קטגוריה:משלי ג כח

כמו הפסוק הקודם, גם את הפסוק הזה אפשר לפרש על אדם שאנחנו חייבים לו משהו, או על סתם אדם שבא לבקש מאיתנו טובה. מובן שבמקרה הראשון, החובה להזדרז בתשלום החוב גדולה יותר.

בתורה נאמר, (ויקרא יט יג): "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל, לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר", וכן, (דברים כד טו): "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ; כִּי עָנִי, הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ; וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא". הפסוק שלנו מרחיב את המצוה בשתי דרכים:

א. המצוה בתורה מדברת על אדם ששכר פועל וצריך לשלם לו משכורת, והפסוק שלנו מדבר על כל אדם שחייב משהו לאדם אחר, בין אם מדובר בהתחייבות מפורשת, ובין אם מדובר בהתחייבות מכוח מצוות צדקה שבתורה: "אל תאמר לרעך - לעני, [לך ושוב], ויש אתך מה שתתן לו" (רש"י); ויש מפרשים שהכוונה לכל מעשה טוב שאפשר לעשות כדי להיטיב לזולת, גם בלי כל התחייבות: "[אל תאמר] לרעך - המבקש הטובה - לך ושוב - לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך - ויש אתך - דבר הטובה יש עמך ותוכל לתת מיד" (מצודות).

ב. המצוה בתורה מתייחסת רק ליום הראשון, והפסוק שלנו מדבר על כל יום נוסף של עיכוב: "מה תלמוד לומר עד בקר? מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד; מכאן ואילך - מאי? אמר רב: עובר משום 'בל תשהא'. אמר רב יוסף: מאי קראה? - אל תאמר לרעך 'לך ושוב ומחר אתן' ויש אתך" (בבלי בבא מציעא קי ב), "המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו, אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה, הרי זה חייב ליתן מיד; וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם, שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב" (רמב"ם שכירות יא ה).