רלב"ג על משלי ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רלב"ג על משלי · ג · >>

תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי ארך". הם יוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ועל הקץ המובל לך לפי מערכת הכוכבים ובזה יוסיפו לך שלום וטוב על הטוב והשלום המסודר לך מהכוכבים לפי מה שנתן להם הש"י מהכח ביום הבראם כי ההשגחה האלהית תדבק באדם כשיתחכם בחכמת התורה ומצד זה יסור ממנו הרע המוגבל לו מצד הכוכבים ויהיה נוסף טוב על הטוב המסודר לו מהם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חסד ואמת". מי שהוא אדון החסד והאמת אל יעזבך כי תמיד כדי שתבין עיניו להשגיח בך ולזה אני מצוה אותך שתקשור המצות על גרגרותיך לדבר בם תמיד כדי שתבין ענינם ויהיה מצוייר בלבך תמיד:

ביאור המילות

"חסד ואמת". חסד הנושא והרצון בו אדון החסד והאמת:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומצא חן ושכל טוב". והנה אם תנהיג מעשיך לפי משפטי התורה תגיע למצוא חן בעיני אלהים ואדם כי הם כלולים משלימות המדות מה שימצא בו האדם חן בעיני האנשים ואם תעמוד כפי מה שאפשר על אופן החכמה שיש באלו המצות אז תמצא שכל טוב בעיני אלהים ואדם בכל מה שתחפוץ אותו:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בטח אל ה' בכל לבך". שים מגמתך בהשגתך בשם יתברך ולא תשען על בינתך לחשוב כמה שתחפוץ לעשותו מחכמתך לומר כבר התבוננתי ועשיתי דברי בחכמה בדרך שאשיג המבוקש בלי ספק, כי אז תסור ממך העזר שיהיה מגיע לך בזה מהש"י אם נשענת על בינתך, כי רצון הש"י שיכירו האנשים המושגחים ממנו מה שישפע להם מהטוב מצד השגחתו, ומי שהוא נשען על בינתו יחשוב שלא יצטרך לו בזה עזר אלהי.

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


בכל דרכיך ומעשיך השתדל לדעת השם יתברך, והמשל שכאשר תאכל תדע במאכל הש"י בהתבוננך עוצם חכמתו בבריאת זה המזון ובשומו בחי כח להשיב אותו אל עצם הנזון, וכשתשגל תתבונן במה ששם השם ית' מהכח הנפלא בזרע לצייר כמו זאת היצירה הנפלאה, ובזה תדבק תמיד בשם יתברך גם בעשותך הפעולות הגופיות, וזה יהיה סבה שיישר הש"י אורחותיך מצד השגחתו הדבקה בך:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תהי חכם בעיניך" ותתרשל מפני זה מלחקור עוד בעניני החכמה, כי זה ימנע ממך הרבה מהשלימות אשר אפשר לך לקנותו, אך תמיד חשוב היותך חסר בחכמה, ותהיה מפני זה חוקר בה תמיד, ותוסיף על שלימותך שלימות.

"ירא את ה'" תמיד מעבור על מצותיו, "וסור מרע" במדות ובעיון, ג"כ מצד היותך ירא את ה', זה ימנע מלהשתבש בהשגה בחכמה, וזה שאם תשים השורש והעקר, שהשם יתברך הוא נמצא באופן שתישיר אל זה התורה ושהוא משגיח באישי האדם לפקוד אותם כל מעשיהם כמו שהתבאר זה בתורה, הנה אז יסור ממך הטעות בהרבה מהפנות הגדולות בחכמה האלהית.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רפאות תהי לשרך". הנה התורה היא מרפא לך מחולי המדות והדעות בעת שהתחלת לדרוך אל השלימות ותתחיל לקחת מזון ההשגות העיוניות, והמשל בזה אל מה שיקח הולד מהמזון בעת היותו במעי אמו, שיקחה דרך הטבור. גם אחרי השלמך בחכמה היא "שקוי לעצמותיך" למלא אותם מוח. ואמר זה, שלא תחשוב שאחרי השלמך בחכמה לא תצטרך אל התורה, אחר שפרי התורה היא להעמיד האדם על השלימות מההשגות העיוניות, כי באמת תמיד תצטרך לחקור בה וללכת במצותיו, כי היא מוסיפה לך שלימות תמיד, ועזיבתך אותה תהיה סבה להסיר ממך השלימות ולהפקדו, כמו שהעצמות יצטרכו תמיד אל המוח אשר בתוכם להזין ממנו ואע"פ שכבר נשלמה הויתם באופן מה, ובסורו מהם יפקד מהם מזונם ויפסדו. ואפשר שאמר לזאת הסבה ג"כ "אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע", ר"ל שלא תחשוב כבר השגתי החכמה ואיני צריך עוד אל התורה שהיא מישרת אליה, כי בודאי אתה צריך אליה תמיד, ולזה ראוי שתירא את ה' לשמור מצותיו, ובזה תסור מרע תמיד בדעות:

ביאור המילות

"רפאות תהי לשרך". הוא הטבור:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כבד את ה' מהונך". כמו שצותה אותך התורה מראשית כל תבואת זרעך ופירותיך לתת המתנות הראויות לכהנים וללוים כי בזה תועלת נפלא להישי' אל שכל הטובות הם שופעו' מהש"י ועוד בזה תועלת להישיר ישראל להשגת החכמה והשלימות כי זה יהיה סבה לשלימות זה השבט בעיון ובחכמת התורה והם ילמדו זה את העם כאמרו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ואמר כי שפתי כהן ישמרו דעת והנה אם תעשה זה יתן הש"י שכרך שיתברכו פירותיך עד שימלא אוצרותיך בר וגו':

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וימלאו". עד שכבר ימלאו אוצריך בר וביקביך יהיה רבוי מהתירוש כמו שאמר בספר דברי הימים מהחל התרומה לבוא בית ה' אכול ושבוע והותר עד לרב כי ה' ברך את עמו והנה העיר בזה עוד לדבר אחר נמשך לכוונה הקודמת וזהו משלימות זה המאמר והרצון בזה היא מסלול ודרך לעמוד על החכמה אשר ביצירתם וזה כי אם יונח שאין שם פועל כמו שאמרו הפיקורוס וסיעתו הנה תסור החכמה מהדברים ולא יתכן לחקור דרך משל למה היה העין בזאת התמונה ובאלו המינים מהלחויות וכן הענין בדבר דבר כי לא תתכן זאת החקירה אחר שהם יניחו שזה הענין היה במקרה אך כשנוד' שיש בכאן פועל הוא השם יתברך הנה זה יכין לנו הדרך להשגת החכמה אשר ביציר' הדברים הנמצאים אשר לפי השיעור שנשיג ממנה יהיה דבקותינו בשם יתברך אשר מושכל כל אלו הדברי' הוא אצלו ומהמושכל אשר אצלו שפע מציאותם והנה כשתפליג לחקור באלו הסבות היותר שלימות אם תהיה כוונתך תמיד לתת בו כבוד לה' ותשתדל מפני זה למצוא הסבות היותר שלימות שיראה בהם כבוד לשם יתברך הנה זה יהיה סבה למלאות אוצרות שכלך מקנין החכמה האמתית כי בזה תתישר לעמוד לפי מה שאפשר על עומק החכמה האלהית ששמה זכר דבר מאלו הדברים על מה שהם עליו הנה כשיקרה שיגיעו לך קצת רעות גופיות הנה זהו בהכרח על צד המוסר אחרי היותך מתהלך בחכמה ובתורה וזהו להסירך מקצת דעות מגונות התחלת להתישר אליהם או מפני עברך על קצת מצות התורה כי השם ית' ישגיח באוהביו להצילם מהרעות הגופיות לפי מה שביארנו בד' מספר מלחמות ה':

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מוסר ה' בני אל תמאס". אל תמאס מוסר ה' כשיקרו לך קצת רעות גופיות ממנו באופן שזכרנו כי זה יהי' סבה למנוע ממך התועלת אשר בעבורו היה זה התוכחות ואל תמאס בתוכחתו כי הש"י יוכיח את אשר יאהב וגו':

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי את אשר יאהב". כי השם ית' יוכיח את אשר יאהב וירצה להתנהג עמו כאב את הבן שייסר אותו לטוב לו וכאשר תעשה כן יגיע לך מן התועלת מה שתפשפש במעשיך ובדעותיך עד שיתברר לך מה שנתישרת לחטא בו נאמרו ויגל אזנם למוס' ויאמר כי ישובון מאון:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי אדם מצא חכמה". כמה מאושר האדם שימצא חכמות השם יתברך דברים לפי מה שאפשר לו ואדם שיוציא מלבו תבונה בדרכים הנזכרים במה שקדם:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי טוב סחרה". כי ההשתדלות לבקש אותה הוא טוב לאין שיעור מהשתדלות לבקשת הכסף אשר בו תועלת מה להעמדת חיי הגוף ופריה יקר מזהב:

ביאור המילות

"יפיק". יוציא:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקרה היא מפנינים וכל חפציך וגו'". הנה היא יקרה מכל המרגליות ובכלל הנה כל חפצי האדם לא ישוו בה והרצון בחפצי האדם הדברים האחרים אשר ישתוקק האדם כי כל אלו החפצים הם כאין נגדה ואפשר שישוב זה אל התורה והוא הנכון יותר וירצה כי מאושר מאד מי שימצא החכמה הנרמזת בתורה ואדם שיוציא ממנה התבונה הנרמזת בה כי הכל נרמז בתורה כמו שביארנו בביאורינו לדברי התורה:

ביאור המילות

"כי טוב סחרה מסחר כסף". הנה הסוחר הוא המסבב בארצות לבקש דבר הסחורה שירצה לקנות, ולזה אמר כי טוב לסבב ולשוטט בעבור בקשת החכמה והתבונה יותר מסבוב על בקשת הכסף:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד". הנה בימין התורה יהיה אורך ימים ר"ל השגת החיים הנצחיים כי זהו פריה ולזה ייחס זה אל ימינה וזה יהיה במה שישיג בה מן החכמה והתבונה והנה על הכוונה השנית ישיג בה עושר וכבוד כי מצד ההשגחה האלהית שתדבק באדם בעבורה ימשכו לו ג"כ טובות גופיות כמו שנתבאר בתורה וביארנוהו עוד במאמר הד' מספר מלחמות ה':

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דרכיה דרכי נועם". הנה דרכי התורה הם דרכים שינעמו וימתקו מאד לאדם כי לא העמיסה על האדם שום מעמס יקשה לו אבל כל מה שבה מן המצות והאזהרות הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם לא כנימוסי הגוים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף לנפש כמו שהתבאר מדברינו בדברי התורה כי כלם ישירו אל בריאות הגוף ובריאות הנפש.

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה התורה היא "עץ חיים" לאשר הם "מחזיקים בה" לשמור ולעשות ולחקור בעניניה ובאופן החכמה אשר יישירו אליה, וסומכי התורה שמחזיקים אותה לעמוד על הסבות בדבריה הוא "מאושר", כי מזה הצד יתיישר לעמוד על כוונותיה, לא שיקל בעניניה ויעבור בהם כעברו על ספרי קורות הימים אשר יגידו איש לאיש, אך יחקור על כל פנים לתמוך אותה כדי שיעמוד על כוונותיה, כאילו תאמר שיעמיק לעמוד על דבר דבר ממנה למה היה בתאר כך ולמה נסמך זה המאמר לזה המאמר, כי בזה האופן ימצא בה ויפיק ממנה תבונה.לפי ששבח החכמה והתבונה והדעת, באר עתה אי זה דבר מהם ומפני מה ראוי לשבחם, ואמר ה' בחכמה וגו':

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' בחכמה יסד ארץ". ואמר כי בחכמה יסד הש"י הארץ, וזה היסוד הוא מה שהשריש ושם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ, והנה בחכמה הש"י שפע מציאותם ביום הבראם ונתיסד ענינם. ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה, כי כל מה שבהם שמתחדש מסבות עצמיות ומתיחסות, כאלו תאמר שהחם יחמם ושהאדם יולידו האדם, "ובתבונה יכונן שמים" על מה שהם עליו מהמרחק ממנו ומגודל הכוכבים אשר יניעום, ומחלוף תמונות הגלגלים אשר יניעו הכוכב, וחילופי התנועות באורך וברוחב עד שיתחדשו מזה חלופים רבים כתנועת הכוכב הנראית לנו, ויתחדשו מפני זה ממנו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה'. והנה יקרא זה הענין תבונה, לפי שמה שיתחדש בהם איננו מתחדש בדמיון מה שהתחדש מן הסבות העצמיות או המתיחסות, כי הם יחממו ואין בהם חום ויקררו ואין בהם קור, וכן הענין בשאר מה שישפע מהם. ואולם מה שהמציא השם ית' מהבקע התהומות ושירעפו השחקים על אשר לו, מבוא גדול בקיום זה העולם השפל, כי זה מה שאי אפשר עמידת הצמחים והב"ח מזולתו, וכי ג"כ יהיה השווי נשמר ביסוד המים עם שאר היסודות המקבילים לו, הנה היה חדוש זה הענין "בדעות" השם ית', וההשגה בו היא קרובה אל המושכלות הראשונות, וזה כי האיד הלח כשיתהוה בבטן הארץ וימנעהו מונע מעלות ויצטרך לרדת יתעבה מפני זה וישוב מים או כשיעלה ויפגוש המקום הקר הנה הקרירות יעבה אותו ויתהוה ממנו מים, הנה מה שזה דרכו יקרא דעת. ואחרי שהענין הוא כן, ר"ל שאלו הדברים נשפעו מחכמת השם יתברך בינתו ודעתו בזה האופן הנה האדם בעמדו על מה שאפשר לו להשיג מאלו הדברים ידבק בחכמת השם ובינתו ודעתו לפי מה שאפשר:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בדעתו תהומות נבקעו". כי בעבור דעת האדם החכמה והתבונה הזאת נבקעו תהומות מלמטה נובעות מהם אלו הידיעות ומלמעלה ג"כ ירעפו טל ישפעו בו אלו הידיעות. והנה רמז במה שישפע מלמטה יהיו נובעות אלו הידיעות אל הדברים הטבעיים המוחשים אלינו אשר יעירו אותנו על החכמה והתבונה הזאת, ובמה שישפע לנו מלמעלה רמז אל השפע שישפע לנו מהש"י להשיג אל הידיעות באמצעות השכל הפועל. והמשיל השפע ההוא לטל לא לגשם, כי הטל מתפשט בכל האויר, אינו יורד טפין טפין כמו המטר, וכן השפע הזה מגיע בכל המקומות שיהיו נאותים לקבלו יחד לא במקום זולת מקום:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני אל ילוזו". אל יסורו מעיניך החכמה והתבונה אך שמרם תמיד שמור הנימוס המושכל שהגיע לך בזה, ושמור ג"כ המחשבה שהביאה אותך להשגתו כדי שתדע תמיד האמת בדרכיו,

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויהיו החכמה והתבונה חיים לנפשך, כי הם בעצמם הם השכל הנקנה הנשאר מהאדם אחר המות כמו שביארנו בראשון מסמ"י ובהם תמצא חן בדבריך עם האנשים.

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה בסבתם תדבק בך ההשגחה האלהית עד שלא תכשל בלכתך בדרך:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם תשכב". גם בהיותך בדרך לא תפחד שם מחיה רעה ומן הלסטים אך תשכב ותערב לך שנתך:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תירא מפחד". הרעות הגדולות המשחיתו' פתאם ולא משואת רשעים כי תבא:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי ה' יהיה". במה שתבטח בו ותקוה ממנו וישגיח בך מהלכד באלו הרעות.

ביאור המילות

"בכסלך". בתקותך:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואחר זה הזהיר עוד ואמר אל תמנע טוב מבעליו ממי שהוא ראוי לו בהיות כח בידך לעשות זה הטוב. וזאת אזהרה כוללת בעיון ובדברים המדיניים, אם בעיון הזהירו שלא למנוע למודו מהבא ללמוד הראוי לכך לפי מה שיש מן הספק בידו.

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


וכאשר יבא לבקש ממך הטוב הזה לא תענה אותו על זה בשתאמר לו לך ושוב ומחר אתן ויש אתך, אך תן לו זה תכף, אחר שיש אתך והוא ראוי לזה:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תחרוש". אל תחשוב ותשתדל להביא על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך כי זה מגונה מאד:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תריב עם אדם חנם". אם לא גמלך רעה כי זה מגונה מאד להתרעם על האדם ולהריב עמו בזולת סבה:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תקנא באיש חמס". להתאוות ולחמוד ולעשות כמוהו לחמוס האנשים ולא תבחר בשום דרך מדרכיו כי זה יביאך לחטוא במה שהוא חוטא. והמשל כי איש החמס ישלח מנחה גדולה למלך או לשר ויכבדוהו, ואם ירצה האדם לעשות כן לא ימצא לו ויצטרך לו לעשוק ולחמוס האנשים, וכן הענין בשאר דרכיו אשר הם לו מפני היותו איש חמס,

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי מתועב אל השם יתברך האיש העקש, רוצה לומר הבלתי ישר, וההפך בישרים, כי הוא דבק בהם:

ביאור המילות

"נלוז". הוא הטועה מהדרך הראויה:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מארת". קללת השם תמצא בבית רשע והוא יברך נוה צדיקים והנה אמר רשע בלשון יחיד לפי שהקללה לא יחייב שתמשך לכל הרשעים ולזה פעמים רבות רשע וטוב לו ברכת הש"י היה בבית כל הצדיקים הראוים לה והם אשר תדבק בהם ההשגחה האלהית כמו שביארנו הסבה בכל זה בד' מספר מ"י:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם ללצים". הנה ללצים המתלוצצים ומלעיגים על האנשים הש"י יסבב שאחרים ילעיגו עליהם בבוא אידם ואולם לענוים המכבדים לאנשים שפלים עצמם יתן הש"י חן להם בעיני האנשים:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כבוד חכמים ינחלו". כי יכבדום האנשים וכל אחד מהכסילים מגביה קלון לו או אמר על צד ההפלגה כי עוצם הקלון שינחלו מפני סכלותם הוא מפריש ומסיר אותם מהמקום ההוא שהם נכרים בו:

ביאור המילות

"כבוד". מרים קלון, הקלון מסיר אותם או ירצה בו שכל אחד מהכסילים מרים ומגביה הקלון עליו מצד סכלותו: