מדוע היום שאחרי פסח, שבועות וסוכות נקרא "אסרו חג"?

הביטוי "אסרו חג" מופיע בספר תהלים; נקרא את הפסוק כולו:

(תהלים קיח כז): "אל ה' ויאר לנו, אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח"

• אל ה' = ה' הוא אל, כלומר חזק ומושיע;
• ויאר לנו = הצרה נמשלת לחושך והישועה נמשלת לאור; ה' האיר את חיינו בכך שהוציאנו מחשכת הצרות והגלות אל אור הרווחה והגאולה.
• אסרו = קשרו;
• חג = קרבן שמקריבים בחג (ראו מסגרת למטה);

• עבותים = חבלים עבים;
• אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח = קשרו את הקרבן בחבלים עד שיגיע אל קצות המזבח; ואלה דברי החוגגים, העולים לרגל ומביאים קרבן לכבוד החג.

מדוע החוגגים אומרים לכהנים לקשור את הקרבן בחבלים?

1. הפירוש המקובל הוא - כדי שהכבש לא יברח;

• אולם, נראה לי שהכהנים לא היו צריכים שיגידו להם איך לטפל בקרבן, הם כבר הקריבו מספיק קרבנות במהלך ה"קריירה" שלהם.

2. לכן נראה לי, שהחוגגים מבקשים כאן בקשה מיוחדת - הם מבקשים מהכהנים שיקשרו את הקרבן אל גופם, בחבל ארוך, כך שיהיה קשור אליהם כאשר הוא עולה על המזבח.

החוגגים עומדים בשער, הם לא יכולים להיכנס אל המזבח (אולי הם טמאים, ואולי מסיבה אחרת - ע' רמב"ם, הלכות ביאת המקדש ז יז-יט ); הם היו יכולים לתת את קרבן החג לכהנים וללכת לאכול את סעודת החג עם משפחתם; אבל הם אינם מסתפקים בכך - הם רוצים להיות קשורים אל הקרבן - להרגיש שהם עצמם עולים על המזבח, והקרבן מייצג אותם.

החג בשבילם הוא לא רק זיכרון לאירוע הסטורי רחוק; הם מרגישים את החג על בשרם - "אל ה' ויאר לנו" (כדברי חז"ל " "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" "); ולכן חשוב להם להיות קשורים אל קרבן החג כאשר הוא עולה אל ה'.

גם היום שאחרי החג - יום שבו אנחנו נוהגים קצת מנהגי שמחה (הקפות שניות אחרי סוכות, מימונה אחרי פסח, ועוד יום חופש לתלמידים...) - אמור לבטא את ההזדהות שלנו עם החג, והרצון שלנו שהמסרים של החג ישפיעו גם על ימי החול; ולכן ראוי לו השם "אסרו חג".