המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
לא, עצמי - הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך מגזרת לא נכחד מאדני.
עושיתי - מגזרת מעשה לא מגזרת ועסותם רשעים, ושם עשו דדי בתוליהן.
וטעם רקמתי – היא הצורה שיוצאה למעשה.
אמר רבי משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ.
ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודימה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ, והנה בחיות כתוב והנה אופן שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.
(טו)" לא נכחד עצמי ממך", והנה עצמותי א"א לכחדו ממך, א"א להכחיש שלא יוצר אחד עשה שני מיני המלאכות, הגם שהם מתחלפים זה מזה לא יוכל איש לכחד ולומר שנעשו ע"י שני פועלים מתחלפים, כי אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, המלאכות האלה אשר נעשו בי בסתר, היינו בחלק הנפש הרוחנית שנאצלה מסתר עליון, המלאכות האלה בעצמם רוקמתי בחלק הגוף שהוא נרקם בתחתיות ארץ, כי הגוף הוא לבוש אל הנפש ונמדד כמדתה, שכל עניינים הנפשיים המתחקים בכחותיה פנימה, הם מתחקים ג"כ על הגוף, כאלו האחד דפוס לחברו, זה ציור לזה, בשגם למ"ש האלהיים שבנפש יש רמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים רוחנים, ר"ל כחות מתיחסות אל איברי וגידי הגוף וכחותיה המלביש אותה, כי הלבוש עשוי ומתוקן כמדת המתלבש, וזה לאות כי אתה הפועל כולם יחד: