קטגוריה:דברים לב מא
אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם.
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
אִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י
אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם׃
אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־שַׁנּוֹתִי֙ שַׁנּוֹתִי֙ - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 8150
מורפ': HVqp1cs בְּרַ֣ק בְּרַ֣ק - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1300 b
מורפ': HNcmsc חַרְבִּ֔י חַרְבִּ֔ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 2719
מורפ': HNcfsc/Sp1cs וְתֹאחֵ֥ז וְ - ו' החיבור
תֹאחֵ֥ז - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: c/270
מורפ': HC/Vqi3fs בְּמִשְׁפָּ֖ט בְּ - מילת יחס
מִשְׁפָּ֖ט - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/4941
מורפ': HR/Ncmsa יָדִ֑י יָדִ֑ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbsc/Sp1cs אָשִׁ֤יב אָשִׁ֤יב - פועל, הפעיל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 7725
מורפ': HVhi1cs נָקָם֙ נָקָם֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5359
מורפ': HNcmsa לְצָרָ֔י לְ - מילת יחס
צָרָ֔ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: l/6862 c
מורפ': HR/Ncmpc/Sp1cs וְלִמְשַׂנְאַ֖י וְ - ו' החיבור
לִ - מילת יחס
מְשַׂנְאַ֖ - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: c/l/8130
מורפ': HC/R/Vprmpc/Sp1cs אֲשַׁלֵּֽם אֲשַׁלֵּֽם - פועל, פיעל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 7999 a
מורפ': HVpi1cs׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אִם־שַׁנּוֹתִי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּרַ֣ק מונח (משרת, דרגא 5) חַרְבִּ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְתֹאחֵ֥ז מרכא (משרת, דרגא 5) בְּמִשְׁפָּ֖ט טפחא (מלך, דרגא 2)
יָדִ֑י אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אָשִׁ֤יב מהפך (משרת, דרגא 5) נָקָם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לְצָרָ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְלִמְשַׂנְאַ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
אֲשַׁלֵּֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אִם לשון שבועה, אני נשבע ש... שַׁנּוֹתִי שאחדד בְּרַק חַרְבִּי את חרבי עד שהיא מבריקה {ס} וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי לאויבים שלי {ס} וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם עַל חַד תְּרֵין כְּחֵיזוּ בַרְקָא מִסּוֹף שְׁמַיָּא וְעַד סוֹף שְׁמַיָּא תִּתְגְּלֵי חַרְבִּי וְתִתַּקַּף בְּדִינָא יְדִי אֲתִיב פּוּרְעָנוּתָא לְשָׂנְאַי וּלְבַעֲלֵי דְּבָבַי אֲשַׁלֵּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין שְׁנִינָא הִיא בְּרַק סַיְיפִי וְתִתְקֵיף בְּדִינָא יְדַי אַחֲזוֹר פּוּרְעֲנוּתָא לִמְעִיקֵי עַמִי וּלְסַנְאֵיהוֹן אַשְׁלִים אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא: |
| ירושלמי (קטעים): | אִם אֲשַׁנֵי בִּבְרָקָא חַרְבִּי וְתִתְקֵיף בְּדִינָא יְדַי יְמִינִי אַחֲזוֹר נִקְמָתָא לְשַנְאוֹי וּלְבַעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן דְעַמִי אֲשַׁלֵם גְמָלֵיהוֹן לְהוֹן בִּישַׁיָא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אשיב נקם לצרי - אלו כותיים, שנ' עזרא ד וישמעו שרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים ההיכל וגו'.
ולמשנאי אשלם - אלו המינים, וכן הוא אומר תהלים קלט הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:רש"י
"ותאחז במשפט ידי" - להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ד"א ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה לנקום נקם
"אשיב נקם וגו'" - למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו זורק חץ ואינו יכול להשיבו והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבם כאילו אוחזן בידו שהרי ברק הוא חצו שנאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי והמשפט הזה לשון פורעניות הוא בלע"ז יושטיצ"א (לויט געזטעץ בעשטראפען)
"אם שנותי ברק חרבי" - הרבה אם יש שאינם תלויים כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי כו' כמו שפירשתי למעלה
בא"ד ואל יקשה כו' נראה דלא היה גורס ברש"י ד"א ודוק כנ"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי – לְהַנִּיחַ מִדַּת רַחֲמִים בְּאוֹיְבַי שֶׁהֵרֵעוּ לָכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה (לשון הפסוק זכריה א,טו), וְתֹאחֵז יָדִי אֶת מִדַּת הַמִּשְׁפָּט לְהַחֲזִיק בָּהּ לִנְקֹם נָקָם.
אָשִׁיב נָקָם וְגוֹמֵר – לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּאַגָּדָה מִתּוֹךְ לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאָמַר וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי: לֹא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, זוֹרֵק חֵץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹרֵק חִצָּיו – וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבָם, כְּאִלּוּ אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ. שֶׁהֲרֵי בָּרָק הוּא חִצּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. וְהַמִּשְׁפָּט הַזֶּה – לְשׁוֹן פֻּרְעָנוּת הוּא (מכילתא שירה פרשה ד), בְּלַעַז יושטיצ"א [justice = ענישה].
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש אם שנותי ברק חרבי, אמר הקב"ה אם אשנן אני את חרבי ברק חרבי אני מחריב עולם, ומה אעשה, ותאחז במשפט ידי, עד כאן.
וכבר ידעת כי חרבו של הקב"ה הנזכרת בכל מקום היא מדת דינו (שם סו) ובחרבו את כל בשר, (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי, וכיוצא בהם, וראוי לאדם להיות מתפחד ונרתע מפניה, ופסוק מלא צווח (איוב יט) גורו לכם מפני חרב, באורו אתם בני אדם יש לכם לפחד מפני חרב של מעלה, כי העונות גורמין החמה והחרב למטה, ולמען זה יש לכם לדעת שיש דין ואין העולם מקרה. וכבר כתבתי בפסוק (בראשית ג) להט החרב, ובפסוק (דברים ז) לא יתיצב איש, כי חרבו הקשה של הקב"ה יש לו י"ו פנים, ומה שהזכיר כאן חרבי וסמוך לו מיד ותאחז לרמוז חרב י"ו, והרשעים נדונין בה והצדיקים מתפחדין ממנה אך היא מסורה בידם, וזהו שתמצא בשיר חדש לעתיד (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, קרי ביה י"ו פיות, וזה מבואר.
והנה השירה הזאת נחמה גדולה והבטחה מבוארת בענין הגאולה ובאבדן עובדי גלולים ובנקמת ישראל מאויביהם ובכפרת ישראל מעונותיהם. ואולי מפני זה בא סימן ההפסקות לרבותינו ז"ל, הזי"ו ל"ך מתקנת עזרא הסופר הכהן הנביא שראה ברוה"ק שתהיה תקנתו בקריאת ס"ת בצבור תקנה קיימת בכל דור ודור, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ותקן הסימן הזה בהפסקות הפרשה הזאת המקובלת אצלנו לבאר שיחזור הזיו והזוהר והכבוד והתפארת לישראל כמבראשונה, ושבו בנים לגבולם.
אשיב נקם לצרי. כלומר אשיב להם גמול כאשר עשו לישראל, והקב"ה קראם צריו, ולמעלה הזכיר פן ינכרו צרימו ולישראל יחזור הכנוי, ולמדך הכתוב כי צרימו של ישראל הם צריו של הקב"ה.
וכן תמצא בגלות מצרים בשירת הים (שמות טו) תהרוס קמיך, והיה ראוי לומר קמינו, אבל הכתוב יורה כי הקמים עלינו כאלו קמים עליו יתעלה, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, קרא האומות אויביו ומשנאיו יתברך כשמערימים סוד ומתיעצים על ישראל שקראם צפוניך על שם שהם צפונים אצלו ותחת ידו, כענין (שמות יט) והייתם לי סגולה, כי הסגולה לא ימנה עליה המלך פקיד ומושל רק היא צפונה אצלו ותחת ידו, או קראם צפונים על שם שהם לבדם נוחלי גן עדן ורב טוב הצפון.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ותאחז במשפט ידי" ואע"פ שאח"כ תאחז במשפט ידי נגדם כי ידין ה' עמו. מכל מקום:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים לב מא"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.