ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק טו[עריכה]

פסוק א[עריכה]


"אז ישיר משה" ולהלן הוא אומר "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" (תהלים קו, יב)
אז ישיר משה ובני ישראל" יש 'אז' לשעבר ויש 'אז' לעתיד לבוא
"אז הוחל לקרוא בשם ה'" (בראשית ד, כו), "אז אמרה חתן דמים למולות" (שמות ד, כו)
"אז יבנה יהושע מזבח" (יהושע ח, ל), "אז אמר דויד" (דברי הימים א טו, ב)
"אז אמר שלמה" (מלכים א ח, יב) - לשעבר
"אז תראי ונהרת" (ישעיה ס, ה) "אז ידלג כאיל פסח" (ישעיה לה, ו), "אז תפקחנה" (שם פס' ה),
"אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו, ב), אז יאמרו בגוים הגדיל ה' (שם פס' ג) - לעתיד לבוא
ר' אומר 'אז שר משה ובני ישראל' אין כתוב כן, אלא "אז ישיר משה"! נמצינו למדין לתחית המתים מן התורה.
דבר אחר "משה ובני ישראל" מגיד הכתוב שהיה משה שקול כנגד ישראל, וישראל שקולין כנגד משה בשעה שאמרו את השירה.
דבר אחר "משה ובני ישראל" מלמד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל
"את השירה הזאת", וכי שירה אחת היא? והלא עשר שירות הן!
ראשונה שנאמרה במצרים, "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל, כט).
שנייה שנאמרה על הים, "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב) שלישית שנאמרה על הבאר "אז ישיר ישראל" (במדבר כא, יז)
רביעית שאמר "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה" (דברים לא, ל)
חמישית שאמר יהושע "אז ידבר יהושע לה'" (יהושע י, יב) ששית שאמרה דבורה "ותשר דבורה" (שופטים ה, א)
שביעית שאמר דוד "וידבר דוד לה'" (שמואל ב כב, א)
שמינית שאמר שלמה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהלים ל, א)
וכי דויד בנאו? והלא שלמה בנאו, שנאמר "ויבנה שלמה את הבית לה'"! (מלכים א ו, יד)
אלא שנתן דויד נפשו עליו, נקרא על שמו. והיכן נתן דויד נפשו על הבית? שנאמר "זכור ה' לדויד (תהלים קלב, א) וכול עניינא.
מה נאמר לו? – "עתה ראה ביתך דויד" (מלכים א יב, טז)! הא כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו.
שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו: נתן נפשו על התורה
ונקראת על שמו, שנאמר "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב)
וכי תורת משה היא? והלא תורת ה', שנאמר "תורת ה' תמימה" (תהלים יט, ח)!
אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן נתן משה נפשו על התורה? "ויהי שם עם ה'" (שמות לד, כח)
ואומר "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (דברים ט, ט)
נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו, שנאמר "לך רד כי שחת עמך" (שמות לב, ז)
וכי עמו של משה הן? והלא עם ה' הם, שנאמר "והם עמך ונחלתך" (דברים ט, כט),
ואומר "באמור להן עם ה' אלה" (יחזקאל לו, כ)! אלא לפי שנתן משה נפשו על ישראל נקראו על שמן
והיכן נתן משה נפשו על ישראל? "ויהי בימים ההם ויגדל משה... ויפן כה וכה... ויך את המצרי" (שמות ב, יב)
נתן נפשו על הַדַּיָּנִין ונקראו על שמו, שנאמר "שפטים ושוטרים תתן לך" (דברים טז, יח)
וכי של משה הן? והלא כבר נאמר "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א, יז)
ואומר "כי אלקי משפט ה'" (ישעיה ל, יח) ואומר "אלקים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א)!
אלא לפי שמסר נפשו עליהן נקראו על שמו. והיכן מסר נפשו על הדינין?
הרי הוא אומר "מי שמך... וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה" (שמות ב', י"ד-ט"ו)
ואומר "צדקת ה' עשה ומשפטיו" (דברים לג, כא): מדינין הלך - לדינין חזר!
הא כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו - נקרא על שמו!
תשיעית שאמר יהושפט "ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה'" (דברי הימים ב כ, כא)
וכי מה נשתנית הודאה זו מכל הודאות שבתורה שלא נאמר בהן "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"? (שם)?
כביכול אין שמחה לפני המקום באבדן שלרשעים! קל וחומר באבדן שלצדיק ההוא, שהיה שקול כנגד הכל,
שנאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה)
עשירית לעתיד לבוא, שנאמר "שירו לה' שיר חדש" (ישעיה מב, י)
ואומר "הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים" (תהלים קמט, א)
כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה; כשם שהנקבה יולדת כך תשועות שעברו יש אחריהן שעבוד
אבל תשועה הבאה לעתיד לבוא נקראת על שם זכר; כשם שאין זכר יולד,
כענין שנאמר "שאלו נא וראו אם יולד זכר" (ירמיה ל, ו) - כך תשועה העתידה לבוא
אין אחריה שעבוד; שנאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד" (ישעיה מה, יז).
"לה'" לה' אמרוה ולא לבשר ודם; לא כענין שנאמר "ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל... ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול" (שמואל א י"ח, ו'-ז')
אבל כאן – לה' אמרוה ולא לבשר ודם.
"ויאמרו לאמר" ר' נחמיה אומר: רוח הקודש שרת על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שקוראין את שמע
ר' עקיבה אומר: משה פתח ואמר "אשירה לה'" וישראל עונין אחריו וגומרין עמו, כקוראין את ההלל בבית הכנסת.
אלעזר בן תדאי אומר: משה פותח ואומר "אשירה לה'" וישראל עונין אחריו וגומרין עמו "סוס ורוכבו רמה בים".
משה פותח ואומר "עזי וזמרת יה" וישראל עונין אחריו וגומרין עמו "זה אלי ואנוהו"
משה פותח ואומר "ה' איש מלחמה" וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' שמו.
לה' נאה הגדולה לה' נאה גבורה לו תפארת נצח והוד וכן דוד אומר "לך ה' הגדולה והגבורה... (דברי הימים א כט, יא)
משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין לפניו שהוא גבור - ואינו אלא חלש;
שהוא חכם - ואינו אלא טיפש; שהוא עשיר - ואינו אלא עני; שהוא רחמן - ואינו אלא אכזרי;
שהוא דיין והוא נאמן - ואין בו אחת מכל אלו המדות, אלא שמחניפין לו.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן! אלא "אשירה לה'" - שהוא גבור, שנאמר "האל הגדול הגבור והנורא" (דברים י, יז)
ואומר "ה' עזוז וגבור ה' גיבור מלחמה" (תהלים כד, ח) ואומר "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות" (ישעיה מב, יג),
"כי גדול אתה ועושה נפלאות" (תהלים פו, י) "גדול אתה וגדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו)!
"אשירה לה'" - שהוא חכם, שנאמר "ה' בחכמה יסד ארץ... בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג', י"ט-כ')
"כי ה' נתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו) "עמו חכמה וגבורה" (איוב יב, יג)
"מי לא ייראך מלך הגוים... בכל חכמי הגוים" (ירמיה י, ז)
"שירו לה'" - שהוא עשיר, שנאמר "הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים"... (דברים י, יד)
"אשר לו הים והוא עשהו" (תהלים צה, ה) "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב, ח) "הן כל הנפשות לי הנה" (יחזקאל יח, ד)
"אשירה לה'" - שהוא רחמן, שנאמר "ה' ה' אל רחום"... (שמות לד, ו), "כי אל רחום ה'" (דברים ד, לא)
ואומר "חנון ורחום ה'" (תהלים קמה, ח) ואומר "זכור רחמיך ה'" (תהלים ה, ו)
"אשירה לה'" - שהוא דיין, שנאמר "כי המשפט לאלקים" (דברים א, יז) ואומר "כי אלקי משפט ה'" (ישעיה ל, יח)
[ואומר "אלקים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט" (תהלים פב, א)
"אשירה לה'" - שהוא נאמן, שנאמר "האל הנאמן" (דברים ז, ט) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" (דברים לב, ד)
"אשירה לה'" שהוא נאה, שהוא הדור, שהוא משובח, שנאמר "כי מי בשחק יערוך לה'" (תהלים פט, ז)
"ה' אלקי צבאות מי כמוך" (שם פס' ט) אות אתה בתוך צבא שלך, "מי כמוך באלים ה'" (שמות טו, יא)
"דודי צח ואדום" (שיר השירים ה, י) וכל עניינא. הא לה' נאה הגדולה וכו' כדכתיב לעיל.
ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג)
"עוללים" - אלו שבמעי אימן, שנאמר "או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור" (איוב ג, טז).
ואין יונקים אלא שעל שדי אימן. אלו ואלו פתחו פיהן ואמרו שירה "אשירה לה'"
ר' אומר: "עוללים" - אלו שבחוץ, שנאמר "להכרית עולל מחוץ" (ירמיה ט, כ) ואומר "עוללים שאלו לחם" (איכה ד, ד)
"ויונקים" - אלו שעל שדי אימן. אלו ואלו פתחו פיהן ואמרו שירה "אשירה לה'"
ולא ישראל בלבד אמרו שירה "שירו לה' כי גאה גאה", אלא מלאכי שרת, שנאמר "ה' אדונינו מה אדיר שמך" (תהלים ח, ב)


"כי גאה גאה" הגאני והגאיתיו! הגאני במצרים "ואמרת אל פרעה כה אמר ה'"... (שמות ד, כב)
אף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל, כט)
"כי גאה גאה" הגאני והגאיתיו! הגאני על הים, "ויסע מלאך האלקים" (שמות יד, יט)
ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה: "זה אלי ואנוהו".
דבר אחר כי "גאה גאה" - ועתיד להתגאות, שנאמר "כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם" (ישעיה ב, יב) וכול עניינא.
דבר אחר "כי גאה גאה" מתגאה הוא על כל הגאים, במה שאומות העולם מתגאין לפניו - בו נפרע מהן
וכן מצינו באנשי מגדל, שבמה שנתגאו לפניו - בו נפרע מהן וכו';
ובסדום הוא אומר "חי אני נאם ה' אם עשתה סדום"... (יחזקאל טז, מח)
וכבר היה רבן גמליאל... וכן את מוצא במצרים, שבמה שנתגאו לפניו - בו נפרע מהם,
שנאמר "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז) מה הוא אומר? "מרכבות פרעה"
וכן את מוצא בסיסרא, שבמה שנתגאה לפניו - בו נפרע ממנו
שנאמר "ויזעק סיסרא את כל רכבו... אל נחל קישון" (שופטים ד, יג) מה הוא אומר "מן שמים נלחמו... נחל קישון גרפם" (שופטים ה, כ).
וכן את מוצא בשמשון, במה שנתגאה לפניו - בו נפרע ממנו!
שנאמר "ויאמר שמשון אל אביו אתה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שופטים יד, ג)
מה הוא אומר? "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" (שופטים טז, כא)
ר' אומר: תחלת קלקלתו בעזה, לפיכך לא היה עונשו אלא בעזה
וכן את מוצא באבשלום, שבמה שנתגאה לפניו - בו נפרע ממנו!
שנאמר "וכאבשלום לא היה איש יפה... ובגלחו את ראשו... ושקל את שער ראשו" (שמואל ב יד, כו)
מה הוא אומר? "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד... ויחזק ראשו באלה" (שמואל ב יח, ט)
ר' יהודה הנשיא אומר: כל שנים עשר חדש היה מגלח
שנאמר "ויהי מקצה ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי" (שמואל ב טו, ז)
ר' יוסי אומר: כל שלשים יום היה מגלח, שנאמר "והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח" (שמואל ב יד, כו)
ר' אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך מלאכים, מלכים להיות מגלחין מערב שבת לערב שבת.
וכן את מוצא בסנחריב, שבמה שנתגאה לפניו - בו לקה,
שנאמר "ביד מלאכיך חרפת ה'... אני קרתי ושתיתי..." (מלכים ב י"ט, כ"ג-כ"ד)
מה הוא אומר? "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור" (שם פס' לה)
אמרו גדול שבהן במלאכים הוא ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף. קטן שבהן אין פחות משני אלפים
שנאמר "איך תשיב פני פחת אחת" (מלכים ב יח, כד) "אתן לך אלפים סוסים" (שם פס' כג)
מה הוא אומר? "וזה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך... את מי חרפת וגדפת (מלכים ב י"ט, כ"א-כ"ב)
וכן את מוצא בנבוכדנצר, שבמה שנתגאה לפניו - בו נפרע ממנו
שנאמר "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" (ישעיה יד, יג) מה הוא אומר? אך אל שאול תורד" (ישעיה יד, טו)
וכן את מוצא בנגיד צור, שבמה שנתגאה לפניו - בו נפרע ממנו
שנאמר "בן אדם אמור לנגיד צור... יען גבה לבך" מה הוא אומר? לשחת יורידוך... מותי ערלים (יחזקאל כ"ח, ב'-י').
הא במה שהאומות מתגאין לפניו - בו נפרע מהן! לכך נאמר "כי גאה גאה".
"סוס ורכבו", וכי סוס אחד ורכב אחד היה? והלא כבר נאמר "ויקח שש מאות רכב בחור"! (שמות יד, ז)
אלא מלמד שלא היו לפני המקום אלא כסוס אחד וכרכב אחד.
כיוצא בו אתה אומר "כי תצא למלחמה... וראית סוס ורכב" (דברים כ, א) וכי סוס אחד ורכב אחד?
אלא כשישראל עושין רצונו שלמקום - אין אויביהן לפניהן אלא כסוס אחד ורוכב אחד!
דבר אחר "סוס ורכבו", מלמד שהיה סוס קשור ברוכבו ורוכבו קשור בסוס.
"רמה" כתוב אחד אומר "רמה" וכתוב אחר אומר "ירה"; כאיזה צד יתקיימו שני כתובים?
"רמה" שהיו עולין למרום, "ירה" שהיו יורדין לתהום ולא היו נפרדין זה מזה!
בנוהג שבעולם, אדם זורק שני כלים לאויר - לסוף אחד מהן ליפרד מחברו! אבל כאן רמה וירה
"רמה" כשהיו עולין למעלה מרום, "ירה" שהיו יורדין לתהום, ולא היו נפרדין זה מזה.
דבר אחר "רמה", כיון שראו ישראל שרה של מצרים שנפל - התחילו נותנין לפניו את השבח
לכך נאמר "רמה", וכן את מוצא שאין המקום נפרע מן המלכיות עד שמפיל את שריהן תחלה
שנאמר "ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום" ואחר כך "על מלכי האדמה" (ישעיה כד, כא).
"איך נפלת משמים הילל בן שחר" ואחר כך "נגדעת לארץ חולש על גוים" (ישעיה יד, יב)
"כי רותה בשמים חרבי" ואחר כך "הנה על אדום תרד" (ישעיה לד, ה).
דבר אחר "סוס ורוכבו" היה הקדוש ברוך הוא מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין.
אומר לסוס: מפני מה רצתה אחרי בני? אומר לו: מצרי היה מריצני על כרחי, שנאמר וירדפו מצרים (שמות יד, כג)
ואומר למצרי: מפני מה רצתה אחרי בני? אמר לו: סוס היה מריצני על כרחי שנאמר "כי בא סוס פרעה" (שמות טו, יט)!
והיה הקדוש ברוך הוא מביא סוס ורוכבו, ודנן כאחד!
זו שאל אנטנינוס את רבי, אמר לו: ומאחר שאדם זה מת וגוף כולה, כלום הקדוש ברוך הוא מביאו לדין?
אמר לו: עד שאתה שואלני על גוף טמא, שאליני על נשמה, שהיא טהורה!
מושלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס, והיה בו בכורות נאות
והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה!
אמר לו סומא: וכי רואה אני? אמר לו חיגר: וכי יכול אני להלך? רכב חיגר על גבי סומא והלכו ונטלו את הבכורות
לימים בא המלך וישב עליהן בדין. אמר להן: היכן הן בכורות? אמר לו סומה: וכי רואה אני? אמר לו חיגר: וכי יכול אני להלך?
המלך פקח היה. מה עשה? הרכיב זה על גבי זה והיו מהלכין! אמר להן המלך כך עשיתם ואכלתם!
כך הקדוש ברוך הוא מביא גוף ונשמה ומעמידן בדין. אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני?
אומר לפניו: רבונו של עולם, מיום שיצאת ממני נשמה אני מושלך כאבן!
אומר לנשמה: מפני מה חטאת לפני?
אמרה לפניו: רבונו של עולם, אני שחטאתי? גוף חטא! מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך?
הקדוש ברוך הוא מביא נשמה ומכניסה בגוף, ודנן כאחד!
שנאמר "יקרא אל השמים מעל" (תהלים נ, ד) להביא נשמה "ואל הארץ" להביא את הגוף
ואחר כך "לדין עמו" - מידיין עמו!
איסי בן שמי אומר: נאמר כאן "סוס" סתום, ונאמר להלן "ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בשגעון ורכבו בתמהון" (זכריה יב, ד)
"וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה'"... (זכריה יד, יב) ואומר "וכן תהיה מגפת הסוס"... (שם פס' טו)
בא מפורש ולמד על הסתום: מה מפורש, בחמש מכות - אף סתום, בחמש מכות.

פסוק ב[עריכה]


"עזי וזמרת", אין 'עוזי' אלא תוקפי, שנאמר "ה' עוזי ומעוזי ומנוסי" (ירמיה טז, יט)
ואומר "ה' עזי ומגיני" (תהלים כח, ז).
דבר אחר "עזי", אין עזי אלא תורה, שנאמר "ה' עז לעמו יתן" (תהלים כט, יא) ואומר "ועז מלך משפט אהב" (תהלים צט, ד).
דבר אחר "עזי", אין עזי אלא מלכות, שנאמר "ה' בעזך ישמח מלך" (תהלים כא, ב)
ואומר "ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא" (תהלים כח, ח).
דבר אחר "עזי" - עוזר וסומך אתה לכל באי העולם, ולי ביותר.
"וזמרת יה" - זמרה אתה לכל באי העולם ולי ביותר
שהרי אומות העולם אומרים ניאותו ושבחו שלמי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו
שנאמר "ונעים זמירות ישראל" (שמואל ב כג, א)
הוא עשאני אמרה ואף אני עשיתיו אמרה.
הוא עשאני אמרה "וה' האמירך היום" (דברים כו, יח) - ואף אני עשיתיו אמרה "את ה' האמרת היום" (שם פס' יז).
ישראל אומרים "מי כמוך באלים ה'" (שמות טו, יא) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת "אשריך ישראל מי כמוך" (דברים לג, כט).
ישראל אומרים "מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו" (דברים ד, ז) ורוח הקודש מבשרת על ידן ואומרת "ומי גוי גדול..." (שם פס' ח)
ישראל אומרים "שמע ישראל... ה' אחד" (דברים ו, ד) ורוח הקודש מבשרת על ידן ואומרת "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא)
ישראל' אומרים "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים" (שיר השירים ב, ג)
ורוח הקדש מבשרת על ידן ואומרת "כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות" (שם פס' ב).
ישראל אומרים "זה אלי ואנוהו" ורוח הקודש מבשרת על ידן ואומרת "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג, כא)
ישראל אומרים "כי תפארת עוזמו אתה" (תהלים פט, יח) ורוח הקודש מבשרת על ידן ואומרת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג)
"ויהי לי לישועה", ישועה אתה לכל באי העולם, ולי - ביותר
"ויהי לי", היה לי והווה לי; היה לי – לשעבר, והווה לי - לעתיד לבוא: "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מה, יז).
"זה אלי ואנוהו", ר' אלעזר אומר: מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראהו ישעיהו ויחזקאל?
שנאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב, יא) ואומר "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" (יחזקאל א, א)
מושלו: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס למדינה, ואילת צפירה מקפתו
וחיילות מלפניו ומאחריו, וגבורים מימינו ומשמאלו. הכל צריכין לשאול עליו ולידע איזה הוא, מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן
אבל כשנגלה המקום על הים - לא נצרך אחד מהן לשאול אלא הכירו כולם, ופתחו כולם פיהם ואמרו "זה אלי"!
"ואנוהו" ר' ישמעאל אומר: וכי היאך אפשר לו לאדם לנאות את קונו? אלא היה נאה לפניו במצוה:
עשה לו סוכה נאה, לולב נאה, תפלין נאות, ציצית נאה.
אבא שאול אומר: הדמה לו! מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום.
ר' יוסי בן דרמסקית אומר: אעשה לו בית מקדש נאה! שנאמר "נוה קדשך" (שמות טו, יג)
אין נוה אלא בית המקדש, שנאמר "ואת נוהו השמו" (ירמיה י, כה), ואומר "חזה ציון... נוה שאנן" (ישעיה לג, כ)
ר' יוסי הגלילי אומר: דיבר בניאותו ושבחו שלמי שאמר והיה העולם.
ר' עקיבה אומר: דיבר ניאותו ושבחו שלמי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם
שהרי אומות העולם שואלין את ישראל ואומרים להן "מה דודך מדוד" (שיר השירים ה, ט)
שכך אתם מומתין עליו וכך אתם נהרגין עליו, כענין שנאמר "על כן עלמות אהבוך" (שיר השירים א, ג)
ואומר "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד, כג)
נאמר לכן מקצת שבחו, אי אתם מכירין אותו: "דודי צח ואדום... ראשו כתם פז... עד "זה דודי וזה רעי בנות ירושלם" (שיר השירים ה', י"א-ט"ז)
כיון ששמעו אומות העולם ניאות שבחו שלמי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם,
שנאמר "אנה הלך דודך... ונבקשנו עימך" (שיר השירים ו, א)
וישראל אומרים להן אין לכם חלק בו, אלא "אני לדודי ודודי לי" (שם פס' ג)!
וחכמים אומרים נילאינו עד שנבוא עמכם לבית מקדשו.
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו 'הרי בנך במדינת פלונית' יצא אחריו ועמד עליו
נכנס למדינה אחת אמרו לו 'הרי בנך במדינת פלוני', יצא אחריו ועמד עליו
כך כשירדו ישראל למצרים - שכינה עמהן, שנאמר "אנכי ארד עמך מצרים" (בראשית מו, ד)
עלו - שכינה עמהן "ואנכי אעלך גם עלה" (שם). ירדו לים - שכינה עמהן, שנאמר "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל" (שמות יד, יט)
באו למדבר - שכינה עימהן "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך" (דברים א, לא)
עד שבאו לבית המקדש, שנאמר "עד שמצאתי את שאהבה נפשי... ואל חדר הורתי" (שיר השירים ג, ד)
זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל בהוראה
"אלקי אבי" - עמי נוהג במידת רחמים, ועם אבותי נוהג במידת הדין.
"אלי", אין 'אלי' אלא מידת רחמים, וכן הוא אומר "אלי אלי למה עזבתני" (תהלים כב, ב)
"אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג), "אל ה' ויאר לנו" (תהלים קיח, כז).
דבר אחר "אלקי אבי וארוממנהו", אני אהובה בת אהובין, מלכה בת מלכים, טהורה בת טהורים, קדושה בת קדושים.
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש באבותיה.
אבל אני אהובה בת אהובים, מלכה בת מלכים, טהורה בת טהורין, קדושה בת קדושים.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: כשישראל עושין רצונו שלמקום - שמו מתגדל בעולם
שנאמר "ויהי כשמע כל מלכי האמורי... וימס לבבם" (יהושע ה, א), "ונשמע וימס לבבנו" (יהושע ב, יא)
וכשאין ישראל עושין רצונו שלמקום שמו מחולל בעולם
שנאמר "ויבא אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי...
לכן אמור לבני ישראל כה אמר ה' אלקים לא למענכם... וקדשתי את שמי הגדול אשר חיללתם..." (יחזקאל ל"ו, כ'-כ"ג)
"אלקי אבי וארוממנהו" לא על נסים שעשה עמי אני נותנת לפניו את השבח
אלא על נסים שעשה עם אבותי - ועתיד הוא לעשות עמי! לכך נאמר "אלקי אבי"

פסוק ג[עריכה]


"ה' איש מלחמה ה' שמו" ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה! מגיד שנגלה להן בכל כלי זיין
נראה להן בשריון וכובע, שנאמר "וילבש צדקה כשריין וכובע ישועה בראשו" (ישעיה נט, יז)
נראה להן כגבור, שנאמר "חגור חרבך על ירך גבור" (תהלים מה, ד)
נראה להן כפרש שנאמר "וירכב על כרוב ויעוף" (תהלים יח, יא)
נראה להן בקשת שנאמר "עריה תעור קשתך" (חבקוק ג, ט)
נראה להן בצנה ומגן שנאמר "צנה וסוחרה אמתו" (תהלים צא, ד) ואומר "החזק מגן וצנה" (תהלים לה, ב)
נראה להן בחנית שנאמר "לנגה ברק חניתך" (חבקוק ג, יא) ואומר "והרק חנית וסגור לקראת רודפי" (תהלים לה, ג)
שומע אני שצריך כל המדות הללו? תלמוד לומר "ה' איש מלחמה ה' שמו" בשמו הוא נלחם ואין צריך לכל המדות הללו
אם כן למה צרך הכתוב לפרט כל המקראות הללו? לומר שאם יצטרכו ישראל לאחד מהן הרי הוא עושה להן
אוי להן לאומות העולם ממה ששומעות אזניהם, שמי שאמר והיה העולם עתיד הוא להלחם בהם.
דבר אחר "ה' איש מלחמה ה' שמו", לפי שכשנגלה הקב"ה על הים, נראה להן כבחור עושה מלחמה
"ה' שמו", נגלה עליהן בסיני כזקן מלא רחמים, "חזה הווית... ושער ראשה כעמר" (דניאל ז, ט)
שלא ליתן פתחון פה לומר שתי רשויות יש בשמים, אלא "ה' - איש מלחמה"!
דבר אחר "ה' איש מלחמה" הוא נלחם במצרים "ה' שמו", הוא נלחם על הים, והוא על הירדן, והוא על נחלי ארנון
הוא בעולם הזה, והוא לעולם הבא; הוא לשעבר, והוא לעתיד לבוא
שנאמר "ראו עתה כי אני אני הוא" (דברים לב, לט) "כה אמר ה'... אני ראשון ואני אחרון" (ישעיה מד, ו)
"אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא" (ישעיה מא, ד), "אני הוא אני ראשון אף אני אחרון" (ישעיה מח, יב).
דבר אחר "ה' איש מלחמה ה' שמו", יש גבור עומד במלחמה, וכוחו עליו כבן ארבעים שנה
אבל אין דומה לבן ששים או לבן שבעים, שכל זמן שהוא הולך כוחו מתמעט
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן: "ה' איש מלחמה" הנלחם במצרים – "ה' שמו"! הוא לשעבר, הוא לעתיד לבוא
וכן הוא אומר "כי אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג, ו)
דבר אחר "ה' איש מלחמה ה' שמו", יש גבור עומד במלחמה ועליו כלי זיין, אבל אינו יודע לא כח ולא גבורה ולא טכסיסי מלחמה
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא יש לו כח וגבורה וטכסיסי מלחמה!
וכן דוד אומר "כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידינו" (שמואל א יז, מז)
ואומר "ברוך ה' צורי... המלמד ידי לקרב" (תהלים קמד, א)
דבר אחר יש גבור עומד במלחמה, ומשהחץ יוצא מידו - אינו יכול להחזירו
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשאין ישראל עושין רצונו שלמקום גזירה יוצא מלפניו
שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" (דברים לב, מא); עשו תשובה - הוא מחזירה! שנאמר "ותאחז במשפט ידי" (שם)
שומע אני שמחזירה ריקם? תלמוד לומר "אשיב נקם לצרי" (שם), אני מחזירה על אומות העולם.
דבר אחר, יש גבור עומד במלחמה ומשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו ואפילו אמו ואפילו קרוביו אינו מבחין, אלא מכה והולך בחמה
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא "ה' איש מלחמה" - הוא עושה מלחמה, ואף על פי כן "ה' שמו", רחמן הוא על כל בריותיו
מה שמו? – "ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד, ו).
דבר אחר "ה' איש מלחמה ה' שמו", יש גבור במלחמה, מדינות קרובות באות אצלו לתבוע צרכיהן מלפניו
אמרו להן: זועף הוא, למלחמה הוא יוצא; כשינצח ויחזור אתם משאלין צרככן מלפניו - והוא עושה
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אפילו כל באי העולם צועקין לפניו - שומע צעקת כולם
שנאמר "שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו" (תהלים סה, ג).
דבר אחר "ה' איש מלחמה" יש גבור עומד במלחמה, אין יכול לזון חיילותיו ולספק אספסוטאות שלהן
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא זן ומפרנס את כל באי העולם ואת כל מעשה ידיו שברא בעולמו
שנאמר "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, כה) ואומר "נתן לבהמה לחמה" (תהלים קמז, ט)
"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט).
"ה' איש מלחמה" אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר "וקרא זה אל זה ואמר" (ישעיה ו, ג)
"והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים" (יחזקאל מג, ב)
אלא מפני חיבתכן ומפני קדושתכן, שקדשו את שמי על ידיכין
וכן דוד אומר "אלה ברכב ואלה בסוסים... המה כרעו ונפלו... ה' הושיעה" (תהלים כ', ח'-י') שאקדש את שמי על ידיכן.



התואר 'איש מלחמה' התבטא בכך שמרכבות פרעה אבדו בים. דורש את הסמיכות של פס' ג-ד.



דבר אחר "ה' איש מלחמה ה' שמו - מרכבות פרעה וחילו ירה בים".

פסוק ד[עריכה]


"מרכבות פרעה וחילו ירה בים" במדה שאדם מודד - בה מדדתה לו: הוא אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב)
אף אתה הראתה להן יראתך ואימתך על הים.
"מרכבות פרעה" פרעה אמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב)
אף אתה באותה מדה מדדתה להן: "מרכבות פרעה.. ירה בים"
הוא אמר "ויקח שש מאות רכב", אף אתה באותה מדה מדדתה להן "מרכבות פרעה וחילו..."
הוא אמר "ושלישים על כלו", אף אתה באותה מדה מדדתה להן "ומבחר שלישיו"
הוא העביד את בני ישראל בפרך, אף אתה הקשית עליהן מים כטיט והיו משתקעין בו
אין טביעה אלא בטיט, שנאמר "ויטבע ירמיהו בטיט" (ירמיה לח, ו)
ואומר "טבעתי ביון מצולה" (תהלים סט, ג) "הצילני מטיט ואל אטבעה... אל תשטפני שבולת" (תהלים ס"ט, ט"ו-ט"ז)

פסוק ה[עריכה]



ראו מכילתא שירה ה.
הדרשה של דבר אחר על 'ירדו במצולות כמו אבן' טוענת ש'יאכלמו כקש' היא היתה המיתה של הכשרים שבהם, ואילו במכילתא זו מיתת הרשעים, שלא מתו מייד אלא לאחר שסבלו. וראו גם מכילתא ויהי ו, ומכילתא דרשב"י יד כז, המתאימים לנוסחת המכילתא דר' ישמעאל.



"תהומות יכסיומו" וכי תהומות שם? אלא מלמד שעלה תהום התחתון והיכה עליהן את הרקיע והקדיר עליהן את המאורות
וכן הוא אומר "כל מאורי אור בשמים אקדירם... והכעסתי לב עמים רבים..." (יחזקאל ל"ב, ח'-ט')
ואומר "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם", מפני מה? "ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עוונם" (ישעיהו י"ג, י'-י"א)
"ובתחפנחס חשך היום" מפני מה? "היא ענן יכסנה ובנתיה בשבי תלכנה" (יחזקאל ל, יח)
דבר אחר "תהומות יכסיומו", וכי יש תהומות שם? והלא שנית היא!
אלא מלמד שעלה תהום התחתון והעליון והיו נלחמין במצרים בכל מיני פורעניות
יונה ירד לתהום אחד, שנאמר "תהום יסובבני" (יונה ב, ו), והן ירדו לשתי תהומות שנאמר "תהומות יכסיומו".
"ירדו במצולות כמו אבן", וכי יש מצולות שם? והלא שנית היא!
אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיה נלחם בהן בכל מיני פורעניות.
יונה ירד למצולה אחת, שנאמר "ותשליכני מצולה בלבב ימים" (שם פס' ד)
והם ירדו לשתי מצולות, שנאמר ירדו במצולות כמו אבן.
דבר אחר "ירדו במצולות כמו אבן" - זו כת בינונית שבהן. כשרים שבהן מיטרפין כקש, בינוניים כאבן
רשעים "צללו כעופרת במים אדירים"
הוא אומר "וראיתן על האבנים" (שמות א, טז) אף אתה הקשית להן מים כאבנים והיו מכין אותן על מקום האבנים שלהן
דבר אחר למה "כמו אבן"? לפי שהקשו את ליבן כאבנים.
אבל אנו בחסדך ובטובך וברחמיך הרבים, ובימינך שפשוטה לכל באי העולם
שנאמר "כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תהלים מד, ד).
"בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך..." (ישעיה מה, כג)

פסוק ו[עריכה]


"ימינך ה' נאדרי בכח" נאה אתה ואדיר בכח, שנתתה ארכה לדור המבול כדי שיעשו תשובה - ולא עשו
שנאמר "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם" (בראשית ו, ג). ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו רשען לפניך.
וכן מצינו באנשי מגדל, שנתתה להן ארכא שמא יעשו תשובה - ולא עשו, שנאמר "ויאמר ה' הן עם אחד... ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא, ו)
אין עתה אלא תשובה שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך..." (דברים י, יב)
ולא גמרתה עליהן כלאה עד שהשלימו רשען לפניך.
וכן מצינו באנשי סדום, שנתתה להן ארכא לעשות תשובה - ולא עשו
שנאמר "וה' המטיר על סדם... גפרית ואש" (בראשית יט, כד)
נאמר כאן 'מטר' ונאמר 'גפרית ואש': אם עשו תשובה - הרי מטר, ואם לא גפרית ואש!
עשר מכות הבאת על המצרים במצרים, ולא גמרתה עליהן כלאה עד שהשלימו רשען לפניך.
דבר אחר "ימינך ה' נאדרי בכח", כשישראל עושין רצונו שלמקום עושין את השמאל - ימין
שנאמר "ימינך ה'... ימינך ה'"; וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום עושין את הימין – שמאל,
שנאמר "השיב אחור ימינו מפני אויב" (איכה ב, ג)
דבר אחר כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה לפניו, שנאמר "חמה אין לי" (ישעיה כז, ד)
וכשאין ישראל עושין רצונו שלמקום הוא מתמלא על שונאיהם שלישראל חמה, שנאמר "וחרה אף ה' בכם" (דברים יא, יז).
דבר אחר כשישראל עושין רצונו שלמקום הוא נלחם להן, שנאמר "ה' ילחם לכם" (שמות יד, יד)
וכשאין ישראל עושין רצונו שלמקום, כויכול הוא נלחם בהן, שנאמר "ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם" (ישעיה סג, י)
ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי, כענין שנאמר "היה ה' כאויב" (איכה ב, ה)
"תרעץ אויב" - זה פרעה, שנאמר "אמר אויב" (שמות טו, ט)
ויש אומרים - זה עשו, שנאמר "יען כי אמר האויב" (יחזקאל לו, ב)
'רעצתה אויב' אין כתיב כאן, אלא "תרעץ אויב", לעתיד לבוא! וכן הוא אומר "בזעם תצעד ארץ" (חבקוק ג, יב)

פסוק ז[עריכה]



ראו מכילתא שירה ו. שם נוספו דרשות מסוג "כינה הכתוב".



"וברוב גאונך תהרוס קמיך", הרביתה להתגאות כנגד מי שקמו נגדך
ומי הן שקמו כנגדך? מי שקמו כנגד ידידיך: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר וכו'
מה הוא אומר? ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו),
ועליו מפרש בקבלה "מי העיר ממזרח... ירדפם יעבור שלום"... (ישעיה מא, ג)
ואומר "נאם ה' לאדוני שב לימני... מטה עזך ישלח ה'... על דברתי מלכי צדק" (תהלים ק"י, א'-ד')
ואומר "אל תירא אברם אנכי מגן לך" (בראשית טו, א), ואומר "אלקי צורי אחסה בו" (שמואל ב כב, ג)
ואומר "כל אמרת ה' צרופה" (שם פס' לא)
דבר אחר "וברוב גאונך תהרוס קמיך", הרבית להתגאות כנגד כל מי שקמו כנגדך
ומי הן שקמו כנגדך? מי שקמו כנגד בניך! ומי הם שקמו? פרעה וכל חילו!
שנאמר "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז) מה הוא אומר? מרכבות פרעה וחילו ירה בים" (שמות טו, ד)
סיסרא וכל רכבו, שנאמר "ויזעק סיסרא את כל רכבו" (שופטים ד, יג) מה הוא אומר? "מן שמים נלחמו" (שופטים ה, כ)
סנחריב וכל אגפיו, שנאמר "ביד מלאכיך חרפת... ואחריב בכף פעמי" (מלכים ב יט, כג)
מה הוא אומר? "וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל" (דברי הימים ב לב, כא)
"עוד היום בנוב לעמד" (ישעיה י, לב) ואומר "וזה הדבר אשר דבר ה' בזה לך... בתולת בת ציון" (מלכים ב יט, כא)
נבוכדנצר וכל חילו, אמר איפשר לדור עם בני אדם. אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה
שנאמר "אעלה על במתי עב" (ישעיה יד, יד).
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם? - סוף בני אדם נפרשין ממך
שנאמר "לקצת ירחין תרי עשר... ענה מלכא ואמר... עוד מלתא בפום מלכא... בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד" (דניאל ד', כ"ו-ל')
מהו אומר? "כולא מטא על נבוכדנצר מלכא" (דניאל ד, כה)
"בלשאצר מלכא עבד לחם רב... בלשאצר אמר בטעם חמרא באדין הייתיו מאני דהבא... אשתיו חמרא...
בה שעתא נפקת אצבען די יד אינש... אדיין מלכא זיוהי שנוהי (דניאל ה', א'-ו')
ועליו הוא אומר "הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר" (חבקוק ב, טו)
ואומר "שבעת קלון מכבוד" (שם פס' טז) ואומר "ביה בליליא קטיל בלשאצר" (דניאל ה, ל).
'הרסת קמיך' אין כתיב כן, אלא "תהרוס קמיך", לעתיד לבוא!
וכן הוא אומר "אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד" (תהלים עד, כג)
"כי הנה אויביך יאבדו" (תהלים צב, י) "כי הנה רחיקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך" (תהלים עג, כז).
דבר אחר הרסת קמיך אין כתיב כן, אלא "תהרס קמיך", לעתיד לבוא!
וכן הוא אומר "אלקים הרס שנימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה'" (תהלים נח, ז)
מפני מה? "כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו, יהרסם ולא יבנם" (תהלים כח, ה).
'שלחת חרונך' אין כתיב כן, אלא "תשלח חרנך", וכן הוא אומר "שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם" (תהלים סט, כה)
"שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך" (תהלים עט, ו).
'אכלמו כקש' אין כתיב כן, אלא "יאכלמו כקש", וכן הוא אומר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה
ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א, יח).
ואומר "ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר
ואכלה על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם" (זכריה יב, ו).
"כקש" כל העצים כשהן דולקין אין להן קול, אבל קש כשהוא דולק קולו הולך
כך היו המצריים: קולן הולך מפני פורעניות שהיו באות עליהן.
כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש, אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש.
כך מצריים לא היה בהן ממש מפני פורעניות.
לפי שהוא אומר "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז), שומיע אני יש בהן ממש? תלמוד לומר "יאכלמו כקש"
מה קש אין בו ממש אף מצרים לא היה בהן ממש מפני פורענות
וכן הוא אומר "יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו" (ישעיה מג, יז)
וכן את מוצא שאין מלכות ירודה יתיר מן המצרים, אלא שנטלה מלכות לשעה - מפני כבודן של ישראל.
כשהוא מושל מלכויות - מושלן בכסף וזהב: "הוא צלמא ראשיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי דכסף
מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל, רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון דין חסף" (דניאל ב', ל"ב-ל"ג)
כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת: "צללו כעופרת"!
כשהוא מושל מלכויות מושלן בחיות "וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שנין דא מן דא
קדמיתא כאריה... תינייתא כדב... תליתייתא - וארו אחרי כנמר, רביעתא דחילא ואמתני ותקיפא יתירא" (דניאל ז', ג'-ז')
וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלין: "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמנו סמדר" (שיר השירים ב, טו)
וכשהוא מושל מלכיות מושלן בארזין: "הנה אשור ארז בלבנון, יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבותים היתה צמרתו" (יחזקאל לא, ג)
"אילנא די חזיתא די רבא ותקיף, ורומיה ימטא לשמיא, וחזותיה לסוף ארעא" (דניאל ד, ח),
"ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו" (עמוס ב, ט)
וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש "יאכלמו כקש"!

פסוק ח[עריכה]


"וברוח אפך נערמו מים", במידה שמדדו - בה מדדתה להן! הן אמרו "הבה נתחכמה לו"
אף אתה נתתה ערמימיות למים "וברוח אפיך נערמו מים"
"נצבו כמו נד נוזלים" מה נד, צרור ועמוד - כך מצריין, צרורין ועומדין
והיו מתעלפין מריח הים, כענין שנאמר "ירתיח כסיר מצולה" (איוב מא, כג)
אבל לישראל לכל מיני בשמים, שנאמר "ים ישים כמרקחה" (שם)
ואומר "עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני ויזלו בשמיו, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" (שיר השירים ד, טז)
דבר אחר "נצבו כמו נד" מה נד, צרור ועומד - כך היתה נפשם של מצרים, צרורה ועומדת
ואינן לא מוכנסין ולא מוצאין, וישראל אוכלין ושותין ושמחין, ויצא להן זכרון מים מתוקין מתוך מים מלוחין
כענין שנאמר "ויוצא נוזלים מסלע" (תהלים עח, טז), אין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר "מעין גנים באר מים חיים ונוזלים" (שיר השירים ד, טו)
"קפאו תהומות בלב ים". היכן לבו של אדם נתון על שני חלקים - כך קפאו עליהם מי ים משני חלקים ולמעלה כדי לאבדן
ים לא היה לו לב ונתן לו לב שנאמר "קפאו תהומות בלב ים".
אלא לא היה לה לב וניתן לה לב, שנאמר "בלב האלה" (שמואל ב יח, יד).
שמים לא היה להן לב וניתן להן לב, שנאמר "עד לב השמים" (דברים ד, יא).
יבא ים, שלא היה לו לב וניתן לו לב, ויפרע מן המצרים שהיו נלחמין בהן בישראל בכל מיני פורעניות!
תבוא אלה, שלא היה לה לב וניתן לה לב, ותיפרע מן אבשלום שגנב שלשה לבבות: לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל!
יבואו שמים, שלא היה להן לב וניתן להן לב, ויורידו מן לישראל, שקבלו את התורה שניתנה על לב!
"והיו הדברים האלה... על לבבך (דברים ו, ו). ולא שמים בלבד היו שמחין בגאולתן של ישראל
אלא אף ההרים וכל הגבעות שנאמר "רנו שמים כי עשה ה'... כי גאל ה' יעקב" (ישעיה מד, כג)
ואומר "רנו שמים וגילי ארץ ופצחו הרים רנה כי נחם ה' עמו" (ישעיה מט, יג).

פסוק ט[עריכה]



ראו מכילתא שירה ז.
התגובה של המצרים שלא איבדו הרבה ממון שונה בשתי המכילתות: כאן הם רודפים כדי לשלול יותר ממה שאיבדו, ואילו במכילתא דר' ישמעאל נאלץ פרעה להבטיח "כולנו שוים בביזה".



"אמר אויב" - זה היה תחלת הפרשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה
כיוצא בו אתה אומר "ויהי ביום השמיני" (ויקרא ט, א) - זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדים ומאוחר בתורה
כיוצא בו אתה אומר "בשנת מות המלך עזיהו" (ישעיה ו, א) - זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה
"כיוצא בו אתה אומר "הלך וקראת באזני ירושלים" (ירמיה ב, ב) - זה היה תחלת הספר אלא וכו'
כיוצא בו אתה אומר "בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך" (יחזקאל ב, א)
ויש אומר "חוד חידה ומשול משל על בית ישראל" (יחזקאל יז, ב) - זה היה תחלת הספר אלא שאין וכו'
כיוצא בו אתה אומר "גפן בוקק ישראל" (הושע י, א) זה היה תחלת הספר וכו'.
כיוצא בו אתה אומר "אני קהלת הייתי מלך" (קהלת א, יב) - זה היה תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
דבר אחר "אמר אויב" וכי מאין ישראל יודעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים?
אלא שרת רוח הקדש עליהן והיו יודעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים, מה אמר פרעה לחיילותיו?
אמר להן אפילו אם אין אנו רודפין אחרי ישראל אלא בשביל הכסף והזהב שאיבדו ממנו - כדי הוא לנו!
כיון ששמעו מקצת העם שאיבדו ממון מועט אמרו הא אתירא! לא נרדוף אחרי ישראל?
דבר אחר אמר להן כולנו שוין בביזה!
ולא עוד אלא שאני פותח לכם תיסווראות ומחלק אני לכן כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, שנאמר "אחלק שלל".
דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" (משלי טז, א)
'נרדף נשיג' לא אמר כן, אלא "ארדוף אשיג", נרדף הוא להם, ונתפש הוא בידן!
'אחלק שללהן' אין כתיב כן, אלא "אחלק שלל", מתחלק הוא שלל להן!
'תמלאם נפשי' אין כתיב כן, אלא "תמלאמו נפשי", ממלאין הן נפשן הימנו!
'תורישם ידי' אין כתיב כן, אלא "תורישמו ידי", מולשני עשרי וכבודי להן!
לשעבר הייתם בוזזין נכסיהן והייתי ממחה בידכן, מפני נימוס מלכות; עכשיו – "אחלק שלל"
לשעבר הייתם הורגין בהן והייתי ממחה בידכם, מפני נימוס מלכות; עכשיו – "תמלאמו נפשי"
לשעבר הייתם מבקשין לאנוס בניהן ובנותיהן, והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות; עכשיו - אריק חרבי תורישמו ידי.
בשלש כיתות באו מצרים על ישראל: אחת אומר ניטול ממונם ולא נהרגם, ואחת אומר נהרוג ולא ניטול ממונם
ואחת אומרת נהרגם וניטול ממונם! זו שאמרה ניטול ממונם ולא נהרגם – "אחלק שלל",
וזו שאמרה נהרגם ולא ניטול ממונם – "תמלאמו נפשי", וזו שאמרה נהרגם וניטול ממונם – "אריק חרבי תורישמו ידי"!

ויש אומרים אף לבעול את זכוריהן, כענין שנאמר בנגיד צר:
'נתנו חרבותם ביופי חכמתך" אין כתיב כן, אלא "והריקו חרבותם על יפי חכמתך" (יחזקאל כח, ז)!
לפי שנתגאה וגבה לבו - כך השפילו המקום ובזזו אותו אומות העולם.

פסוק י[עריכה]


חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ במצרים: "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, תמלאמו נפשי אריק חרבי"
וכנגדן הייתה רוח הקדש מלעגת עליהן: "נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת"
מושלו משל: למה הדבר דומה. לערבי ליסטים שהיה עומד אחר פלטירו של מלך
אמר מוצא אני בנו של מלך, והורגו אני, וצולבו אני, ושורפו אני, מיתות רעות אני ממיתו!
שמע המלך - נתמלא עליו חמה! כך היה פרעה עומד ומנאץ במצרים "אמר אויב" וגומר
וכנגדן היתה רוח הקדש מלעגת עליו "נשפת ברוחך כסמו ים" וגומר
וכן את מוצא לעתיד לבוא: "למה רגשו גוים... יתיצבו... ננתקה... יושב בשמים ישחק" (תהלים ב', א'-ד')
ואומר "הנה יביעון בפיהם... ואתה ה' תשחק למו" (תהלים נ"ט, ח'-ט')
וכן הוא אומר "שבא ודדן סחרי תרשיש... הלשלול שלל אתה בא..." (יחזקאל לח, יג)
ואומר "ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל... וכל חומה לארץ תפול" (שם פס' יח-כ).
"צללו כעופרת במים אדירים" הקדוש ברוך הוא נקרא אדיר, שנאמר "אדיר במרום ה'" (תהלים צג, ד)
ישראל נקראו אדירים, שנאמר "ואדירי כל חפצי בם" (תהלים טז, ג)
מצרים נקראו אדירים, שנאמר "צללו כעופרת במים אדירים".
מים נקראו אדירים, שנאמר "מקולות מים רבים אדירים" (תהלים צג, ד)
נגלה הקדוש ברוך הוא, שנקרא 'אדיר' - על ידי ישראל, שנקראו 'אדירים'
ויפרע מן המצרים, שנקראו 'אדירים' - במים, שנקראו 'אדירים' שנאמר "צללו כעופרת במים אדירים"!

פסוק יא[עריכה]



ראו מכילתא שירה ח.
בעניין המלכים שעשו עצמן אלוה מפורט כאן גם ענשם.



"מי כמוכה באלים ה'", כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים, ואבדו מלכות מצרים ושפטים שנעשו בעבודה זרה שלהן
פתחו כולן פיהן והודו למקום, ואמרו: "מי כמוך באלים ה'"!
ולא ישראל בלבד, אלא אף אומות העולם, כיון שראו מה שעירע למצרים ועבודה זרה שלהן
כפרו כולן בעבודה זרה שלהן, והודו במקום, ואמרו "מי כמכה באילים ה'"
וכן את מוצא לעתיד לבוא, שעתידין אומות העולם לכפור בעבודה זרה שלהן
שנאמר "ביום ההוא ישליכו איש אלילי כספו... לבוא בנקרות הצור ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה'" (ישעיהו ב', כ'-כ"א)
מה הוא אומר? "והאלילים כליל יחלף" (שם פס' יח).
דבר אחר "מי כמוכה באילים" - מי כמוך בעולם, ומי כמוך בנסים וגבורות שעשיתה לנו על הים
וכן הוא אומר "נוראות על ים סוף" (תהלים קו, כב) ואומר "ויגער בים סוף ויחרב" (שם פס' ט).
דבר אחר "מי כמוכה באלים ה'" - מי כמוך שרואה בעלבון בניו ושותק!
וכן הוא אומר "החשיתי מעולם" - שתקתי לשעבר; מיכן ואילך- "כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד... ולא עזבתים" (ישעיהו מ"ב, י"ד-ט"ז)
דבר אחר "מי כמוכה באלים ה'" - בשעומדין לפניך במרום; וכן הוא אומר "כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים... ואמונתך סביבותיך" (תהלים פ"ט, ז'-י')
אתא בתוך צבא שלו "אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך" (תהלים פו, ח)
"דודי צח ואדום דגול מרבבה... מחמדים" (שיר השירים ה', י'-ט"ז)
דבר אחר "מי כמוכה באלים ה'" באלו שקראו עצמן אלהות: פרעה קרא עצמו אלוה
שנא' "יען אשר אמר לי יאורי ואני עשתיני" (יחזקאל כט, ג) כן הוא אומר "הנני אליך ואל יאוריך" (שם פס' י).
סנחריב קרא עצמו אלוה, שנאמר "מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי?" (מלכים ב יח, לה)
מה הוא אומר? "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (מלכים ב יט, לה)
נבוכדנצר קרא עצמו אלוה, שנאמר "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה..." (ישעיה יד, יג)
מה הוא אומר? "אך אל שאול תורד..." (שם פס' טו)
חירם קרא עצמו אלוה, שנאמר "בן אדם אמור לנגיד צור... ותאמר אל אני" (יחזקאל כח, ב)
מה הוא אומר? "מותי ערלים תמות ביד זרים" (שם פס' י).
דבר אחר "מי כמוכה באלים ה'" - באלו שאחרים קוראין אותן אלהות. מה טיבן? "פה להם ולא ידברו" (תהלים קטו, ה)
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אמר עשר דברות בדיבור אחד, שנאמר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור" (שמות כ, א),
ואומר "הלא כה דברִי כאש (ירמיה כג, כט)



הדרשות מ"עינים להם ולא יראו" ועד "חכו ממתקים" עוסקות בהשוואות בין האלילים הנלעגים לקב"ה, לפי הפסוקים מתהלים קטו ה-ז, ואינן במכילתא דר' ישמעאל.



"עינים להם ולא יראו" (תהלים קטו, ה). אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא "כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ" (דברי הימים ב טז, ט)
ואומר "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" (זכריה ד, י) ואומר "בכל מקום עיני ה' צופות" (משלי טו, ג).
"אזנים להם ולא ישמעו" (תהלים קטו, ו), אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא "שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו" (תהלים סה, ג). ואומר "תאות ענוים שמעת ה'... תקשיב אוזנך" (תהלים י, יז)
ואומר "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" (שיר השירים ח, יג)
ואומר "אז נדברו יראי ה'... ויקשב ה' וישמע" (מלאכי ג, טז) ואומר "והיה טרם יקראו... עוד הם מדברים ואנוכי אשמע" (ישעיה סה, כד).
"אף להן ולא יריחון" (תהלים קטו, ו), אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "אשה ריח ניחוח לה'" (ויקרא א, ט)
"וירח ה' את ריח הניחוח" (בראשית ח, כא).
"ידיהם ולא ימישון" (תהלים קטו, ז), אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא "אף ידי יסדה ארץ" (ישעיה מח, יג)
"אני ידי נטו שמים" (ישעיה מה, יב) ואומר "מי מדד בשעלו מים" (ישעיה מ, יב).
"רגליהם ולא יהלכו" (תהלים קטו, ז), אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "ויצא ה' ונלחם בגוים" (זכריה יד, ג)
ואומר "ה' כגבור יצא" (ישעיה מב, יג) ואומר "ועמדו רגליו ביום ההוא" (זכריה יד, ד)
"לא יהגו בגרונם" (תהלים קטו, ז), אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא "חכו ממתקים" (שיר השירים ה, טז) ואומר "והגה מפיו יצא" (איוב לז, ב)
"מי כמוכה באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש" נאה אתה ואדיר בקודש, שלא כמדת בשר ודם מדת המקום
בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אמר עשר דברות בדיבור אחד
כענין שנאמר "וידבר אלקים (שמות כ, א) כדכתיב לעיל.
דבר אחר שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לשמוע משני בני אדם כאחד
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא "שומע תפלה עדיך כל בשר" (תהלים סה, ג).
דבר אחר שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: פועל עושה מלאכה אצל בעל הבית זורע עמו וחורש עמו מנכש - מטבע אחד נותן לו
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא תאוב לבנים - בנים נותן לו, שנאמר "הנה נחלת ה' בנים" (תהלים קכז, ג)
תאוב לחכמה - חכמה נותן לו, שנאמר "כי ה' יתן חכמה" (משלי ב, ו).
תאוב לנכסים - נכסים נותן לו שנאמר "והעושר והכבוד מלפניך" (דברי הימים א כט, יב)
"נורא תהלות" שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם - מוראו על הרחוקים יתר מן הקרובים
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מוראו על הקרובים יתר מן הרחוקים,
שנאמר "וסביביו נשערה מאד" (תהלים נ, ג) ואומר "אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו (תהלים פט, ח)
ואומר "המשל ופחד עמו" (איוב כה, ב) ואומר "בקרובי אקדש" (ויקרא י, ג)
"עושה פלא", שלא כמדת בשר ודם מדת המקום:
בשר ודם בונה תחתון ואחר כך בונה עליון, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא בונה עליון ואחר כך בונה תחתון
שנאמר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א).
דבר אחר "עושה פלא" שלא כמדת בשר ודם מדת המקום:
בשר ודם כשהוא מקרה - מקרה בעצים ובאבנים ובעפר. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן
אלא כשהוא מקרה עולמו - אין מקרה אלא במים, שנאמר "המקרה במים עליותיו" (תהלים קד, ג).
דבר אחר "עושה פלא" שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לצור צורה במים,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא צר צורה במים, שנאמר "ויאמר אלקים ישרצו המים" (בראשית א, כ).
דבר אחר "עושה פלא" שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה
אבל המקום אינו כן, אלא יצר צורה באפילה; שנאמר "אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ (תהלים קלט, טו).
דבר אחר "עושה פלא", שלא כמדת בשר ודם מדת המקום:
בשר ודם כשהוא צר צורה - מתחיל מראשה או מרגלה או מאחד מאבריה
אבל המקום ברוך הוא אינו כן, אלא כשהוא צר צורה - צר הכל כאחד, שנאמר "כי יוצר הכל הוא" (ירמיה י, טז)
ואומר "ואין צור כאלקינו" (שמואל א ב, ב) אין צייר כאלקים.
דבר אחר "עושה פלא", שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם הולך אצל עושה צלמין
אומר לו עשה לי צורתו שלאבה, אומר לו הבא לי אביך והעמידו לפני, או הביא לי דיוקנו ואעשה לך כצורתה.
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא נותן לאדם זה בן מטיפה של מים - דומה לצורתו של אביו.
דבר אחר "עושה פלא" עשה עם אבות - ועושה עמנו בכל דור ודור
וכן הוא אומר "אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך" (תהלים קלט, יד)
ואומר "רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" (תהלים מ, ו).
דבר אחר 'עָשָה פלא' אין כתיב כן, אלא "עושה פלא" - לעתיד לבוא
וכן הוא אמר "לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים" (ירמיה טז, יד)
מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה תאוב לבנים; נולדה לו בת - התחיל נודר בחיי הבת,
ואחר כך נולד לו בן; הניח הבת ואתחיל נודר בחיי הבן!



המשל הזה מופיע גם בתוספתא ברכות א יא.



ועוד מושלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב - וניצל ממנו, והיה מתנא בנסים שנעשו, שעשה לו בזאב
ואחר כך פגע בו ארי - וניצל ממנו, והיה מתנא בנסים שנעשו לו בארי
ואחר כך פגע בו נחש - והוצל מידו, והיה מתנא בנסים שנעשו לו בנחש
לכך נאמר "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד..."!
דבר אחר: "עושה פלא" עשה עם אבות - ועתיד לעשות עם הבנים
וכן הוא אומר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו)
אראך מה שלא הראיתי לאבות! נפלאות מה שלא הפלאתי לאבות!
שלא כנסין וגבורות שעשיתי לאבות עתיד אני לעשות עם בנים, אלא מה שלא הפלאתי לאבות
וכן הוא אומר "לעשה נפלאות" ונפלאי נפלאים - מה שלא עשה לאבות
שנאמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו" (תהלים קלו, ד) ואומר "ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו" (תהלים עב, יח).

פסוק יב[עריכה]


"נטית ימינך תבלעמו ארץ", מגיד הכתוב שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם "אשר בידו נפש כל חי" (איוב יב, י)
בזכות מה ניתן להן קבורה? שאמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט, כז).
אמר להן הקדוש ברוך הוא: אתם צדקתם עליכם את הדין - אני אתן לכן קבורה
שנאמר "נטית ימינך תבלעמו ארץ", לפי שהיה הים זורקן ליבשה, ויבשה זורקתן לים
הים אומר ליבשה 'קבלי אוכלוסיך' ויבשה אומר לים 'קבל אוכלוסיך'.
אמרה לו יבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל, יחידי, נאמר בו "ועתה ארור אתה מן האדמה" (בראשית ד, יא)
עכשיו היאך אני יכולה לקבל דם כל ההמון הזה? עד שנשבע לה הקדוש ברוך הוא שאין אני מעמידך בדין
שנאמר "נטית ימינך תבלעמו ארץ..." אין ימין אלא שבועה, שנאמר "נשבע ה' בימינו" (ישעיה סב, ח).
דבר אחר "נטית ימינך", מגיד הכתוב שכשהקדוש ברוך הוא מטה את ידו - הרשעים פונין מן העולם
כתיב "ויט ידו על צפון ויאבד את אשור" (צפניה ב, יג) ואומר "הנני נוטה ידי על פלשתים" (יחזקאל כה, טז)
ואומר "ונטיתי ידי על יהודה" (צפניה א, ד).
מושלו משל: למה הדבר דומה? לבצים שנתונות ביד אדם, שאם מטה ידו מהם - מיד נופלות ומשתברות
כך כשהמקום מטה ידו "כשל עוזר ונפל עזור יחדו כלם יכליון" (ישעיה לא, ג).

פסוק יג[עריכה]



ראו מכילתא שירה ט. לעניין עוזי-תקפי השוו לעיל פסוק ב.



"נחית בחסדך" - חסד שעשית עמנו; לא היה בידנו מעשים! כענין שנאמר "חסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשר גמלם כרחמיו" (ישעיה סג, ז)
ואומר "חסדי ה' עולם אשירה" (תהלים פט, ב) ואומר "חסדך ה' מלאה הארץ" (תהלים קיט, סד)
ואומר "וחסד ה' מעולם עד עולם" (תהלים קג, יז) ואומר "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג).
"עם זו", אף על פי שכל העולם כולו שלך הוא, אין לך עם אלא ישראל; שנאמר "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג, כא)
וכבר היה ר' יושב, ודורש שילדה אשה מישראל רבוא ששים בכרס אחת
ונענו תלמידיו באותה השעה ואמרו: מי גדול, צדיק או כל אדם? אמר להן צדיק! אמרו לו במה?
אמר להן מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה, ששקול כנגד כל ישראל!
וכין מצינו שהיה משה שקול ככל ישראל, בשעה שאמרו שירה, שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל" (שמות טו, א).
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים, לד) ואומר "ככל אשר צוה ה' את משה עבדו (יהושע יא, טו)
ואומר "ששים המה מלכות... אחת היא יונתי תמתי" (שיר השירים ו', ח'-ט').
"נהלת בעזך", נהלתנו בתוקף! אין עזי אלא תוקף, שנאמר "ה' עזי ומעזי" (ירמיה טז, יט)
ואומר "ה' עזי ומגני" (תהלים כח, ז)
דבר אחר "נהלת בעזך" - בזכות תורה שעתידין לקבל, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא),
ואומר "ועוז מלך משפט אהב" (תהלים צט, ד).
דבר אחר "נהלת בעזך" - בזכות בית דוד שעתידין לקבל את המלכות שנאמר "ה' בעזך ישמח מלך" (תהלים כא, ב)
ואומר "ה' עז למו ומעוז ישועות משיחו" (תהלים כח, ח) ואומר "ויתן עוז לעמו וירם קרן משיחו" (שמואל א ב, י)
"אל נוה קדשך" בזכות בית המקדש שעתידין לבנות, שנאמר "אל נוה קדשך", ואומר "ואת נוהו השמו" (תהלים עט, ז)
ואומר "חזה ציון ירושלים נוה שאנן" (ישעיה לג, כ).

פסוק יד[עריכה]


"שמעו עמים ירגזון", כיון ששמעו שאבד פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים
ושפטים שנעשו בעבודה זרה שלהם התחילו מתרגזין.
דבר אחר כיון ששמעו שהקב"ה מגביה קרנם שלישראל התחילו כועסין
אמר להן המקום כמה מלכים עמדו מכם ולא רגזו בני!
"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל" (בראשית לו, לא)
כמה שלטונות עמדו מכם ולא כעסו בני: "אלוף לוטן אלוף שובל..." (שם פס' כט) עכשיו אתם כועסין?
אני נותן לכם כעס שאין בו רצון: "ה' מלך ירגזו עמים" (תהלים צט, א)!
"חיל אחז ישבי פלשת" – אמרו: עכשיו הן באין לגבות עיוורותן של אפרים אביהם!
שנאמר "בני אפרים נושקי רומי קשת" (תהלים עח, ט).
דבר אחר "חיל אחז ישבי פלשת" - אמרו אין להן דרך אלא עלינו!
עכשיו הן באין ובוזזין את נכסינו ומחריבין את ארצינו!

פסוק טו[עריכה]


"אז נבהלו אלופי אדום" אם תאמר שהן באין לירש את ארצם,
הרי כבר נאמר "ואת העם צו לאמר... אל תתגרו בם" (דברים ב', ד'-ה')!
אלא מפני ארונינאות חרדה לחינם, אמרו עכשיו הן באין לגבות שנאה שבין אבינו לאביהן "וישטם עשו את יעקב" (בראשית כז, מא).
"אילי מואב" אם תאמר שהן באין לירש את ארצם, הרי כבר נאמר "אל תצר את מואב" (דברים ב, ט)
אלא מפני ארנונאות. דבר אחר אמרו עכשיו הן באין לגבות מריבה שבין אבינו לאביהן
"ויהי ריב בין רועה מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (בראשית יג, ז).
"נמוגו כל יושבי כנען", כיון ששמעו שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "רק מערי העמים האלה... לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, טז)
התחילו נמוגים. אמרו: אלו לאלו אין (אנו) מתיראין אלא מפני ההמון ומפני נכסיהן האדומים והמואבים וכו' אינם בסכנת חיים, אלא לכל היותר בהפסד כספי, אבל אנחנו... התחילו נמוסין
אבל אין באין עלינו אלא לכלותינו! התחילו נמוגים ואין נמיגה אלא המסאה
שנאמר "נמוגים ארץ וכל יושביה" (תהלים עה, ד) ואומר "למען למוג לב והרבה המכשולים" (יחזקאל כא, כ)
לכך "נמוגו כל יושבי כנען"!

פסוק טז[עריכה]


"תפול עליהם אימתה ופחד" אימתה - על הקרובים, ופחד - על הרחוקים
וכן הוא אומר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי את אשר הוביש... וימס לבבם" (יהושע ה, א).
"בגדול זרועך ידמו כאבן", כיון שעברו ישראל את הים כינס עליהן עמלק כל מלכי אומות העולם לבוא להלחם עמהן
נתפלל משה באותה שעה, ודממו כולן כאבן, שנאמר "בגדל זרועך ידמו כאבן"!
דבר אחר "בגדול זרועך", כיון שנכנסו מרגלי ישראל לארץ
כל מי שרוצה לאמר 'אלו מרגלי ישראל' - היו דומין כאבן! לכך נאמר "בגדול זרועך ידמו כאבן".
דבר אחר "בגדל זרועך", כיון שעברו ישראל את הירדן נתכנסו עליהם מלכי כנען לבוא להלחם עמהן
שנאמר "ויהי כשמע יבין מלך חצור... עד יחדו על מי מרום להלחם עם ישראל" (יהושע י"א, א'-ה')
נתפלל יהושע באותה השעה - ודממו כולן כאבן! לכך נאמר: "בגדול זרועך ידמו כאבן"
"עד יעבור עמך ה'" - עד יעבור את הים, עד יעבור את הירדן, עד יעבור את נחל ארנון.
"עם זו" – "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג, כא)
"קנית" ארץ ישראל נקראת קנין, שנאמר "קונה שמים וארץ" (בראשית יד, יט)
תורה נקראת קנין, שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח, כב)
ישראל נקראו קנין, שנאמר "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג, כא)
בית המקדש נקרא קנין, שנאמר "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו" (תהלים עח, נד)
יבואו ישראל שנקראו קנין - לארץ ישראל, שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות תורה שנקראת קנין לכך נאמר "עם זו קנית".

פסוק יז[עריכה]


"תביאמו ותטעמו" נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו: 'תביאנו ותטעינו' אין כתיב כן, אלא "תביאמו ותטעמו", בנים נכנסין ואין אבות נכנסין
וכן הוא אומר "אם לא תדעי לך היפה בנשים... ורעי את גדיותיך" (שיר השירים א, ח)
גדיים נכנסין ואין התיישים נכנסין.
דבר אחר "תביאמו ותטעמו"- בכרם שהוא נטוע שורות שורות
וכן הוא אומר "מפאת קדים ועד פאת ים דן אחד"... (יחזקאל מח, א)
"ותטעימו" נטיעה שאין לה נתישה וכן הוא אומר "ובניתים ולא אהרוס" (ירמיה כד, ו) "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד" (עמוס ט, טו).
"בהר נחלתך" - בהר שהבטחתנו בו, וכן הוא אומר "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל... שם יעבדוני" (יחזקאל כ, מ).
דבר אחר "בהר נחלתך" - תורה נקראת נחלה, "וממתנה נחליאל" (במדבר כא, יט)
ישראל נקראו נחלה, "והם עמך ונחלתך" (דברים ט, כט)
ארץ ישראל נקראת נחלה, "והיה כי תבוא אל הארץ... נותן לך נחלה (דברים כו, א)
בית המקדש נקרא נחלה, "בהר נחלתך". יבואו ישראל, שנקראו נחלה - לארץ ישראל, שנקראת נחלה
ויבנו בית המקדש, שנקרא נחלה - בזכות תורה, שנקראת נחלה! לכך נאמר "בהר נחלתך".
"מכון לשבתך פעלת ה'" זה אחד מן המקומות שכסא שלמטה מכוון כנגד כסא שלמעלה
שנאמר "כה אמר ה' השמים כסאי" (ישעיה סו, א) ואומר "בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי" (יחזקאל מג, ז)
"ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו" (תהלים יא, ד) ואומר "בנה בניתי בית זבול... מכון לשבתך" (מלכים א ח, יג)
חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכל העולם כולו לא נברא אלא במאמרו של הקדוש ברוך הוא
שנאמר "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג, ו)
אבל כשבנה בית המקדש - כויכול פעולה היא לפניו: "מכון לשבתך פעלת"!
אוי להן לאומות העולם, כמה ששומעות אזניהם שבית המקדש קרוי 'פעולה' לפני מי שאמר והיה העולם - והחריבו אותו!
"האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז) מה הוא אומר? "תנבא אליהם את הדברים האלה ואמרת אלהם
ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג... בא שאון עד קצה הארץ כי ריב לה' בגוים (ירמיהו כ"ה, ל'-ל"א).
"מקדש ה' כוננו ידיך", חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכל העולם כולו לא נברא אלא בידו אחת
שנאמר "אף ידי יסדה ארץ" (ישעיה מח, יג) אבל כשבנה בית המקדש לא בנאו אלא בשתי ידיו
שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך". אמתי? כשתבננו בשתי ידיך
בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב). מושלו משל: למה הדבר דומה?
ללסטין שנכנסו לתוך פלטין של מלך; תפסו מעבדיו והרגו מהן וצלבו מהן ושרפו מהן, והחריבו פלטין שלו
לאחר זמן בא המלך וישב עליהן בדין; תפס מהן והרג מהן וצלב מהן ושרף מהן, וישב פלטין שלו ונודעה מלכותו בעולם.

פסוק יח[עריכה]



ראו מכילתא שירה י. כאן ושם הפסוקים והתפילה המובאים אינם מובנים לי. התפילה "אבל אנחנו" וכו' מופיעה כיום בתפילות השחר, והיא מדגישה את ההבדל בין ישראל לגויים, אבל לא ברור הקשר שלה לפסוק.



ר' יוסי אומר: אילו אמרו ישראל "ה' מלך עולם ועד" (תהלים י, טז) לא שלטה בהם אומה ומלכות אלא "ה' ימלוך לעולם ועד" - לעתיד לבוא.
מפני מה? "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים"
אבל אנו - עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך, בני אברהם אוהבך, זרע יצחק יחידיך, משפחת יעקב בכורך
גפן שהסעתם ממצרים, וכנה שנטעה ימינך - "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"!

פסוק כ[עריכה]


"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן", היכן נתנבאה מרים? הרי הוא אומר "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו... (שמות ב, ב)
אמרה לו לאביה: סופך להוליד בן שעתיד לגאל את ישראל ממצרים! ענה אביה ואמר לה היכן היא נבואתך?
ועדיין היא בנבואתה עומדת, שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב, ד)
אין כל יציבה בכל מקום אלא רוח הקודש, שנאמר "קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד" (דברים לא, יד)
ואומר "ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל" (שמואל א ג, י) "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג)
"ראיתי את ה' נצב על המזבח" (עמוס ט, א)
"מרחוק" (שמות ב, ד) אין מרחוק אלא רוח הקדש, שנאמר "מרחוק ה' נראה לי" (ירמיה לא, ב)
"לדעה" (שמות ב, ד) אין לדעה אלא רוח הקדש, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיה יא, ט).
"אחות אהרן" וכי אחות אהרן היתה והלא אחות שניהם? אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו.
כיוצא בו אתה אומר "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה" (בראשית לד, כה)
וכי אחות שניהם הייתה? והלא אחות כל השבטים הייתה! אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת על שמם.
כיוצא בו אתה אומר "בת נשיא מדין אחותם" (במדבר כה, יח) וכי אחותם בת אומתם הייתה?
אלא לפי שנתנה אומתה נפשה עליה נקראת על שמה!
"את התף בידה". וכי מאין להם לישראל תופים על הים?
אלא לפי שהצדיקים מובטחין עם יציאתן ממצרים שהמקום עושה להן ניסין וגבורות, לפיכך נטלו טופין ומחולות בידם!

פסוק כא[עריכה]


"ותען להן מרים" מגיד הכתוב שכשם שאמר משה שירה לאנשים - כך אחותו אמרה שירה לנשים
"שירו לה' כי גאה גאה!"

פסוק כב[עריכה]


"ויסע משה את ישראל מים סוף. ר' יהושע אומר: זו נסיעה נסעו ישראל על פי משה
לפי שכל מסעות כולן לא נסעו אלא על פי הגבורה, אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר "ויסע משה"
ר' אליעזר המודעי אומר: על פי הגבורה נסעו, לפי שמצינו מקום שנים ושלשה שלא נסעו אלא על פי משה, לכך נאמר "ויסע משה"
ר' אליעזר המודעי אומר: על פי הגבורה נסעו, לפי שמצינו מקום שנים ושלשה שלא נסעו אלא על פי הגבורה,
שנאמר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט, כג), אף זו, על פי הגבורה נסעו
אם כן מה הוא אומר "ויסע משה"? להודיע שבחם של ישראל שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין
למדבר תהו הזה, שאין בו כלום - ואין בידינו מחיה לדרך! אלא יצאו על אמונה!
ועליהם מפורש בקבלה "הלוך וקראת באזני ירושלם זכרתי לך חסד נעוריך..." (ירמיה ב, ב)
וכן מצינו שחזרו לאחוריהן שלשה מסעות שנאמר "ויסעו מפני החירות... ויסעו ממרה ויבואו אילימה... ויסעו מאילים... ויחנו על ים סוף (במדבר ל"ג, ח'-י')
וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות
שנאמר "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מסרה" (דברים י, ו) וכי במוסירה מת? והלא בהר ההר מת!
אלא שחזרו לכבודו של אהרן, לקבורתו - שמונה מסעות שנאמר "ויסעו ממוסרות" "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר" (במדבר ל"ג, ל"א-ל"ז)
ר' אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו! מהו אומר "ויסע משה"? שהסיען בעל כורחם
כיון שראו פגרי בני אדם שהיו מעבידין בהן בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א, יד)
אמרו: דומה שלא נשתייר אדם במצרים! נעשה עבודה זרה שתרד בראשנו למצרים! "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד)
יכול שאמרו ולא עשו? תלמוד לומר "וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשיתה עמהם"
ואומר "אף כי עשו להן עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך" (נחמיה ט', י"ז-י"ח)
אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: עבודה זרה היתה בידן של ישראל והיסיעה משה באותה שעה
שנאמר "מים סוף", מדבר שבידן, ואיזה זה? זה עבודה זרה! מה הוא אומר "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו, ז).
"ויצאו אל מדבר שור" - זה מדבר כוב; אמרו עליו על מדבר כוב, שהיה שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה
וכולו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב" (דברים ח, טו)
ואומר "משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה... ואפעה" (ישעיה ל, ו) אין אפעה אלא איכעוס
אמרו: איכעוס זה בשעה שהוא רואה צל עוף הפורח באויר מתאכל אותו העוף, ונושר איברים איברים
וכן הוא אומר "ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו בארץ ערבה ושוחה
בארץ ציה וצלמות" (ירמיה ב, ו) - מקום שהצל עמו מות.
אמר ר' אבא דבר זה שח לי רבינו הגדול: אדם אחד היה בארץ ישראל ושמו מריטה.
ולמה קורין אותו מריטה? שפעם אחת הלך ללקט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו
ונשר כל שערו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו מריטה.
"וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", ר' יהושע אומר כדי ליגען.
ר' אלעזר המודעי אומר: והלא מים תחת רגליהן שלישראל הם!
הארץ אין צפה אלא על פני המים! שנאמר "לרוקע הארץ על המים" (תהלים קלו, ו)
מה תלמוד לומר "ולא מצאו מים"? כדי לנסותם.
אחרים אומרים: מים שנטלו מבין הגזרים שלמו באותו מקום, שנאמר "ולא מצאו מים", ואף בכליהם לא מצאו
כענין שנאמר "ואדיריהם שלחו... באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם" (ירמיה יד, ג).
דורשי רשומות אומרים אלו דברי תורה, שנמשלו במים; שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א)
לפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים - לכך מרדו!
לפיכך התקינו להם נביאים שביניהם שיהיו קוראין בתורה בשבת בשני ובחמישי
הא כיצד? קוראין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקוראין בשני, ומפסיקין בשלישי וברביעי, וקוראין בחמישי ומפסיקין בערב שבת.

פסוק כג[עריכה]


"ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה"
ר' יהושע אומר: לשלשה מקומות באו ישראל באותו היום, שנאמר "ויבאו מרתה..."
ר' אלעזר המודעי אומר: לא באו אלא למקום אחד.

פסוק כד[עריכה]


"וילונו העם..." ר' יהושע אומר: היה להן לישראל לימלך בגדול שביניהן, לומר 'מה נשתה?'
אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה.
ר' אלעזר המודעי אומר: למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרים דברי תרעומת על משה
ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה! לכך נאמר "מה נשתה".

פסוק כה[עריכה]


"ויצעק אל ה'" מיכן את למד שאין צדיקים קשין לקבל, ולפי דרכינו למדנו שתפלת צדיקים קצרה;
ומעשה באחד שעבר לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו. אמרו לו תלמידיו: רבינו, ראיתה פלוני שהאריך בברכותיו, כדי שיאמרו מברכן הוא?
אמר להן: לא האריך יתר ממשה, שנאמר "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה" (דברים ט, יח)
ואומר "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שם פס' ט)
ושוב מעשה באחד שעבר לפני ר' אליעזר וקיצר בברכותיו. אמרו לו תלמידיו: רבנו, ראיתה פלוני שקיצר בברכותיו, כדי שיאמרו תלמיד חכמים הוא?
אמר להן: לא קיצר יתר ממשה, שאמר "אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג)
שהיה אומר: יש שעה לקצר ויש שעה להאריך. "אל נא רפא נא לה" - הרי לקצר
"ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה" הרי להאריך!
"ויורהו ה' עץ" ר' יהושע אומר: זה עץ של ערבה! ר' אלעזר המודעי אומר: זה עץ שלזית: אין לך מר יותר מזית!
ר' נתן בן יוסף אומר: זה עץ שלקדרוס, ויש אומרין: אף עיקרי תאנה ועיקרי רמון.
דורשי רשומות אומרין: הורהו דברי תורה, שמשולין בעץ, שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח).
ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה אומר: בוא וראה כמה פורשין דרכי בשר ודם מדרכי מקום
בשר ודם - מתוק מרפא את המר; אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מר מרפא את המר!
הא כיצד? נותן דבר המתאכיל לדבר המתאכיל, כדי לעשות נס.
כיוצא בו אתה אומר "ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה" (מלכים ב ב, כא)
והלא מים יפין, כיון שנותנין לתוכן מלח - מיד הן מבאישין! הא כיצד? נותן דבר המתכיל לדבר המתאכיל כדי לעשות נס.
כיוצא בו אתה אומר "ויאמר ישעיהו ישאו דבילת תאנים וימרחו על השחין ויחי" (ישעיה לח, כא)
והלא בשר ודם, כיון שנותנין עליו דבלי תאינה - מיד מתאכל! אלא נותן דבר המתכיל לדבר המתאכיל כדי לעשות נס.
"וישלך אל המים" באותה שעה היו ישראל מתחטין ומתגרין לפני אביהם שבשמים
כבן שמתחטא לאביו וכתלמיד שמתגרה לפני רבו אמרו לפניו: חטאנו שמה שנתרעמנו על המים!
"וימתקו המים", לפי שעה הומתקו, דברי ר' יהושע
ור' אלעזר המודעי אומר: מדין הן מתחילתן שנאמר 'מים... מים', שני פעמים.
"שם שם לו חק ומשפט". חוק - זו שבת, ומשפט - זה כיבוד אב ואם; כך דברי ר' יהושע
ור' אלעזר המודעי אומר: חוק - אלו עריות, שנאמר "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח, ל)
משפט - אלו דיני אונסין ודיני חבלות ודיני קנסות!
"ושם נסהו" ושם נעשה להם נסאון לישראל; כענין שנאמר "נשא אויל מרודך... את ראש יהויכין" (מלכים ב כה, כז), כך דברי ר' יהושע
אמר לו ר' אלעזר המודעי: והלא אין גדולה בכל מקום אלא בשין, וכאן אינו אלא סמך!
מה תלמוד לומר "ושם נסהו" שם נסה המקום את ישראל!
דבר אחר "ושם נסהו" שם ניסו אבותינו את המקום.

פסוק כו[עריכה]


"ויאמר אם שמע תשמע", שמע אדם מצוה אחת - משמיעין אותו מצות הרבה, שנאמר "אם שמע תשמע".
שכח אדם מצוה אחת - משכחין אותו מצות הרבה, שנאמר "אם שכח תשכח" (דברים ח, יט).
"לקול ה' אלקיך" מלמד שכל השומע בקול גבורה - מעלה עליו הכתוב כאלו שימש לפני חי העולמים ברוך הוא.
"והישר בעיניו תעשה" זה משא ומתן, שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו - מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה.
"והאזנת למצותיו" - אלו הלכות.
"ושמרת כל חקיו" - אלו גזירות.
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" ואם אשים – "כי אני ה' רפאך", כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "שמוע", יכול רשות? תלמוד לומר "תשמע", קבעו הכתוב חובה.
דבר אחר "תשמע", זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו.
"לקול ה' אלקיך" - אלו עשר דברות שנאמרו על הר סיני.
"והישר בעיניו תעשה" - אלו אגדות משובחות, הנשמעות באזני כל אדם.
"והאזנת למצותיו" - אלו גזירות.
"ושמרת כל חקיו" - אלו עריות.
אם עשית כן – "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". מה תלמוד לומר "כי אני ה' רפאך"?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: דברי תורה שנתתי לך - חיים הן לך, רפואה הן לך!
שנאמר "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב).
דבר אחר "כי אני ה' רפאך", ר' יצחק אומר: אם אין בהם מחלה, למה הן צריכין רפואה?
אלא אמור מעתה "לא אשים עליך" - בעולם הזה, "כי אני ה' רפאך" - לעולם הבא!

פסוק כז[עריכה]


"ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים" מגיד שהיה אותו מקום מקולקל במים יתר מכל המקומות
שהרי היו שנים עשר מבועים, ולא סיפקו אלא שבעים דקלים!
וכשבאו ישראל חנו ששים רבוא בני אדם, וסיפקו להן מים ולנו ושנו ושילשו!
"ויחנו שם על המים" מלמד שלא היו ישראל שרויין אלא על המים, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם
ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים. ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים!
"ויחנו שם על המים" מלמד שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורה שניתנו להן במרה.