא בשרפה והוא בחנק, אין דנים ביום אחד

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ד_טזסנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה. ד_יזושני סופרי דיינין עומדין לפניהן, אחד מימין ואחד משמאל, וכותבין דברי מזכין ודברי מחייבין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שלשה היו. אחד כותב דברי מחייבין ואחד כותב דברי מזכין והשלישי כותב דברי מזכין ודברי מחייבין. ד_יחשלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן. וכל אחד ואחד מכיר את מקומו. ד_יטצרכו לסמוך, סומכין מן הראשונה. אחד מן השנייה בא לו לראשונה, ואחד מן השלישית בא לו לשניה, ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקום שהוא ראוי לו:


גמ’: ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות, אלא כהנים ולויים וישראלים המשיאין לכהונה. מניין? אמר רבי אבא בר יסא רבי אבא בר יסא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב במרגלים(במדבר שלח יד כא)עד מתי לעדה הרעה הזו. וכתיב בראשי סנהדריות(במדבר קרח טז ב)נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה. מה מרגלים מיוחסים, אף אנשי סנהדריות מיוחסים. תנן, צרכו לסמוך, סומכין מן הראשונה. אחד מן השנייה בא לו לראשונה. מייתי לה רב רב (אמורא)° ממתניתא, דמתניתין אמרה, הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים. מתלא אמר הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות דתנינן, צרכו לסמוך סומכין מראשונה. והראשון מהשורה השניה נהיה אחרון בשורה הראשונה

ירושלמי סנהדרין, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

מתני’: כיצד מאיימין ד_כעל עידי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד, מפי אדם נאמן שמעתם. או שמא אין אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין, שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות, אדם נותן ממון ומתכפר לו. ודיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף כל הדורות. שכן מצינו בקין כשהרג את הבל נאמר בו, (בראשית בראשית ד י) קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. אינו אומר דם אחיך, אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר, דמי אחיך. שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו, אבא גדול מאביך. ושלא יהו המינין אומרים, רשויות הרבה יש בשמים. ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטביעות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע את כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם. שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע וגו'. שמא תאמרו, מה לנו לחוב בדמו של זה? הלא כבר נאמר (משלי י"א, י') ובאבד רשעים רינה:

גמ’: כיצד מאומד? לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו. נכנס לחורבה אחריו, נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג, ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם. אמר °רבי שמעון בן שטח שמעון בן שטח. אראה בנחמה אם לא ראיתי רודף אחר אחד נכנס לחורבה. נכנסתי אחריו, ומצאתיו הרוג, וזה יוצא וסייף מנטף דם. אמרתי לו, אראה בנחמה שזה הרגו. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, אלא היודע מחשבות יפרע מאותו האיש. לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת. אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו. והלא דברים קל וחומר. ומה אם בזמן שהן בני אב אחד מתגרות זו בזו. אילו היו בני שנים, על אחת כמה וכמה. דבר אחר, שלא יהו הצדיקים אומרים, אנו בני צדיק ואתם בני רשעים: להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כו'. להגיד גדולת מלך מלכי המלכים, שמחותם אחד טובע כל החותמות, ואין אחד מהן דומה לחבירו. שנאמר (איוב ל"ח, י"ד) תתהפך כחומר חותם. ומפני מה שינה פרצופותיהן? שלא יהא אדם קופץ והולך לאשת חבירו או לשדה חבירו. תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר. שלשה דברים שינה הקדוש ברוך הוא בבני אדם. מראה פנים, ודעת, וקול. מראה ודעת מפני הגזלנין, וקול מפני הערוה שתכיר את בעלה בחושך. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. אפילו תאנה או חיטה, לא דמייא לחבירתה. אדם נברא בערב שבת כדי שייכנס תחילה למצוה. דבר אחר למה נברא באחרונה? משל למלך שעשה סעודה, לאחר שמתקין הסעודה, מזמין האורחין. כך (משלי ט', א') חכמות בנתה ביתה, זה הקדוש ברוך הוא, שבנה את העולם בחכמה. שנאמר (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו'. (משלי ט', א') חצבה עמודיה שבעה. אילו שבעה ימי בראשית. (משלי ט', ב') טבחה טבחה מסכה יינה. אילו ימים ונהרות וכל צרכי העולם. (משלי ט', ד') מי פתי יסור הנה. זה אדם וחוה שהתפתו על ידי הנחש: תנן, שמא תאמרו מה לנו ולצרה כו'. כתיב (מלכים א כ"ב, ל"ו) ויעבר הרינה במחנה. מהו הרינה? הריני, כביכול גם הקדוש ברוך הוא מצטער. וכן הוא אומר (דברי הימים ב כ', כ"א) בצאת לפני החלוץ ואומר הודו לה’ כי לעולם חסדו וגו'. למה לא נאמר כי טוב? ללמדך שאף מפלת הרשעים, אינה שמחה לפני המקום:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ד_יד מיי' פ ב' מהל' סנהדרין הלכה ג':

15 ד_טו מיי' פ י"ד מהל' סנהדרין הלכה י':

16 ד_טז מיי' פ א' מהל' סנהדרין הלכה ג':

17 ד_יז מיי' פ א' מהל' סנהדרין הלכה ט':

18 ד_יח מיי' פ א' מהל' סנהדרין הלכה ז', סמ"ג עשין צז :

19 ד_יט מיי' פ א' מהל' סנהדרין הלכה ח', סמ"ג עשין צז :

20 ד_כ מיי' פ י"ב מהל' סנהדרין הלכה ג':


[ע"ב]


הדרן עלך פרק אחד דיני ממונות