ביאור:בבלי ברכות דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל לתפלה - עד שיכסה את לבו. [1]

ואמר רב הונא: שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא - מניח ידו עליהן עד שיגמור.

עד שיגמור סלקא דעתא?

אלא כדאמר ר"נ בר יצחק: עד שיגמור עמוד ראשון.

ולפסוק לאלתר וליקום?

משום דרבן שמעון בן גמליאל, דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן [2]; סילון [3] החוזר - מביא את האדם לידי ירקון [4].

אתמר: צואה על בשרו, או ידו מונחת בבית הכסא [5]: רב הונא אמר: מותר לקרות קרית שמע; רב חסדא אמר: אסור לקרות קרית שמע.

אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? - דכתיב (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה [הללויה] [6];

ורב חסדא אמר: אסור לקרות קרית שמע, מאי טעמא דרב חסדא? - דכתיב (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך [מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו].

אתמר: ריח רע שיש לו עיקר [7]: רב הונא אמר: מרחיק ארבע אמות [8] וקורא קרית שמע [9], ורב חסדא אמר: מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח [10] וקורא קרית שמע.

תניא כותיה דרב חסדא: 'לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם, ולא כנגד צואת כלבים, ולא כנגד צואת חזירים, ולא כנגד צואת תרנגולים [11], ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע; ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים - יושב בצדו וקורא קרית שמע, ואם לאו מרחיק מלא עיניו;

וכן לתפלה: ריח רע שיש לו עיקר - מרחיק ארבע אמות ממקום הריח וקורא קרית שמע.

אמר רבא: לית הלכתא כי הא מתניתא [12], אלא כי הא: דתניא 'לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן [13].

בעו מיניה מרב ששת: ריח רע שאין לו עיקר [14] - מהו?

אמר להו: אתו חזו הני ציפי דבי רב [15], דהני גנו והני גרסי [16]! והני מילי בדברי תורה [17], אבל בקרית שמע – לא [18]; ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה, אבל דידיה [19] – לא [20].

אתמר: צואה עוברת [21]: אביי אמר: מותר לקרות קרית שמע [22], רבא אמר: אסור לקרות קרית שמע.

אמר אביי: מנא אמינא לה? – דתנן [נגעים פ"יג מ"ז]: ' [23] הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר – טמא; טהור עומד תחת האילן וטמא עובר – טהור; ואם עמד – טמא; וכן באבן המנוגעת [24]';

ורבא אמר לך: התם - בקביעותא תליא מילתא, דכתיב (ויקרא יג מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא] בדד ישב מחוץ למחנה מושבו; הכא - (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך] והיה מחניך קדוש [ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] אמר רחמנא - והא ליכא!

אמר רב פפא: פי חזיר - כצואה עוברת דמי.

פשיטא! [25]?

לא, צריכא אף על גב דסליק מנהרא.

אמר רב יהודה: ספק צואה אסורה; ספק מי רגלים מותרים.

איכא דאמרי אמר רב יהודה: ספק צואה בבית מותרת [26], באשפה אסורה; ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין.

סבר לה כי הא דרב המנונא, דאמר רב המנונא: לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד [27]; וכדרבי יונתן, דרבי יונתן רמי: כתיב (דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ [28] וכתיב (דברים כג יד) ויתד תהיה לך [על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת] וכסית את צאתך; הא כיצד? - כאן בגדולים כאן בקטנים; אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד, הא נפול לארעא שרי, ורבנן הוא דגזרו בהו, וכי גזרו בהו רבנן – בודאן, אבל בספקן לא גזור.

ובודאן עד כמה [29]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שמטפיחין;

וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל זמן שמטפיחין;

וכן אמר עולא: כל זמן שמטפיחין.

גניבא משמיה דרב אמר: כל זמן שרשומן ניכר.

אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לגניבא [30]: השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב 'כיון שקרמו פניה מותר' - מי רגלים מיבעיא?

אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא: דאמר רבה בר רב הונא אמר רב 'צואה אפילו כחרס אסורה';

והיכי דמי 'צואה כחרס'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל זמן שזורקה ואינה נפרכת [31];

ואיכא דאמרי: כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. [32]

אמר רבינא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדפתי, חזא צואה, אמר לי: עיין אי קרמו פניה [33] אי לא.

איכא דאמרי הכי אמר ליה: עיין אי מפלאי אפלויי [34].

מאי הוי עלה [35]?

אתמר: צואה כחרס, אמימר אמר אסורה, ומר זוטרא אמר מותרת;

אמר רבא: הלכתא: צואה כחרס אסורה, ומי רגלים - כל זמן שמטפיחין.

מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין; נבלעו [36] או יבשו [37] - מותרים; מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו: מה יבשו דאין רשומן ניכר - אף נבלעו דאין רשומן ניכר; הא רשומן ניכר אסור, אף על גב דאין מטפיחין!?

ולטעמיך אימא רישא: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר – שרי! אלא מהא ליכא למשמע מינה.

לימא כתנאי: כלי שנשפכו ממנו מי רגלים - אסור לקרות קרית שמע כנגדו, ומי רגלים עצמן שנשפכו, נבלעו – מותר, לא נבלעו – אסור; רבי יוסי אומר: כל זמן שמטפיחין מאי נבלעו ומאי לא נבלעו דקאמר תנא קמא?: אילימא נבלעו = דאין מטפיחין, לא נבלעו = דמטפיחין, ואתא רבי יוסי למימר: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר – שרי, היינו תנא קמא!? אלא נבלעו = דאין רשומן ניכר, לא נבלעו = דרשומן ניכר, ואתא רבי יוסי למימר: כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר – שרי!

לא! דכולי עלמא כל זמן שמטפיחין - הוא דאסור, הא רשומן ניכר שרי,


עמוד ב

והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו [38].

ירד לטבול; אם יכול לעלות [ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה - יעלה ויתכסה ויקרא]:

לימא תנא סתמא כרבי אליעזר, דאמר 'עד הנץ החמה' [39]!?

אפילו תימא רבי יהושע, ודלמא כותיקין [40], דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.

ואם לאו יתכסה במים ויקרא:

והרי לבו רואה את הערוה? [41]

אמר רבי אלעזר, ואי תימא רבי אחא בר אבא בר אחא משום רבינו: במים עכורין שנו, דדמו כארעא סמיכתא, שלא יראה לבו ערותו.

תנו רבנן: מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא; ויש אומרים עוכרן ברגלו.

ותנא קמא, והרי לבו רואה את הערוה?

קסבר לבו רואה את הערוה מותר.

והרי עקבו רואה את הערוה?

קסבר עקבו רואה את הערוה מותר.

אתמר: עקבו רואה את הערוה מותר.

נוגע, אביי אמר אסור, ורבא אמר מותר.

רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי; רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי: נוגע דברי הכל אסור; רואה? - אביי אמר אסור, רבא אמר מותר: לא נתנה תורה למלאכי השרת [42].

והלכתא: נוגע אסור, רואה מותר.

אמר רבא: צואה בעששית [43] - מותר לקרות קרית שמע כנגדה; ערוה בעששית - אסור לקרות קרית שמע כנגדה:

צואה בעששית מותר לקרות קרית שמע כנגדה, דצואה בכסוי תליא מילתא [44], והא מיכסיא! ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה: (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש] ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך] אמר רחמנא, והא קמיתחזיא.

אמר אביי: צואה כל שהוא [45] - מבטלה ברוק [46].

אמר רבא: וברוק עבה.

אמר רבא: צואה בגומא - מניח סנדלו עליה וקורא קרית שמע.

בעא מר בריה דרבינא: צואה דבוקה בסנדלו מאי?

תיקו.

אמר רב יהודה: עכו"ם ערום - אסור לקרות קרית שמע כנגדו.

מאי איריא עכו"ם? אפילו ישראל נמי?

ישראל פשיטא ליה דאסור, אלא עכו"ם אצטריכא ליה: מהו דתימא 'הואיל וכתיב בהו (יחזקאל כג כ) [ותעגבה על פלגשיהם] אשר בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם], אימא כחמור בעלמא הוא'? - קא משמע לן דאינהו נמי איקרו ערוה, דכתיב (בראשית ט כג) [ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית] וערות אביהם לא ראו.

ולא יתכסה לא במים הרעים [47] ולא במי המשרה [48] עד שיטיל לתוכן מים:

וכמה מיא רמי ואזיל [49]?

אלא הכי קאמר: לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל, ומי רגלים [50] - עד שיטיל לתוכן מים ויקרא.

תנו רבנן: כמה יטיל לתוכן? - מים כל שהוא; רבי זכאי אומר: רביעית.

אמר רב נחמן: מחלוקת לבסוף [51] , אבל בתחלה [52] - [53] כל שהן [54];

ורב יוסף אמר: מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית

אמר ליה רב יוסף לשמעיה: אייתי לי רביעיתא דמיא כרבי זכאי [55].

תנו רבנן: 'גרף של רעי ועביט של מי רגלים [56] - אסור לקרות קרית שמע כנגדן [57] ואף על פי שאין בהן כלום; ומי רגלים עצמן [58] - עד שיטיל לתוכן מים; וכמה יטיל לתוכן מים? - כל שהוא.

רבי זכאי אומר: רביעית, בין לפני המטה [59] בין לאחר המטה [60].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לאחר המטה קורא, לפני המטה אינו קורא, אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אפילו בית מאה אמה - לא יקרא עד שיוציאם, או שיניחם תחת המטה [61].' [62]

איבעיא להו: היכי קאמר [63]: אחר המטה קורא – מיד, לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא? או דלמא הכי קאמר: 'לאחר המטה מרחיק ארבע אמות וקורא, לפני המטה אינו קורא כלל?

תא שמע, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אחר המטה קורא מיד, לפני המטה מרחיק ארבע אמות; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו בית מאה אמה - לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה.'

בעיין איפשיטא לן [64]; מתנייתא [65] קשיין אהדדי [66]!?

איפוך בתרייתא.

מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא?

מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי? רבי שמעון בן אלעזר היא. [67].

אמר רב יוסף: בעאי מיניה מרב הונא: מטה פחות משלשה - פשיטא לי [68] דכלבוד דמי [69]; שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמנה, תשעה - מהו?

אמר לי: לא ידענא; עשרה ודאי לא מיבעי לי [70].

אמר אביי: שפיר עבדת דלא איבעיא לך: כל עשרה - רשותא אחריתי היא.

אמר רבא: הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי; עשרה - רשותא אחריתי היא; משלשה עד עשרה - היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא, ולא פשט ליה.

אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר; וכן אמר באלי.

אמר רב יעקב ברה דבת שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר;

ורבא אמר: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא, עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא [71]; אזל בתריה לעיוני, חזא ספר תורה דמנחא; אמר להו: איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי [72], דתניא: בית שיש בו ספר תורה או תפילין - אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם, או שיניחם כלי בתוך כלי.

אמר אביי: לא שנו אלא בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא כליין - אפילו עשרה מאני [73] כחד מאנא דמי.

אמר רבא: גלימא

הערות[עריכה]

  1. ^ אבל לתפלה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קרית שמע אינו מדבר לפני המלך.
  2. ^ חולי המצבה את הכרס
  3. ^ של מי רגלים
  4. ^ חולי ששמו גלניצ"ה [אולי: צהבת]
  5. ^ מחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה
  6. ^ כל הנשמה: הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים
  7. ^ שהצואה מונחת שם ומסרחת; 'ושאין לו עיקר' = הפחת רוח
  8. ^ מן העיקר
  9. ^ ואף על פי שהריח בא אליו, וכגון שהיא לאחוריו שאינו רואה אותה
  10. ^ שהריח כלה שם
  11. ^ ואף על פי שאין ריח
  12. ^ דלעיל, דאסר צואת כלבים וחזירים בשאין בהם עורות
  13. ^ אצואת כלבים וחזירים קאי, שדרכן לתתן בעבוד העורות; אבל צואת אדם - אפילו בלא עורות, שהרי אין דרכן לתתן שם; הלכך על כרחך בלא עורות קאמר
  14. ^ הפחת רוח
  15. ^ מחצלות של בית המדרש
  16. ^ ואף על פי שדרך הישנים להפיח
  17. ^ משום דלא אפשר
  18. ^ יצא לחוץ ויקרא
  19. ^ הפיח הוא עצמו
  20. ^ ממתין עד שיכלה הריח
  21. ^ אדם שנושאים לפניו גרף של רעי להעבירו
  22. ^ ואין צריך להפסיק
  23. ^ ולא בנושא את המת קאי: דמת לא שנא עומד ולא שנא יושב ולא שנא הולך - אהל הוא; וגבי מצורע קתני לה בתורת כהנים [ספרא תזריע פרשה ה פרק פרק יב משנה יד], דגלי ביה רחמנא ישיבה, דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג מו) - [מושבו] טמא; מכאן אמרו: עומד נמי כיושב דמי, דקביע, אבל מהלך לא קביע
  24. ^ הרי היא כמצורע שהקישה הכתוב: זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית (ויקרא יד נד-נה)
  25. ^ דפי חזיר אינו בלא צואה!
  26. ^ דאין דרך להניח צואה בבית
  27. ^ לא אסרה תורה במי רגלים לקרות אלא כנגד עמוד הקלוח בלבד
  28. ^ ולא הצריכו כסוי
  29. ^ ישהו על גבי קרקע ויהא אסור
  30. ^ ימחול לו רבונו דודאי שקר העיד משמיה דרב
  31. ^ היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה
  32. ^ חומרא היא: אף על פי שאם זורקה – נפרכת, הואיל ואינה נפרכת מגלגול – 'לחה' היא.
  33. ^ לשון קרום; טיל"א; כלומר: גלד מעט
  34. ^ אם יש בה סדקים סדקים – 'יבשה' היא, ושרי
  35. ^ דמי רגלים
  36. ^ בארץ
  37. ^ על גבי אבנים בחמה
  38. ^ תנא קמא בעי על מנת להטפיח, ורבי יוסי מחמיר
  39. ^ והלכה כמותו
  40. ^ קאמרה מתניתין עם הנץ החמה אבל לכולי עלמא עד שלש שעות
  41. ^ קסלקא דעתא כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה - קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו).
  42. ^ שאין להם ערוה; על כרחנו יש לנו ערוה, ואין אנו יכולים להשמר מכל זה
  43. ^ לנטירנ"א בלע"ז, כלומר: מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים, והיא נראית
  44. ^ וכסית את צאתך (דברים כג יד)
  45. ^ מעט
  46. ^ רוקק עליה ומכסה אותה ברוק
  47. ^ סרוחיה=ם
  48. ^ ששורים שם הפשתן והקנבוס, והם מסריחים
  49. ^ כמה ישליך לתוכם ויבטלם? הלא מרובין הם!
  50. ^ ומי רגלים מועטין והם בכלי והוא בא לקרות קרית שמע אצלם
  51. ^ שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית
  52. ^ שקדמו המים למי רגלים
  53. ^ דברי הכל
  54. ^ שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף - ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל, ואף על פי שהם רבים והולכין - כבר בטלו
  55. ^ אפילו בתחלה
  56. ^ גרף ועביט - שניהם כלי חרס הם, אלא של רעי קרוי 'גרף' ושל מי רגלים קרוי 'עביט'
  57. ^ הואיל ומיוחדין לכך
  58. ^ בכלי שאינו מיוחד להם
  59. ^ שאין המטה מפסקת בינו לבינם
  60. ^ שהמטה מפסקת ביניהם - אסור
  61. ^ כאילו היו טמונים בארץ
  62. ^ ולא גרסינן 'כלי בתוך כלי'
  63. ^ רבן שמעון בן גמליאל
  64. ^ שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה
  65. ^ מיהו
  66. ^ שהוחלפה שיטתן
  67. ^ לא ידעתי היכן היא
  68. ^ במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים
  69. ^ והרי הן כטמונים
  70. ^ לא שאלתי ממנו, דנראה כאילו אינה תחתיה: מאחר שיש הפסק כל כך - אין זה כסוי
  71. ^ דנישואין: שלא היה יכול לבעול
  72. ^ כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון
  73. ^ וכולן כליין