אבן עזרא על תהלים קלט

<< · אבן עזרא על תהלים · קלט · >>

פסוק א

למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני - זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו.

ועתה אפרשנו בדרך קצרה בע"ה: החל חקרתני – כדרך: חוקר לב ובוחן כליות, ויכולת לדעת כל סודי.

פסוק ב

אתה - תדע שבתי וקומי. והטעם: כי תנועות האדם הפוכות והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו, על כן מלת לרעי כמו מחשבתי וכמוהו: וברעיון לבו בארמית רעיונך על משכבך סליקו ובאה המלה עם למ"ד כמו: הרגו לאבנר.

וטעם מרחוק – מזמן רחוק, כמו מרחוק ה' נראה לי.

והנה הטעם: קודם רעי, כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

וטעם להוסיף אתה - כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי, לא האדם בעצמו.

פסוק ג

ארחי - הזכיר הישיבה והקימה והזכיר ההליכה והיא ארחי והנה יהיה רבעי כמו בשכבי כי אלה הארבעה הנזכרים בקרית שמע. ורבי משה הכהן אמר: כי רבעי תרגום רבצי ופירוש זרית מן זר זהב והוא מהבנין הכבד הדגוש והטעם כאילו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי. ומלת הסכנת פועל יוצא מגזרת ההסכן הסכנתי והטעם כמו הרגלת ומלת דרכי הם דרכי התולדת העין לראות והאזן לשמוע והחיך לטעום והלשון לדבר והאף להריח וכל הגוף להמיש וכן מעשה כל אבר דבר ידוע לא יעשנו אבר אחר וחכמי התולדת יבינו זה והנה זה כדרך אם יוצר עין הלא יביט:

פסוק ד

כי - קודם שתהיה המלה שלימה בלשוני, אתה ידעת כולה ועוד לא שלמתיה.

פסוק ה

אחור, צרתני - מגזרת: וצרת עליה ואל תתמה בעבור שלא אמר צרת עלי, כי הנה כמוהו אל תצורם ואל תתגר בם.

ומלת וקדם – לפנים.

ואחור – הפך תנועת האדם. והנה הטעם: כי צרתני אחור ולפנים ותשת עלי כפכה ואין מצור ומצוק כזה.

פסוק ו

פליאה - שם התואר והמתואר הדעת וזאת הדעת המחשבת היא.

פסוק ז

אנה - אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם, על כן אנה אלך מרוחך, והטעם כמו מפניך.

פסוק ח

אם - חשבתי בלבי אולי אוכל לעלות אל השמים שם אתה.

ומלת אסק – כמו תרגום וכמוהו: אש נשקה ביעקב, כמו עלתה אע"פ שהוא כתוב בשי"ן.

ואציעה - אם שמתי מצעי או יצועי.

שאול - שהוא תחתיות הארץ הפך שמים. והנה אציעה, פועל יוצא.

פסוק ט

אשא - דע כי נקראה פאת מערב ים, בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל, רק באחרית הים - הטעם: ים ממש, כי כבר הזכיר השמים והארץ שהמוצק הוא השאול, ועתה יזכיר הים.

וטעם כנפי שחר – אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם, כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב, האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש, גם זה טעם נכבד.

פסוק י

גם שם - לא הייתי יכול ללכת אל אחרית ים, אם לא תנחני ידך.

והנה ידך תנחני ותאחזני ימינך – והנה הייתי כבורח מידך אל ידך.

פסוק יא

ואומר - כמו אמרתי אני עם לבי ומלת ישופני מגזרת נשף ואם הם שנים שרשים, כמו: כי מולים הם ונמלתם וכמהו אחרים.

והנה ישופני - כמו יסתירני. והטעם: אולי החשך יסתירני שלא תראה מה אני עושה, או מחשב.

ומלת ישופני - מושכת אחרת כמו והנבואה עודד הנביא והנה ולילה ישוב אור בעדני וזה אור כמשמעו. ור' משה אמר: כל הלילה יהי אור בעדני. והנכון בעיני: מה שהזכרתי והעד -

פסוק יב

גם - פעול יחשיך חסר לא יחשיך דבר ממך.

ומלת כחשכה כאורה – דרך קצרה כעבד כאדוניו כעמי כעמך והטעם עמי כעמך ועמך כעמי, אין הפרש ביניהם.

פסוק יג

כי - עתה יביא ראיה לדבריו.

וטעם כליותי – הם המקומות הנסתרות והם הקרבים כי הם בכרס הפנימית. ויש אומרים: כי הכליות נבראות תחלה, כי הם כמו שני סדני הגלגל. ויש אומרים: בעבור שיש להם כח בתאות המשגל על כן נקראו כליות מגזרת: נכספה וגם כלתה נפשי.

תסכני - אע"פ שהוא בסמ"ך הוא כמו ובעצמות וגידים תסוככני. והנה הטעם, כי אתה קניתני וסוככתני בבטן אמי, שהיא נסתרה ואין אור שם.

פסוק יד

אודך, נוראות - תאר לעלילות, כמו: וידבר אתם קשות.

וטעם ונפשי יודעת מאד – על דעת רבי יהודה הלוי: משכבו מנוחתו כבוד, נפלאים ממני מעשיך אף על פי שנפשי יודעת מאד. ולפי דעתי: כי הוא קשור, וכן הוא: ונפשי יודעת מאד והיא עדה כי נפלאים הם מעשיך. ורבי משה אמר: כי מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כמו: אל תעזבני עד מאד, גם הוא נכון.

פסוק טו

לא, עצמי - הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך מגזרת לא נכחד מאדני.

עושיתי - מגזרת מעשה לא מגזרת ועסותם רשעים, ושם עשו דדי בתוליהן.

וטעם רקמתי – היא הצורה שיוצאה למעשה. אמר רבי משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ. ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודימה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ, והנה בחיות כתוב והנה אופן שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.

פסוק טז

גלמי - הוא הגוף הראשון שהיה כמו טפה קטנה והוא מגזרת ויגלום, וכמוהו וחילופיהן בגולם שאין לו לב רק גוף לבדו.

וטעם ועל ספרך – כולם על איבריו כאילו צורתו כתובה על ספר והיא יוצאה בלא תוספת ובלא מגרעת.

ימים יוצרו - כמו בטעם הרים יולדו מגזרת יצירה.

וטעם ולא אחד בהם – בדרך אל"ף, כי על ספרך כל איברי ומתכונתם נכתבו באותם הימים שיוצרו ולא היה אחד מהם נכר ונבדל, כי בכח התולדת להיות צורת העין והאוזן והלב בטיפה הראשונה ואם אין שם אבר נבדל.

פסוק יז

ולי, רעיך - מחשבותיך כנגד בנת לרעי והטעם כי אתה תדע כל מחשבותי ואני לא אדע מחשבותיך כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם והטעם דבר חדל הוא כמו ויקר פדיון נפשם ולעולם אם המחשבה אחת העלילות תהיינה רבות על כן אמר מה עצמו ראשיהם והטעם ראשי מחשבותיך:

פסוק יח

אספרם - איך אוכל לספרם והם רבים מהחול אילו הייתי תמיד מקיץ, כי חצי חיי האדם ישן הוא, ועודי עמך. שאהיה עמך תמיד ולא אמות, לא אוכל לספרם והנה הקיצותי ואין שם זכר שינה, כמו: אשבעה בהקיץ תמונתך. ופירוש אחר: אני בצדק אחזה פניך, במראות אלהים בלילה, על כן: אשבעה בהקיץ מתמונת מראות אלהים ומראות אלהים על שנים דרכים, ויהיה רעיך כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך, והנה הוא כמראה אלהים והגוף שוכב בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה, אז תראה תמונות נפלאות, על כן הקיצותי ועודי עמך, כי אין זה כדרך כל החלומות.

פסוק יט

אם - תשובת אם הלא משנאיך, אם אתה הרגת הרשע ואנשי דמים שהם חייבים מיתה, שאני אומר להם תמיד סורו ממני.

פסוק כ

אשר - השם הוא האמור אז יאמרו בך כפי מזמתם. ומלת נשוא פועל עבר והאל"ף נוסף, כמו: ההלכוא אתו, כי הוא, כמו: ונשו את כלמתם.

ומלת עריך – כמו אויביך ותחסר מלת אותך או שמך. ורבי משה אמר: כי נשוא פעול ועריך כנוי שמך, כמו כי נאץ נאצת את אויבי ה', אם כן יהיה נשוא פועל עבר.

פסוק כא

הלא - אשנאם בכל מאדי.

ובתקוממיך - תאר.

ואתקוטט - כמו: אקוט בדור והטעם כפול.

פסוק כב

תכלית, שנאתים - יהיו שנואים לי.

וטעם לאויבים – כאילו עשו לי רעה.

פסוק כג

חקרני - בעבור שהזכיר הרשעים שיאמרו בשם אמרות כפי מזמתם לא כפי האמת, אמר דוד כל שאלתי שתחפש רוחי תמיד.

פסוק כד

וראה - אם יש בלבי רגע אחד מחשבה בדבריך שאינה כהוגן, שלא תיטב בעיניך המיתני מיד.

מלת עוצב – כמו: מרי, כמו: מרו ועצבו את רוח קדשו, כונים להעצבה. והטעם: שיהיה השם בדרך משל עצב על הדבר ודע כי וי"ו ונחני כמו וי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזוב את עבדיו, וזה כפ"א רפה בלשון ישמעאל ואין יכולת באדם לדבר בה בלשון אדום.

בדרך עולם - הוא אל בית עולמו, ואורח לא אשוב אהלך, האורח עולם תשמור כאשר פירשתיו במקומו.