ביאור:בבלי ברכות דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מחזיר לו?

אמר לו: לאו!

ואם היית מחזיר לו - מה היו עושים לך?

אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף!

אמר לו: והלא דברים קל וחומר: ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר, כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה!

מיד נתפייס אותו השר, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.'

אפילו נחש כרוך על עקבו - לא יפסיק:

אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב - פוסק [1].

מיתיבי: 'נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו שמת [2]; נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים [3] - מעידין עליו שמת' [4]!?

שאני התם, דאגב איצצא [5] מזקי [6].

אמר רב יצחק: ראה שוורים – פוסק, דתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם [7] חמשים אמה, ומשור מועד [8] - כמלא עיניו.

תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדקולא [9] - סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך [10]!

אמר שמואל: הני מילי בשור שחור וביומי ניסן [11], מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו.

תנו רבנן: 'מעשה במקום אחד שהיה ערוד [12], והיה מזיק את הבריות; באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא, אמר להם: הראו לי את חורו [13]! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד; נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בָּנַי! אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.'

[14]

משנה:

מזכירין גבורות גשמים [15] [ב'תחיית המתים’], ושאלה [16] בברכת השנים, והבדלה [17] בחונן הדעת;

רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה;

רבי אליעזר אומר: בהודאה.

גמרא:

מזכירין גבורות גשמים [ב'תחיית המתים’]

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים - לפיכך קבעוה בתחיית המתים;

ושאלה בברכת השנים:

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: מתוך שהיא פרנסה - לפיכך קבעוה בברכת פרנסה;

הבדלה בחונן הדעת:

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: מתוך שהיא חכמה [18] - קבעוה בברכת חכמה; ורבנן אמרי: מתוך שהיא חול - לפיכך קבעוה בברכת חול.

אמר רבי אמי: גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול!

ואמר רבי אמי: גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות [19], שנאמר (שמואל א ב ג) [אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם] כי אל דעות ה' [ולו נתכנו עללות]; וכל מי שאין בו דעה - אסור לרחם עליו, שנאמר (ישעיהו כז יא) [ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה] כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו [ויצרו לא יחננו].

אמר רבי אלעזר: גדול מקדש שנתן בין שתי אותיות, שנאמר (שמות טו יז) [תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך] פעלת ה' מקדש ה' [כוננו ידיך];

ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה - כאילו נבנה בית המקדש בימיו: דעה נתנה בין שתי אותיות, מקדש נתן בין שתי אותיות.

מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר (תהלים צד א) אל נקמות ה' [אל נקמות הופיע]!?

אמר ליה: אין! במילתה מיהא גדולה היא [20];

והיינו דאמר עולא: שתי נקמות הללו למה? אחת לטובה ואחת לרעה: לטובה - דכתיב (דברים לג ב) [ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו] הופיע מהר פארן [ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת למו] [21]; לרעה [22] - דכתיב (תהלים צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.

רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית [בפני עצמה]:

אמר ליה רב שִׁמְן בר אבא לרבי יוחנן: מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות [23] והבדלות; נחזי היכן תקון!

אמר ליה: בתחלה [24] קבעוה בתפלה; העשירו [25] - קבעוה על הכוס [26]; [27]הענו - חזרו וקבעוה בתפלה [28], והם אמרו: המבדיל בתפלה - צריך שיבדיל על הכוס.

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות; בתחלה קבעוה בתפלה; העשירו - קבעוה על הכוס; חזרו והענו - קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה - צריך שיבדיל על הכוס.

איתמר נמי: רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה - צריך שיבדיל על הכוס.

אמר רבא: ומותבינן אשמעתין (תוספתא ברכות פ"ג הי"ג): 'טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו; והבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס [29]'?

לא תימא 'מפני שיכול לאומרה על הכוס', אלא אימא 'מפני שאומרה על הכוס'.

איתמר נמי: אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן, ואמרי לה רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא שמעית [30]: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא? ואמר ליה: צריך שיבדיל על הכוס.

איבעיא להו: המבדיל על הכוס - מהו שיבדיל בתפלה?

אמר רב נחמן בר יצחק: קל וחומר מתפלה: ומה תפלה - דעיקר תקנתא היא, אמרי 'המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס', המבדיל על הכוס - דלאו עיקר תקנתא היא - לא כל שכן!

תני רבי אחא אריכא קמיה דרב חיננא: 'המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו - ינוחו לו ברכות על ראשו';

הא - גופא קשיא: אמרת המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס אלמא תפלה לחודה סגי, והדר תני אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו וכיון דנפיק ליה בחדא – אפטר, והויא ברכה שאינה צריכה, ואמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום (שמות כ ז) לא תשא [את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא]?

אלא אימא הכי: 'אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו - ינוחו לו ברכות על ראשו'.

בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו ובזו מהו?

אמר ליה: טעה בזו ובזו - חוזר לראש [31].


עמוד ב

אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי [32]?

אמר ליה: כי קידוש: מה קידוש, אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא - אף הבדלה נמי, אף על גב דמבדיל בצלותא - מבדיל אכסא.

רבי אליעזר אומר בהודאה:

רבי זירא הוה רכיב חמרא, הוה קא שקיל ואזיל רבי חייא בר אבין בתריה; אמר ליה: ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן 'הלכה כרבי אליעזר ביום טוב שחל להיות אחר השבת [33]'?

אמר ליה: אִין!

[34] הלכה - מכלל דפליגי [35]?

ולא פליגי? והא פליגי רבנן!

אימר דפליגי רבנן - בשאר ימות השנה, ביום טוב שחל להיות אחר השבת מי פליגי?

והא פליג רבי עקיבא [36]?

אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא דהשתא ניקו ונעביד כוותיה [37]?

כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא - דתמני סרי תקון, תשסרי לא תקון; הכא נמי: שב תקון, תמני לא תקון!

אמר ליה: לאו 'הלכה' אתמר אלא 'מטין' אתמר, דאתמר: רב יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו: 'הלכה', ואמרי לה 'מטין'; רבי יוחנן אמר 'מודים [38]', ורבי חייא בר אבא אמר 'נראין'! [39]

אמר רבי זירא: נקוט דרבי חייא בר אבא בידך, דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר [40] כרחבא דפומבדיתא [41], דאמר רחבא אמר רבי יהודה: 'הר הבית - סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו [42]' [43].

אמר רב יוסף: אנא לא האי ידענא ולא האי ידענא [44], אלא מדרב ושמואל ידענא דתקינו לן מרגניתא בבבל [45]: 'ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך' - [46] 'ותתן לנו [47] וכו' [48].

משנה:

האומר [49] "על קן צפור יגיעו רחמיך [50], [51] ו"על טוב [52] יזכר שמך", [53] "מודים מודים" - משתקין אותו.

גמרא:

בשלמא "מודים מודים" משתקין אותו - משום דמיחזי כשתי רשויות; ועל טוב יזכר שמך נמי משמע 'על הטובה ולא על הרעה', ותנן [ברכות פ"ט מ"ה]: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה; אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא?

פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא: חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית [54], וחד אמר: מפני שעושה מדותיו [55] של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות [56].

ההוא דנחית קמיה דרבה, ואמר: "אתה חסת על קן צפור - אתה חוס ורחם עלינו"! אמר רבה: כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה!

אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן!?

ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי [57].

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד"; המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי?: אנן - הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא [58] ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה [59] - לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת? משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף - והלא גנאי הוא לו!

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים [60] חוץ מיראת שמים [61], שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה [את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך] - אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר (ישעיהו לג ו) [והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת] יראת ה' היא אוצרו?

אִין! לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דאמר רבי חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן; קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

מודים מודים משתקין אותו:

אמר רבי זירא: כל האומר "שמע" "שמע" - כאומר "מודים" "מודים" דמי.

מיתיבי הקורא את שמע וכופלה - הרי זה מגונה - מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה!?

לא קשיא: הא דאמר מילתא מילתא ותני לה [62], והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה [63].

אמר ליה רב פפא לאביי: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה?

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ ונוטלו, לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך
  2. ^ לומר לאשתו "מת בעליך" להתירה לינשא: פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו
  3. ^ או זה או זה
  4. ^ אלמא מועד הנחש לישוך
  5. ^ כשנפל עליהם ודחקם
  6. ^ הזיקוהו
  7. ^ שלא נגח אדם
  8. ^ שנגח שלש פעמים
  9. ^ סל שתולין בו תבן בראשו ואוכל
  10. ^ לאו דוקא, אלא כלומר: הזהר ממנו הרבה
  11. ^ מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה, ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים - זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע
  12. ^ מן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד
  13. ^ שהוא יוצא משם
  14. ^ ומת הערוד: מצאתי בעל הלכות גדולות: אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם, אם הערוד קודם למים - מת האדם, ואם האדם קודם למים - מת הערוד ונעשה נס לרבי חנינא ונקבע מעין מתחת עקבו.
  15. ^ 'משיב הרוח', שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח
  16. ^ 'ותן טל ומטר' - לשון בקשה
  17. ^ במוצאי שבת 'אתה חוננתנו'
  18. ^ החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור
  19. ^ בין שתי הזכרות
  20. ^ במקום שצריכה נקמה - דבר גדול הוא
  21. ^ כדאמרינן בבבא קמא (דף לח.) מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל: שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם – פטור; 'הופיע' - גלה והפקיר כשלא קבלו את התורה
  22. ^ להנקם מן העכו"ם שלא קבלו את התורה
  23. ^ קדוש היום
  24. ^ כשעלו מן הגולה והיו דחוקים
  25. ^ לקנות יין
  26. ^ ואז נשתכח תקנת עזרא
  27. ^ וכשחזרו ו
  28. ^ ונחלקו היאך יאמרוה
  29. ^ 'מפני שיכול' משמע: אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל, הא אם אמרה בתפלה - אינו צריך לאומרה על הכוס
  30. ^ אני שמעתי
  31. ^ לתפלה ולכוס
  32. ^ המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס או לא
  33. ^ שאין מתפללין 'אתה חונן'
  34. ^ והכי פריך: אמר ליה רבי זירא:
  35. ^ בתמיה
  36. ^ לומרה ברכה רביעית לעצמה; ואצטריכא למימר 'הלכה כרבי אליעזר' לאפוקי מדרבי עקיבא
  37. ^ דאצטריך למימר הלכה כרבי אליעזר
  38. ^ חכמים לרבי אליעזר ביום טוב שחל להיות אחר השבת
  39. ^ מאן דאמר 'הלכה' - דרשינן לה בפרקין; ומאן דאמר 'מטין' - מדרש לא דרשינן ברבים, אבל אורויי מורינן ליחיד לעשות כרבי אליעזר ביום טוב שחל להיות באחד בשבת; ומאן דאמר 'נראין' - אורויי נמי לא מורינן, ואי עביד - לא מהדרינן עובדא.
  40. ^ שהוא מדקדק בלשון רבו וקובע בו סימנים שלא יתחלף לו 'נראין' ב'מטין' או ב'מודים'
  41. ^ שהיה מדקדק בלשון רבו
  42. ^ אצטבאות זו לפנים מזו בהיקף עגול לישב שם
  43. ^ 'סטיו 'כפול היה, ואף על פי שבלשון משנה קורהו 'אצטבא' בפסחים [פ"א מ"ה], ובסוכה [פ"ד מ"ד] 'על גב האצטבא' - הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר 'אצטבא כפולה היתה'; יש פותרין הא דרחבא מדאמר ר' יהודה דדייק ספיקי דרבוותיה אי מדרבי יהודה אי מדרב יהודה, וקשיא לי בגוה טובא: חדא - דרחבא לא ראה רבי יהודה מימיו, לא רבי יהודה ברבי אלעאי ולא רבי יהודה נשיאה; ועוד: כולהו אמוראי נמי דייקו לומר דבר בשם אומרו; ועוד: ליכא למימר מהא דדייק 'לישנא דשמעתא' אלא 'ספיקי דרבוותא'
  44. ^ לא 'נראין' ולא 'מודים' ולא 'מטים'
  45. ^ 'ותודיענו' לומר במקום 'ותתן לנו'
  46. ^ יאמר
  47. ^ ה' אלהינו מועדים לשמחה
  48. ^ ומסיים 'מקדש ישראל והזמנים'
  49. ^ בתפלתו
  50. ^ אנשים שהיו מראים עצמם כמתכונים להעמיק בלשון תחנונים ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את האם
  51. ^ או שאומר
  52. ^ שאתה עושה לנו
  53. ^ או שאומר
  54. ^ לומר על אלה חס ולא על שאר בריותיו
  55. ^ מצותיו
  56. ^ והוא - לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו, להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו; וגזרות חוקותיו אף בדברים שיש לשטן ולעכו"ם להשיב עליהם ולומר "מה צורך במצוה זו"
  57. ^ שישיב לו מה שהשיב
  58. ^ האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י יז)
  59. ^ כשהתפלל עזרא על מעל הגולה בספר עזרא (עזרא ט לב)
  60. ^ כל הבא על האדם ביד הקב"ה, כגון ארוך - קצר, עני – עשיר, חכם - שוטה, לבן – שחור - הכל בידי שמים הוא
  61. ^ אבל צדיק ורשע - אינו בא על ידי שמים: את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים
  62. ^ כל תיבה ותיבה חוזר ושונה - מגונה הוי, שתוקי לא משתקינן ליה: שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ
  63. ^ אמר פסוק שלם ותני ליה - משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות