ביאור:בבלי ברכות דף מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דגורם ברכה לעצמו [1].

רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא [2] ולא בריך [3]. אמר ליה רב נחמן: עדי כפנא [4]? אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך [5].

רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא; אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין; כי אתא שמעינהו דקא מברכי "המוציא", אמר להו: מאי "ציצי" דקא שמענא? דילמא "המוציא לחם מן הארץ" קא מברכיתו?

אמרי ליה: אִין, דתניא: רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין - מברכין עליה "המוציא", ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא!

אמר להו: 'אין הלכה כרבי מונא' אתמר!

אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל 'לחמניות [6] מערבין בהן ומברכין עליהן "המוציא"'!?

שאני התם: דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו – לא.

רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן; בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל; שקל רב פפא וקא אכיל; אמרי ליה: לא סבר לה מר 'גמר - אסור מלאכול [7]' [8]?

אמר להו: 'סלק' אתמר [9].

רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא; לבתר דסליקו תכא מקמייהו - שדרו להו ריסתנא [10] מבי ריש גלותא; רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל. אמר ליה: לא סבר לה מר סלק - אסור מלאכול? אמר ליה: אנן - אתכא דריש גלותא סמכינן [11].

אמר רב: הרגיל בשמן [12] - שמן מעכבו [13].

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר לן: כגון אנן דרגילינן במשחא - משחא מעכבא לן.

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא [14], אלא [15] כי הא: דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש 'תכיפות' הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים [16] ברכה' [17].

אמר אביי: אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים [18] – ברכה [19], שנאמר (בראשית ל כז) [ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי] ויברכני ה' בגללך;

איבעית אימא – מהכא: שנאמר (בראשית לט ה) [ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף [ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה].

משנה:

ברך על היין שלפני המזון - פטר את היין שלאחר המזון;

ברך על הפרפרת שלפני המזון - פטר את הפרפרת שלאחר המזון;

ברך על הפת - פטר את הפרפרת; על הפרפרת - לא פטר את הפת;

[20];

בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה [21].

היו יושבין [22] - כל אחד מברך לעצמו [23]; הסבו [24] - אחד מברך לכולן.


עמוד ב
המשך המשנה  

בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר המזון - אחד מברך לכולם [25]; והוא [26] אומר [27] על המוגמר [28] ואף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה [29].

גמרא:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו [30] אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין [31]; אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס [32].

אתמר נמי: אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין; אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס.

רבה בר מרי איקלע לבי רבא בחול, חזייה דבריך לפני המזון והדר בריך לאחר המזון, אמר ליה: "יישר [33]! וכן אמר רבי יהושע בן לוי [34]".

רב יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי ביום טוב, חזייה דבריך אכל כסא וכסא, אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי [35]?

אמר ליה: 'נמלך' אנא [36].

איבעיא להו: בא להם יין בתוך המזון [37], מהו שיפטור את היין שלאחר המזון?: אם תימצי לומר [38] ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון [39] משום דזה לשתות וזה לשתות, אבל הכא [40] דזה לשתות וזה לשרות [41] – לא', או דילמא לא שנא?

רב אמר: פוטר, ורב כהנא אמר: אינו פוטר;

רב נחמן אמר: פוטר, ורב ששת אמר: אינו פוטר;

רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי אינו פוטר!

איתיביה רבא לרב נחמן: בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו; לאחר המזון - אחד מברך לכולם [42]!

אמר ליה: הכי קאמר: אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון - אחד מברך לכולם.

ברך על הפת - פטר את הפרפרת [43] [* מלשון 'לברך על המוגמר, כלומר: להנעים את האכילה, ולא לזון או לשׂבוֹעַ]; על הפרפרת - לא פטר את הפת; בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה:

איבעיא להו: בית שמאי, ארישא פליגי או דילמא אסיפא פליגי, דקאמר תנא קמא ברך על הפת פטר את הפרפרת - וכל שכן מעשה קדרה [44], ואתי בית שמאי למימר 'לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת, אלא אפילו מעשה קדרה נמי לא פטרה'? או דילמא אסיפא פליגי, דקתני ברך על הפרפרת לא פטר את הפת: פת הוא דלא פטר, אבל מעשה קדרה פטר, ואתו בית שמאי למימר ואפילו מעשה קדרה נמי לא פטר'?

תיקו.

היו יושבין כל אחד ואחד [מברך לעצמו; הסבו - אחד מברך לכולן]:

הסבו – אִין, לא הסבו – לא; ורמינהו: עשרה שהיו הולכים בדרך אף על פי שכולם אוכלים מככר אחד - כל אחד ואחד מברך לעצמו; ישבו לאכול, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אחד מברך לכולם; קתני 'ישבו אף על פי שלא הסבו'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן [45].

כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה [46]; כי הדרי – אמרי: "ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק [47]". בתר דכרכי - יתבי וקא מיבעיא להו: הסבו דוקא תנן, אבל ישבו לא? או דילמא *כיון דאמרי "ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא" - כי הסבו דמי [48]?

לא הוה בידייהו; קם רב אדא בר אהבה

הערות[עריכה]

  1. ^ בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואף על פי שלא היו צריכים לשתייתו
  2. ^ מפת הבאה בכסנין
  3. ^ אחריו
  4. ^ אלו; כלומר: אלו לרעבון נאכלו, ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה
  5. ^ טעון ברכת המזון; כך פירש רב האי; ורבותינו פירשו: תליסר ריפתי מפת שלנו, ולא בירך אחריו משום דלא שבע, וקרא כתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת, וכך פירש רב יהודאי בהלכות גדולות; ואינו נראה לי דלית ליה לרב הונא 'והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה' (לעיל דף כ:) ודלא כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה (לקמן דף מט:)
  6. ^ אובליא"ש בלע"ז [אפיפיות – "ופלים"]
  7. ^ עד שיברך ברכת המזון
  8. ^ ויחזור ויברך על הבא לפניו, דכיון דגמר - אסח דעתיה מברכה ראשונה ומסעודתיה
  9. ^ אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו - אסור לאכול
  10. ^ אמנישטרשיו"ן [מתת, מנה, משאת]
  11. ^ ואין סילוקתנו סלוק, שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו - נאכל
  12. ^ למשוח ידיו אחר אכילה
  13. ^ לענין ברכה: שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו - עדיין סעודה קיימת, ואוכל בלא ברכה
  14. ^ אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן
  15. ^ במים אחרונים: כל זמן שלא נטל מים אחרונים - הוא מותר לאכול, ומשנטל - אסור לאכול
  16. ^ לנטילת ידים דמים אחרונים
  17. ^ ברכת המזון, ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו
  18. ^ המקריבו אליו ומארחו בביתו
  19. ^ בביתו
  20. ^ נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות, כדתניא (לקמן דף מג.) 'כיצד סדר הסבה כו', ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה, כגון פרגיות ודגים, ואחר כך מביאין השלחן; ולאחר גמר סעודה - יושבים ושותים ואוכלים, ומה הן אוכלים? – פרפראות, כגון כיסני דמעלו ללבא, ולחמניות, והוא 'יין ופרפרת שלאחר המזון', ושניהם קודם ברכת המזון
  21. ^ חלקא טרגיס וטיסני [גרעני חטה שנחלקו לשנים, שלשה או יותר חלקים בקליה]
  22. ^ בלא הסבת מטות
  23. ^ דאין קבע סעודה בלא הסבה
  24. ^ שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה
  25. ^ בגמרא מפרש טעמא (דף מג.)
  26. ^ אותו שברך על היין
  27. ^ מברך
  28. ^ שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש, במחתות, לריח טוב, ומברכים עליו "בורא עצי בשמים"
  29. ^ לאחר ברכת המזון, שאינו מצרכי סעודה - אפילו הכי מי שברך על היין - שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן
  30. ^ דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון
  31. ^ דדעתו לישב אחר המזון ולשתות, וכי בריך ברישא - אדעתא דהכי בריך
  32. ^ דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד
  33. ^ יפה עשית
  34. ^ לעשות
  35. ^ דביום טוב לאו 'נמלך' הוא
  36. ^ איני רגיל לקבוע סעודה על היין
  37. ^ וקודם המזון לא בא להם
  38. ^ להביא ראיה ממשנתנו דקתני
  39. ^ אינה ראיה, דהתם
  40. ^ שבתוך המזון
  41. ^ לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות
  42. ^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: דכשיביאו יין שני אחר המזון - אחד מברך לכולן, והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון
  43. ^ אף על פי שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר* אכילה
  44. ^ שהוא לאכול לזון ממש
  45. ^ במקום פלוני: דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה - הוי קביעות; אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד - אינה קביעות
  46. ^ דקברוהו בעיר אחרת
  47. ^ כך שמו
  48. ^ גירסת רש"י: *רישא דוקא דקתני היו יושבים - בלא הזמנת מקום, הוא דלא הוי קביעות, אבל אנו, שהזמנינהו לכך, הוי קביעות, ואחד מברך לכולן