קטגוריה:בראשית מו ד
נוסח המקרא
אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך
אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃
אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּ/ךָ֙ מִצְרַ֔יְמָ/ה וְ/אָנֹכִ֖י אַֽעַלְ/ךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְ/יוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖/וֹ עַל־עֵינֶֽי/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ לְמִצְרַיִם וַאֲנָא אַסְּקִנָּךְ אַף אַסָּקָא וְיוֹסֵף יְשַׁוֵּי יְדוֹהִי עַל עֵינָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲנָא הוּא דִבְמֵימְרִי אֵיחוֹת עִמָךְ לְמִצְרַיִם וְאֵיחְמֵי סִיגוּפֵיהוֹן דִבְנָךְ וּמֵימְרִי יַעֲלִינָךְ תַּמָן אוּף אַפִּיק יַת בְּנָךְ מִתַּמָן וּבְרַם יוֹסֵף יְשַׁוֵי יְדֵיהּ עַל עֵינָךְ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
גם עלה: שנקבר עם אבותיו במערת המכפלה:
ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו:אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ועוד יתכן לפרש בכפל העליה כי הוא הבטחה לזרעו שיגאלם אחר הגלות ויעלה אותם לא"י, ואחר שיהיו מיושבים בארץ ישראל ששם עיקר קיום התורה והמצות הבטיחם בעליה אחרת והוא העוה"ב הצפון לזרעו. נרמז בזה מה שאמרו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, והוא דבר בלעם מקטרג של ישראל שהודה על כרחו וראה זה בנבואה והוא שאמר (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. רמז שאין בכל העכו"ם נוחלי ג"ע כי אם ישראל, ומזה סמך לו מיד (שם) הן עם לבדד ישכן. וזהו שהזכיר לשון אנכי כי בזכות התורה שעתידים זרעו לקבל תהיה השכינה עמהם בגלות מצרים, ויזכו לשתי עליות הללו אשר בהם תועלת הגוף והנפש בשני העולמות.
וע"ד הקבלה אנכי ארד עמך מצרימה, רמז לשכינה שירדה עמהם למצרים, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם, וכדי לרמוז על זאת תרגם אונקלוס אנא אחות, ולא תרגם אנא אתגלי כענין (שמות לד) וירד ה' שתרגם ואתגלי ה'. ואחר שהוא מכוין בכל מקום להרחיק הגשמות ובורח מלהזכיר מלה המורה עליו היה לו לתרגם גם בכאן אנא אתגלי, אבל תרגם אנא אחות, כי רצה לרמוז על המאמר הזה גלו למצרים שכינה עמהם, ומזה הזכיר בו לשון ירידה כפשוטו אע"פ שהיא מלה מורה על גשמות. ומה שהזכיר הכתוב מצרימה בתוספת ה"א, וגם כן עלה אות ה"א, רמז לשכינה, ועל כן נרשמת הה"א בירידה גם בעליה כי ירדה עם יעקב למצרים והיא העולה עמהם, והיא ה"א אחרונה שבשם, והיא שפרנסה וכלכלה את כל ארץ מצרים בחמש שני הרעב, וכן רמז יוסף בדבריו שאמר (בראשית מז) הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, וכתיב ונתתם חמישית, והיא שהאבידה המצריים במצרים ועל הים, והיא הנקראת יד ונאמר במצרים במכה החמישית שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה. והזכיר ה' מינין, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, ונאמר על הים וירא ישראל את היד הגדולה. והיא שהזכירה יחזקאל הנביא בשעת הכעס בחורבן בית המקדש והוא שכתוב (יחזקאל טז) וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה' אלהים. וכבר הזכיר חמשה פעמים לא אחמול ר"ל מפרשת (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, עד פרשת ואראה על הרקיע תמצא ה' פעמים לא תחוס עיני ולא אחמול. וכן הזכירה דניאל (ב) שאמר הא כדי פרזלא לא מתערב בחסף טינא, והזכיר ה' מינין. דהבא, כספא, נחשא, פרזלא, חספא. והנה נזכרת במקרא שלשה פעמים. בתורה בנביאים, ובכתובים. וכן נמצא במסורת ה"א ג' בקריאה, הא לכם זרע, וגם אני הא, הא כדי פרזלא, והה"א הזאת עם ישראל בכל הגליות, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, וזהו לשון עמך מלשון צרה רמז למה שכתוב (תהלים צא) עמו אנכי בצרה. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישע' מג) למענכם שלחתי בבלה, גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר (שם סג) מי זה בא מאדום וגו'. תן אל לבך מי קורא זה. וכן הזכיר עוד זה הדור בלבושו, וכתיב (שמות טו) זה אלי ואנוהו, נמצאת למד שהה"א הזאת רמוזה רשומה בכל הגליות, מצרים ובבל ואדום, וזהו שהזכיר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה, לא אמר אל תירא לרדת, כענין שכתוב (שופטים ז) ואם ירא אתה לרדת. וכן יוסף הזכיר לאביו (בראשית מה) רדה אלי אל תעמוד, ולא אמר רד אלי, לרמוז כי הה"א הזאת ירדה עמו, וכיון שהה"א הזאת ירדה עם יעקב ושבעים נפש למצרים אין לך לתמוה על רבוי הברכה שבזרעם כענין שכתוב (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, לפי שהשכינה עמהם והיתה ביניהם ושם צוה ה' את הברכה עד שעלו לששים רבוא שבהם נתנה התורה ונראית להם השכינה.
ומעתה יש לך להבין מאמר החכם אשר היה דורש ברבים שהיה אומר אשה אחת היתה במצרים שילדה ששים רבוא בכרס אחד, כי ענין הלידה השפעת הכח. ומה שהוצרך לדרוש ברבים המאמר הזה והוא מאמר מתמיה למי שאינו מבין הכונה, לפי שהעם היו מתנמנמין ורצה החכם להעיר אותם מתנומתם במאמר אחד מורה על הפלגה והגוזמא, יתמהו עליו כל השומעין מן ההמון, אע"פ שהיה פשוט ומבואר בלתי מתמיה ליחידים ולחכמים כיוצא בו, וכאשר הקיצו מתנומתם ואותם שלא היו מבינים הוצרכו לשאול לו מי הוא אז השיב להם כפי השגתם כפשטו של מאמר, זו יוכבד שילדה למשה שהיה שקול כנגד ששים רבוא. ומה שאחז לשון אשה הוא הלשון שהזכיר שלמה ע"ה בחכמתו (משלי לא) אשת חיל מי ימצא. ואמר (שם יב) אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה, והבן זה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ובזה מדוקדק הלשון, שאמר לו ה' אנכי ארד עמך הקדים ירידת השכינה לירידתו, כי אנכי ארד היינו ירידת השכינה, עמך היינו ירידת יעקב, ובעליה נאמר בהפך זה ממש, ואנכי אעלך היינו עליית יעקב תחלה, ואח"כ גם עלה היינו עליית השכינה, המשל בזה למי שמוליך את חבירו למים עמוקים וחבירו ירא לרדת שמה פן יטבע ברוב עומקם, ע"כ אינו יורד לתוך המים עד שירד שמה תחלה זה המוליכו והוא אחריו, אבל בעליה אינו רוצה שילך מוליכו תחלה והוא ישאר במים לבדו, אלא הוא העולה תחלה ומוליכו אחריו, כדי שבין בירידה ובין בעליה לא ישאר הוא לבדו רגע אחת במים, כך לא רצה הקב"ה שיהיו ישראל בגלות רגע אחד בלא השכינה, ע"כ הקדים בירידה ירידת השכינה, ובעליה הקדים עלית יעקב וזהו ענין נכון ויקר.
דבר אחר, בעליה הזכיר השכינה פנים ואחור, כי אמר ואנכי היינו השכינה, אעלך היינו עליית יעקב באמצע, גם עלה זו השכינה, אך לפי שהיו במצרים רעים וחטאים כדאיתא בנבואת יחזקאל (כ.ז) ע"כ לא נתקיים בהם יעוד זה, כי לא הלכה השכינה כ"א לפניהם שנאמר (שמות יג.כא) וה' הולך לפניהם, ע"כ מסיק במדרש (ילקו"ש בא יב.קצט) הה"ד ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה, פי' הדבר הוא, לפי שלא היתה השכינה כי אם לפניהם ע"כ הוצרכו לאכול בחפזון כדי למהר הליכתם אחרי השכינה, כמי שהולך אחרי איזו אדם המוליכו צריך לילך אחריו במהירות שלא יתרחק מן ההולך לפניו, אבל מ"מ דבר אלהינו יקום לעולם ויתקיים יעוד זה לעתיד, שלא יצטרכו לילך בחפזון כי יהיו מסובבים מן השכינה פנים ואחור, כמ"ש (ישעיה כב.יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, דהיינו פנים ואחור, והוא היעוד הנאמר כאן ואנכי אעלך גם עלה.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ואולי שכוונת דברי ה' היא על דרך אומרו (תהלים, צא) עמו אנכי בצרה שרמז לו כי כביכול יסבול עמו הצרה, והוא אומרו אנכי ארד עמך מצרימה פירוש לשון מיצר, וכמו שמצינו שנגלה למשה בסנה להראותו כי שוכן בסנה מקום קוצים לצד צער ישראל, ולעולם לא ירדה שכינה למצרים מקום המטונף, אלא שראיתי שאמרו ז"ל בכמה מקומות כי שכינה עמהם במצרים כאומרם (מגילה דף כט:) גלו למצרים שכינה עמהם, וכן אמרו (תנחומא ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה לשכינה שהיתה וגו', ואמרו עוד (ב"ר פ' צ"ד) כי השכינה השלימה מנין שבעים נפש שירדו למצרים כי בפרטן אינם אלא ס"ט, הרי כי שכינה ירדה למצרים.
אכן אשכילך כי הדרגות אור השכינה רבים המה הלא תמצא שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה (אבות פ"ג) שנו רבותינו כי שכינה שרויה ביניהם, ואפילו ב' ואחד אמרו ז"ל כי מצויה שכינה, ומצינו שלא ירדה שכינה ביניהם של ישראל אלא אחר שעשו המשכן ואחר כמה הכנות האמורים ובירידתה ראו מעשה ה' וכבוד ה' מלא המשכן (שמות מ', ל"ה) מה שאין הרגש כן ולא כיוצא בו בשעה שעוסקים בתורה אפילו אלף, אלא ודאי יש הדרגות אין מספר להם להשראת שכינה בסוד כי גבוה מעל גבוה שומר, (קהלת, ה) ויתרבה האור בהשראתו כפי בחינת הסובב השראת השכינה, וצא ולמד השראת השכינה בהר סיני ולמטה ממנה השראתו בבית המקודש ולמטה ממנו השראת שכינה על הנביא ובית הכנסת ובית המדרש ובין עשרה שעוסקים בתורה ולמטה בהדרגות המנין. ובזה נתישבו דבריהם ז"ל כי לא ירדה שכינה שהיא בחינת אור הגבוה ביותר שהוא המנבא, ולזה אמר משה כצאתי את העיר, אבל בחינת אור המצוי אצל לומדי תורה וכיוצא ירד עם יעקב אבינו ושם היה עד יום צאת ישראל ממצרים, והגם שבאורו יתברך לא יוצדק לעשות הפרש, זה אמת כי באלהותו יתברך הוא אור שוה אבל באור המבהיק ממנו הוא שיתיחס אליו בחינות ההדרגות, וזה גם כן ימצא בבחינות הנשמות שהם אור מאור כסא כבודו יתברך יש ביניהם הפרשות מופלאות והבן. ובזה מצאנו גם כן נחת רוח במה שאמר הכתוב ואנכי אעלך שכפל לומר פעם ב' ואנכי ולא הספיק במה שכתב בתחלה אנכי ארד וגו' שנתכוון לומר על הבחינה העליונה אעלך וגו' והוא סוד אומרו (יתרו) אנכי ה' אלהיך והיא בחי' שכינה העליונה שנת היובל שנת המ"ט והוא סוד מ"ט פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה.
עוד יכוון באומרו ואנכי פעם ב' רמז לו שההצלה תהיה על ידו יתברך, והוא על דרך אומרו (מכילתא בא) ויוציאנו ה' וגו' לא על ידי מלאך ולא וגו' אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו וגו', והוא אומרו ואנכי בכבודי אעלך וגו'.
וטעם כפל אעלך גם עלה, רמז לו ב' עליות האחד יציאת מצרים, והב' שיעלהו משם לבל יקבר בארץ מצרים שהוא המורא שהיה ירא כמו שכתבנו למעלה, ואמר תיבת גם לרמוז תוספת הריבוי שיעלו בו ממצרים בין בבחינת המעלה בין בבחינת הבירורים שיבררו שמה ניצוצי הקדושה לאין קץ.
או ירצה גם עלה לרמוז אל חלק הרוחני היורד עמו מצרים, ועיין בזוהר (שמות, ד) בפירוש פסוק יצאו כל צבאות ה':
ויוסף ישית ידו וגו'. נתכוון להבטיחו שלא ימות בחייו, גם לצד שכמה פעמים הזכיר יעקב זכרון המות על יוסף ואמר גם כן (וישב לח) כי ארד אל בני וגו', לזה חזר להבטיחו שלא יחוש לשגגה היוצאה (קהלת, י) וגו'.
עוד נתכוון לומר אליו כי העליה של יעקב לא תהיה בחיים חיותו אלא לאחר מיתה והוא אומרו ויוסף וגו', גם מזה ידע כי אין לו רשות לצאת ממצרים בחיים חיותו כדי שיקוים דבר ה' שישית יוסף ידו על עיניו ואם יצא אין הדבר יכול להתקיים:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ויוסף ישית ידו על עיניך. יעצים עיניך כשתמות הבטיחו שלא ימות בחייו:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו ד.
אָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה
אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה
כשם שאלוהים אמר: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (ביאור:בראשית כח טו), כך אלוהים אומר עכשו בקיצור: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה", וגם מעניק לו בחזרה את שמו יעקב - אלוהים ישמור.
וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ
מזה לומדים:
- יוסף חי. הבנים לא שיקרו לו.
- יעקב יפגוש את יוסף בחייו.
- יוסף לא ימות לפניו והוא יתאבל בשנית.
- יוסף יהיה נוכח במותו של יעקב. המצרים ידעו על סמים ותרופות, וכך יוסף ישמור על יעקב שהוא ימות בשלוה ובמנוחה ללא כאבים, ככתוב: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (ביאור:בראשית מט לג).
יוסף בכה ונשק את גופת אביו (ביאור:בראשית נ א), אבל לא נאמר שיוסף סגר את עיניו של יעקב, או הניח את ידיו על עיניו של יעקב המת. כנראה במנוחה יעקב עצם את עייניו לבדו.
אלוהים ידע: שפרעה לא יתן ליוסף לצאת ממצרים לקבור את אביו, ולכן אלוהים הודיע ליעקב שיוסף יסגור את עינייו, ופקד על יוסף לעשות זאת. כך יוסף היה חייב להיות במותו של יעקב, לגעת בו ולהפוך לטמא (ביאור:בראשית נ א), ואז הוא לא יוכל להכנס לבית פרעה לזמן ממושך (ביאור:בראשית נ ד), ופרעה יתיר לו ללכת לכנען לקבור את אביו (ביאור:בראשית נ ו).
וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה
ייתכן שיעקב נזכר בדברי אלוהים לאברהם: "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ב).
יעקב שמע שהוא יעלה ממצרים. אלוהים לא אמר לאיפה יעקב יעלה.
- יעקב יעזוב את משפחתו במצרים, יעלה חזרה לכנען, ויוסף יהיה במותו בכנען.
- יעקב ימות במצרים, יוסף יהיה במותו ויעלה את גופתו לכנען.
- יעקב ימות במצרים, יוסף יהיה במותו, ונשמתו של יעקב תעלה לשמים.
אלוהים לא מבהיר בדיוק מה כוונתו ומשאיר ליעקב לנחש. אולם בכל מקרה זה נשמע טוב.
- למעשה אלוהים הודיע ליעקב שהוא ימות במצרים, ואלוהים הבטיח שהוא יעלה את גופתו המתה חזרה לכנען. מכאן נבע שיוסף היה חייב לקבור את אביו במערת המכפלה, ואלוהים איפשר ליוסף לקבל אישור מפרעה על ידי זה שאלוהים פקד על יוסף לנגוע באביו המת ולהפוך לטמא לזמן רב.
וְאָנֹכִי אַעַלְךָ
אלוהים אמר: "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ" - אנוכי בלבד אעלה אותך. אלוהים אמר ליעקב שהוא חייב לרדת למצרים, ואסור לו ולמשפחתו לשוב ממצרים אלא לחכות בסבלנות (וסבל), עד שאלוהים יורה להם לעלות.
כך גם אלוהים אמר ליעקב בחלום הסולם: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (ביאור:בראשית כח טו), אלוהים ישיב את יעקב ואסור לו לשוב לפני כן. ולכן יעקב חיכה עד שאלוהים הודיע לו: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ, וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (ביאור:בראשית לא ג).
יש אנשים שלומדים מזה שאסור "להחיש את הקץ" וחובה לחכות בסבלנות שאלוהים יקבע מתי ואיך נצא מהגלות, כמוסבר: "שמואל וחכמים רבים עמו שחשבו שראוי להחיש את הקץ, ולשלול את הגלות" (עין איה על שבת יד ז).
אַעַלְךָ גַם עָלֹה
במילים פשוטות אלה "אַעַלְךָ גַם עָלֹה" אלוהים התחיל תהליך ארוך ומדויק שהביא את תוכניתו להגשמה מוצלחת של יציאת מצרים וכיבוש הארץ המובטחת.
- אלוהים נטע ביעקב את הרצון לשוב ולהקבר בכנען.
- יעקב דרש שיוסף יקבור אותו עם אבותיו בכנען (ביאור:בראשית מז ל).
- יוסף, תחת לחץ נשבע (ביאור:בראשית מז לא).
- פרעה אישר ליוסף לצאת לכנען (ביאור:בראשית נ ו), אולם שלח איתו צבא גדול להגנתו וכדי להבטיח את שובו (ביאור:בראשית נ ט).
- יוסף בחר לא ללכת דדרך המלך בארץ פלישתים, אלא הלך בדרך שהוא הובל למצרים, דרך המדבר לגורן אטד בעבר הירדן המזרחית (ביאור:בראשית נ יא).
- יוסף עבר במדבר סיני, למד את המסלול ואת מקורות המים, וכך הגיע לגורן אטד וראה את הירדן ואת יריחו. סביר שיוסף עשה אסף מידע ורשם רשימות.
- כך משה ואלפי בני ישראל התקדמו במסלול של יוסף לאורך אפיקי נחל רחבים ויבשים, מצאו מים שזרמו מתחת לפני האדמה מהר סיני לאל עריש והגיעו אל מול יריחו. אלוהים עצר את הירדן כדי שבני ישראל יעברו בחרבה (ביאור:יהושע ג יג), והפיל את חומות יריחו (ביאור:יהושע ו כ) כהכנה לכיבוש הארץ והחלוקה לנחלות.
- זאת היא השיטה של אלוהים: לנסות וללמוד לפני המבצע האמיתי.
מותו הקרוב
יעקב היה מודע שאלוהים קרא לו 'יעקב', למרות שפעמים אלוהים אסר עליו להקרא יעקב (ביאור:בראשית לה י). יעקב הרגיש שסר חינו בעייני אלוהים. הוא לא ישראל - העם, אלא רק יעקב - האיש. תפקידו נגמר, כשם שנעשה לאברהם אחרי העקדה, וליצחק אחרי שהוא שלח את יעקב לחרן, ואין לאלוהים סיבה להחזיק אותו בחיים.
יעקב מאן להתנחם על אובדן יוסף (ביאור:בראשית לז לה). סביר שיעקב התפלל, ביקש, נשבע ונדר נדר כהרגלו (ביאור:בראשית כח כ), בבקשה מאלוהים שיתן לו לחיות לפחות עד שהוא יראה את יוסף חי. היה חשוב ליעקב להרגיש שהוא לא הרג את יוסף כאשר הוא ניסה אותו בשלחו אותו לאחיו. יעקב קיווה שאלוהים יודיע ליוסף שהוא ישמור עליו בדרכו. והנה יוסף נעלם, ואולי מת. לדעתו, אלוהים לא שמר על יוסף. יעקב, ששם את עצמו במרכז העולם (ביאור:בראשית לז י), לא הבין שלמעשה אלוהים הציל את יוסף, ותפקידו שלו, כשומר גחלת העם, נגמר.
נושא המוות שלו היה במוחו כאשר נודע לו שיוסף חי, והוא מיד אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר הוא ראה את יוסף הוא אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל). ניתן להבין שכאשר אלוהים אמר ליעקב: "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ", יעקב היה בטוח שמיד או תוך זמן קצר לאחר שהוא יראה את יוסף הוא ימות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מו ד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.