ביאור:בבלי ברכות דף סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואימא הר הבית דאסור במנעל לילפא ממנעל [1], אבל בית הכנסת, דשרי במנעל, אדיליף ממנעל ולהיתר - נילף מקפנדריא ולאסור [2]!

אלא אמר רבא: כי ביתו; מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש - אף בית הכנסת: קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל שרי.

כל חותמי ברכות שבמקדש [היו אומרים "עד העולם"; משקלקלו הצדוקים ואמרו 'אין עולם אלא אחד' – התקינו שיהו אומרים "מן העולם ועד העולם"]:

כל כך למה?

לפי שאין עונין אמן במקדש.

ומנין שאין עונין אמן במקדש?

שנאמר (עזרא ט ה) [ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה] קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם [ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה], ואומר ויברכו שם כבודך [3] ומרומם על כל ברכה ותהלה [4]; יכול כל הברכות כולן [5] תהא להן תהלה אחת [6]?

תלמוד לומר: 'ומרומם על כל ברכה ותהלה': על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. [דומה לתוספתא תענית פ"א מ"ט].

התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו [בשם, שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' , ואומר ה' עמך גבור החיל, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך; רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה’]:

מאי ואומר?

וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר [7]? - תא שמע [8]: '(שופטים ו יב) [וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו] ה' עמך גבור החיל; וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון [9] - תא שמע: '(משלי כג כב) [שמע לאביך זה ילדך ו]אל תבוז כי זקנה אמך [10], ואומר [11] (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך.

אמר רבא: האי קרא - מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש [12]: מרישיה לסיפיה מדריש: 'עת לעשות לה’’, מאי טעם? - משום 'הפרו תורתך' [13]; מסיפיה לרישיה מדריש: 'הפרו תורתך', מאי טעמא? - משום 'עת לעשות לה’’ [14].

תניא: 'הלל הזקן אומר: בשעת המכניסין [15] – פזר [16]; בשעת המפזרים [17] – כנס [18]; ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו - פזר שנאמר (משלי יא כד) יש מפזר ונוסף עוד [וחשך מישר אך למחסור]; ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו – כנס [19], שנאמר: (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך [20]'.

דרש בר קפרא: זלת [21] - קבוץ קנה מינה [22]: באתר דלית גבר תמן הוי גבר

אמר אביי: שמע מינה באתר דאית גבר תמן - לא תהוי גבר!

[23] פשיטא [24]!?

לא נצרכה אלא בששניהם שוין [25].

דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? - (משלי ג ו) בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך

אמר רבא: [26] - אפילו לדבר עבירה [27].

דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה.

מה היא?

אמר רב חסדא: מחטא דתלמיותא [28].

תניא: 'רבי אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר (משלי יח כד) איש רעים להתרועע [ויש אהב דבק מאח] [29].'

תניא: 'רבי אומר: אל ימנה אדם אפטרופוס [30] בתוך ביתו, שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו - לא בא לאותו דבר.'

צצצ

תניא: 'רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? - לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין.'

אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? - לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן - סוף נצרך לכהן על ידי אשתו [31], שנאמר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] [32] וסמיך ליה (במדבר ה יב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש איש כי תשטה אשתו [ומעלה בו מעל] וכתיב (במדבר ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון], ולא עוד אלא סוף שנצרך להן [33], שנאמר 'ואיש את קדשיו לו יהיו' [34].

אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן - סוף מתעשר, שנאמר (במדבר ה י) [ואיש את קדשיו לו יהיו] איש אשר יתן לכהן לו יהיה לו יהיה ממון הרבה.

אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר: כל המשתף שם שמים בצערו [35] - כופלין לו פרנסתו, שנאמר (איוב כב כה) והיה שַׁדַי בְּצָרֶיךָ [36] וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ [37]

רבי שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר 'וכסף תועפות לך'.

אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר (משלי כד י) הִתְרַפִּיתָ [38] בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה.

אמר רב אמי בר מתנה אמר שמואל: ואפילו מצוה אחת [39], שנאמר 'הִתְרַפִּיתָ' מכל מקום [40].

אמר רב ספרא: רבי אבהו הוה משתעי [מספר]: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ [41]; שגרו אחריו [42] שני תלמידי חכמים: רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל; כיון שראה אותם - אמר להם: למה באתם?

אמרו ליה: ללמוד תורה באנו.

הכריז [עליהם]: אנשים הללו - גדולי הדור הם, ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו [יומא פ"א מ"ו]: זכריה בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל; התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירים; הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם.

אמרו לו: כבר בנית [43] ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ.

אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?

אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.

אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ [44]</ref>?

אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל.

אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל!

אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו; אם שומע – מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי,


עמוד ב

ואִמרו לאחינו שבגולה [45]: אם שומעין – מוטב, ואם לאו - יעלו לְהר [46]; אֲחִיָּה [47] יבנה מזבח, חנניה [48] ינגן בכנור [49], ויכפרו כולם, ויאמרו "אין להם חלק באלהי ישראל"!

מיד געו כל העם בבכיה, ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל!

וכל כך למה?

משום שנאמר (ישעיהו ב ג; מיכה ד,ב) [והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו] כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

בשלמא הוא מטהר והם מטמאין – לחומרא, אלא הוא מטמא והם מטהרין היכי הוי, והא תניא: חכם שטמא - אין חברו רשאי לטהר; אסר - אין חברו רשאי להתיר?

קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה.

תנו רבנן: 'כשנכנסו רבותינו לכרם [50] ביבנה, היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי; פתחו כולם בכבוד אכסניא [51] ודרשו; פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום [52] בכבוד תורה, ודרש: (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה [הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה]; והלא דברים קל וחומר: ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל [53] אמרה תורה 'והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד' [54], תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה!

(שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים [כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל] - אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה! אני ואתה נסביר פנים בהלכה!

איכא דאמרי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים - כך אתה הסבר פנים לישראל [55], והחזר האהל למקומו!

'ושב אל המחנה [ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל]’ - אמר רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עכשיו יאמרו: הָרַב בכעס [56] ותלמיד בכעס [57], ישראל מה תהא עליהם? אם אתה מחזיר האהל למקומו – מוטב, ואם לאו - יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך, והיינו דכתיב 'ושב אל המחנה' [58]!

אמר רבא: אף על פי כן - לא יצא הדבר לבטלה, שנאמר 'ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'!

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה, ודרש: (דברים כז ט) [וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר] הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם [לה' אלקיך]; וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה!? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.

אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם!

'הסכת' = עשו כתות כתות [59] ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו נ לח) חרב אל הבדים ונואלו [חרב אל גבוריה וחתו]? - חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים: כתיב הכא 'ונואלו' וכתיב התם (במדבר יב יא) [ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת] אשר נואלנו [ואשר חטאנו], ולא עוד אלא שחוטאים, שנאמר 'ואשר חטאנו'!

איבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט יג) נואלו שרי צוען [נשאו שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה].

דבר אחר 'הסכת ושמע ישראל': כתתו עצמכם על דברי תורה [60], כדאמר ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? - שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים] [61].

דבר אחר 'הסכת ושמע ישראל': הס [62] ואחר כך כתת [63], כדרבא, דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה [64].

אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב (משלי ל לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב: במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה [65]; 'ומיץ אף יוציא דם' - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק [66] - זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור [67]; 'ומיץ אפים יוציא ריב' - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק - זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ח]: רבי ישמעאל אומר: הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע [68].

אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (משלי ל לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה? - כל המנבל עצמו על דברי תורה [69] - סופו להתנשא, ואם זמות [70] - [71] יד לפה [72]! [73]

פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש: מאי דכתיב (שמואל א טו ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל [בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק] [74]? - והלא דברים קל וחומר: ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו - כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש: (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; והלא דברים קל וחומר: ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר (בראשית מז ו) [ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן] ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי - כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו - על אחת כמה וכמה.

פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש: (שמואל ב ו יא- יב) [וישב ארון ה' בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים] ויברך ה' את עבד אדם [ואת כל ביתו] [ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עבד אדם ואת כל אשר לו] בעבור ארון האלקים [וילך דוד ויעל את ארון האלקים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה]; והלא דברים קל וחומר: ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו, כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה!

מאי היא ברכה שברכו?

אמר רב יהודה בר זבידא: זו חמות [75] ושמונה כלותיה [76] שילדו ששה ששה בכרס אחד,

הערות[עריכה]

  1. ^ ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא
  2. ^ לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא
  3. ^ 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' עונים
  4. ^ והמברך אומר 'ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם'; מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום, אלא כפרוזדור לפני הטרקלין, כלומר: הנהיגו ברכותיו בעולם הזה כדי להיות רגילים לעולם הבא שכולו ארוך
  5. ^ בסוף ברכה אחרונה
  6. ^ שיענו פעם אחת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
  7. ^ ולא גמרינן מיניה
  8. ^ דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון
  9. ^ כלומר: לא שאל בשלומו ולא ברכו, אלא בשליחות קאמר מאת המקום: לבשרו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה
  10. ^ אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה, אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך:
  11. ^ שנאמר:
  12. ^ אם באת לדרשו למקרא זה - יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך
  13. ^ עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו, משום דהפרו תורתך
  14. ^ הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות, משום ד'עת לעשות' סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא
  15. ^ שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים
  16. ^ אתה לשנות לתלמידים
  17. ^ שהגדולים שבדור מרביצים תורה
  18. ^ אתה, ולא תטול שררה עליהם: דאף זו לכבוד שמים היא: לאחוז במדת הענוה, וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך
  19. ^ ואל תטיל דברי תורה לבזיון
  20. ^ מלפזרה בשעה שהכנוס לשם שמים
  21. ^ אם ראית פרקמטיא בזול
  22. ^ קבוץ וקנה מינה ואסוף, שסופה להתיקר
  23. ^ הא דאביי למה לי?
  24. ^ שלא יורה אדם הלכה בפני רבו, למה ליה לאביי למשמע מכללא
  25. ^ אם באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו - אל תטול עטרה לדרוש במקומו
  26. ^ בכל דרכיך
  27. ^ דעהו - תן לב אם צורך מצוה הוא, כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה
  28. ^ ברושי"ד שלגבויי"ש [רקמת מעיל מרופד]: שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמי מענה
  29. ^ להתרועע = להתרוצץ
  30. ^ מכניס ומוציא נכסיו
  31. ^ שנעשית סוטה
  32. ^ שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים
  33. ^ שנעשה עני וצריך לכך ליטול מעשר עני
  34. ^ לעצמו יצטרכו
  35. ^ שמברך על הרעה "דיין האמת", אי נמי שמבקש רחמים מלפניו
  36. ^ בצרתך
  37. ^ תועפות לשון כפילה, כדמתרגמינן וכפלת 'ותעיף' (שמות כו ט)
  38. ^ מדברי תורה -
  39. ^ אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה - צר כחו
  40. ^ אף במצוה אחת משמע
  41. ^ ותנן [תוספתא סנהדרין פ"ב מ"ו] אין מעברין את השנים אלא ביהודה, דכתיב (דברים יב ה) לשכנו תדרשו: כל דרישות שאתה דורש - לא יהו אלא בשכנו של מקום [בפרק קמא דסנהדרין (דף יא:)]
  42. ^ למחות בידו
  43. ^ שהגדלת שמנו לומר "גדולי הדור הם"
  44. ^ דתנן ביבמות 'אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר שנים' [בפרק בתרא 'האשה שהלך בעלה וצרתה' [פ"טז מ"ז; דף קכב.]
  45. ^ שלא ישמעו לו
  46. ^ לאחד ההרים, להתנהג בחוקות העמים לבנות במות
  47. ^ אדם גדול היה וראש לבני הגולה
  48. ^ הוא חנניה אחי רבי יהושע
  49. ^ לפני הבמה, לפי שחנניה - לוי היה, כדתנן במסכת ערכין (דף יא:) [ספרי קרח פסקא קטז] מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו: חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים!
  50. ^ על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות
  51. ^ מכניסי אורחים בבתים
  52. ^ במסכת שבת מפרש לה ב'במה מדליקין' (דף לג:)
  53. ^ שלש פרסאות מחנה ישראל: מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי
  54. ^ כלומר: קראו הכתוב 'מבקש ה’’
  55. ^ והיינו דכתיב (דברים ה ד) פנים בפנים [דבר ה' עמכם בהר מתוך האש]
  56. ^ עליהם, משום מעשה העגל
  57. ^ וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה
  58. ^ השב האהל למחנה, ואם לאו - משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה: שישמש תחתיך; ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן - לא יצא דבר לבטלה
  59. ^ דריש 'הס' כמו 'עשו'
  60. ^ ודרשי נמי 'הס' כמו 'עשה': עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה
  61. ^ זאת התורה, היכן מצויה? - באדם שימות באהלי תורה
  62. ^ שתוק, כמו ויהס כלב (במדבר יג ל): שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך, ואף על פי שאינה מיושבת לך
  63. ^ ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות, ותרץ תרוצין עד שתתישב לך
  64. ^ יעיין
  65. ^ המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה - חמאה היא לו
  66. ^ המוצץ כעס רבו וסובלו
  67. ^ יוציא הלכות דם לעומתם
  68. ^ שדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם
  69. ^ ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו
  70. ^ שסתמת פיך מלשאול
  71. ^ סופך שתתן
  72. ^ כשישאלוך ולא תדע להשיב
  73. ^ לשון 'זמם' = טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים, ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן
  74. ^ 'עשית חסד' – שהאכילם, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם [עם חתן משה לפני האלקים] (שמות יח יב)
  75. ^ אשתו של עובד אדום
  76. ^ שהיו לה משמונה בניה