ביאור:בבלי ברכות דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל פרשה שהיתה חביבה על דוד - פתח בה ב'אשרי' וסיים בה ב'אשרי'; פתח באשרי - דכתיב (תהלים א א) אשרי האיש [אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך רשעים לא עמד ובמושב לצים לא ישב], וסיים ב'אשרי' דכתיב (תהלים ב יב) [נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו] אשרי כל חוסי בו [1].

הנהו בריוני [2] דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא; הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו; אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך, משום דכתיב (תהלים קד לה) יתמו חטאים [מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה] מי כתיב 'חוֹטאים'?: 'חטאים' כתיב [3]? ועוד: שפיל לסיפיה דקרא [4]: 'ורשעים עוד אינם': כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה – ורשעים עוד אינם! בעא רחמי עלויהו - והדרו בתשובה.

אמר לה ההוא מינא לברוריא: כתיב (ישעיהו נד א) רני עקרה לא ילדה [פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’] משום דלא ילדה - רני? אמרה ליה: שטיא, שפיל לסיפיה דקרא דכתיב 'כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’’! אלא מאי 'עקרה לא ילדה'? - רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: כתיב (תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב (תהלים נז א) [למנצח אל תשחת] לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה; הי מעשה הוה ברישא? מכדי מעשה שאול הוה ברישא, לכתוב ברישא!? אמר ליה: אתון דלא דרשיתון סמוכין - קשיא לכו; אנן דדרשינן סמוכים - לא קשיא לן, דאמר רבי יוחנן: סמוכין מן התורה מנין? שנאמר (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר [5]; למה נסמכה פרשת אבשלום [תהלים פרק ג] לפרשת גוג ומגוג [תהלים פרק ב: למה רגשו גויים ...]? - שאם יאמר לך אדם "כלום יש עבד [גוג] שמורד ברבו [שקם על ה' ועל משיחו [תהלים ג,ב]]" [6]? - אף אתה אמור לו "כלום יש בן שמורד באביו! אלא [7]הוה [אבשלום] - הכא נמי הוה [8]!"

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי לא כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה? כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? - לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה [9]:

1. דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג א) [לדוד] ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו [10];

2. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו [משרתיו עשי רצונו]; [בני משה האיר שכנראה שצריך להיות: תהלים קג,כב: ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו ברכי נפשי את ה' שהרי להלן הגמרא אומרת הני חמשה 'ברכי נפשי' ורש"י אומר: לעיל חשיב להו - וכאן יש רק ארבעה];

3. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג ב) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו;

מאי 'כל גמוליו'?

אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה [מהרש"א: דהיינו כנגד הלב, שבו הבינה; ואפשר דנקט האי לישנא 'בינה' ברמז על פי מה שכתוב במסכת נדה [מה,ב] ויבן ה' את הצלע – שנתן הקב"ה בינה באשה יותר מבאיש];

טעמא מאי?

אמר רב יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה.

רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת;

4. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה;

5. נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד א) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת;

מאי משמע דעל יום המיתה נאמר?

אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב (תהלים קד כט) תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון [ואל עפרם ישובון].

רב שימי בר עוקבא - ואמרי לה מר עוקבא - הוה שכיח קמיה דרבי שמעון בן פזי, והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי; אמר ליה: מאי דכתיב (תהלים קג א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו?

אמר ליה [11]: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן: צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו; מאי 'אין צור כאלהינו'? - אין צייר כאלהינו; מאי 'כי אין בלתך'? אמר רבי יהודה בר מנסיא: אל תקרי כי 'אין בלתך' אלא 'אין לבלותך': שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו.

אמר ליה: אנא הכי קא אמינא לך: הני חמשה 'ברכי נפשי' [12] - כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה:

1. מה הקב"ה מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף;

2. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית;

3. מה הקב"ה זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף;

4. מה הקב"ה טהור - אף נשמה טהורה;

5. מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים;

יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

[13] אמר רב המנונא: מאי דכתיב (קהלת ח א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר [חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא]? - מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים: בין חזקיהו לישעיהו; חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב, שנאמר (מלכים א יח ב) וילך אליהו להראות אל אחאב [והרעב חזק בשמרון]; ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע [14]! מה עשה הקב"ה [15]? - הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה! שנאמר (מלכים ב כ א; ישעיהו לח,א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה;

מאי 'כי מת אתה ולא תחיה'?

מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא.

אמר ליה מאי כולי האי?

אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה.

אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו!

אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא [16] למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד!

אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו.

אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה [17].

אמר ליה: בן אמוץ - כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא [18]: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אתמר נמי: רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (איוב יג טו) הן יקטלני לו איחל [אך דרכי אל פניו אוכיח].


עמוד ב

אמר רב חנן: אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת - אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר (קהלת ה ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא; מיד (ישעיהו לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה';

מאי 'קיר'?

אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו שנאמר (ירמיהו ד יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי [קירות לבי המה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה];

רבי לוי אמר: על עסקי הקיר; אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה - החיית את בנה, אבי אבא [19] שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה!

(ישעיהו לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי [ויבך חזקיהו בכי גדול]; מאי 'והטוב בעיניך עשיתי'?

אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה!

רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות [20].

תנו רבנן [משנה פסחים פ"ד מ"ט]: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו:

על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים [21] והודו לו;

ועל שלשה לא הודו לו:

סתם מי גיחון [22] ולא הודו לו, קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן [23] ולא הודו לו.

ומי לית ליה לחזקיהו '(שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] - זה ניסן ואין אחר ניסן' [דומה למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה ב]? אלא טעה בדשמואל, דאמר שמואל 'אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר [24] הואיל וראוי לקובעו ניסן'; סבר 'הואיל וראוי' לא אמרינן.

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: 'כל התולה בזכות עצמו [25] - תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים - תולין לו בזכות עצמו'

משה תלה בזכות אחרים, שנאמר (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך [אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם] - תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית; חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב (ישעיהו לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך [באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול]- תלו לו בזכות אחרים שנאמר (מלכים ב יט לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי'.

והיינו דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (ישעיהו לח יז) הנה לשלום מר לי מר [ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל חטאי]? - אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום - מר הוא לו.

(מלכים ב ד י) נעשה נא עליית קיר קטנה [ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה] רב ושמואל, חד אמר: עלייה פרועה היתה [26] וקירוה, וחד אמר: אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים;

בשלמא למאן דאמר אכסדרה - היינו דכתיב 'קיר', אלא למאן דאמר 'עלייה', מאי 'קיר'?

שקירוה.

בשלמא למאן דאמר עלייה - היינו דכתיב 'עליית', אלא למאן דאמר אכסדרה - מאי 'עליית'?

מעולה שבבתים.

'ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה': אמר אביי, ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות [27] - יהנה [28], כאלישע [29], ושאינו רוצה להנות [30] - אל יהנה [31], כשמואל הרמתי [32], שנאמר (שמואל א ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו [ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה’] [33], ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו [34].

(מלכים ב ד ט) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא [עבר עלינו תמיד]: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש; 'קדוש הוא' - מנא ידעה?

רב ושמואל, חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו.

'קדוש הוא': אמר רבי יוסי ברבי חנינא: הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש, <שנאמר> (מלכים ב ד כז) [ותבא אל איש האלקים אל ההר ותחזק ברגליו] ויגש גיחזי להדפה [ויאמר איש האלקים הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי] - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה בהוד יפיה [35].

'עובר עלינו תמיד' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר (תהלים קל א) [שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה';

תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר (תהלים קל א) [שיר המעלות] ממעמקים קראתיך ה', וכתיב (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטוף [ולפני ה' ישפך שיחו] [36].

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל צריך שיכוין את רגליו [37], שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה [וכף רגליהם ככף רגל עגל ונצצים כעין נחשת קלל] [38].

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם [לא תנחשו ולא תעוננו]? -לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם

איכא דאמרי אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל - עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט) [ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני] ואותי השלכת אחרי גויך; אל תקרי 'גויך' אלא 'גאיך': אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.

רבי יהושע אומר עד שלש שעות [שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד [39]:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: ובלבד שלא יאמר 'יוצר אור'.

מיתיבי: 'הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה' - תיובתא דרב חסדא?

תיובתא.

איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי 'לא הפסיד'? - שלא הפסיד ברכות.

תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה

אמר רבי מני: גדול הקורא קרית שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה: מדקתני 'הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה' מכלל דקורא בעונתה עדיף.

משנה:

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה [40] ויקרא, ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו ז) [ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך] ובשכבך ובקומך [וכן דברים יא,יט: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] [41];

ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו [42] שנאמר 'ובלכתך בדרך'; אם כן למה נאמר 'ובשכבך ובקומך' בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.

אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל!

הערות[עריכה]

  1. ^ אלמא חדא היא: ד'אשרי כל חוסי בו' - סיומא ד'למה רגשו גוים' הוא
  2. ^ פריצים
  3. ^ קרי ביה חַטָּאִים: שיכלה יצר הרע
  4. ^ השפיל עצמך לסוף המקרא; כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר
  5. ^ בדברי תורה כתיב אחרי 'נאמנים כל פקודיו' [סוף פסוק ז] 'סמוכים': סמיכת כל פקודיו עשוים באמת וישר, ולצורך ולא דבר רֵק
  6. ^ ויבא להכחיש את דברי הנביא
  7. ^ והא חזינן ד
  8. ^ סופיה להיות
  9. ^ כנגד כולם אמר שירה לכששרתה רוח הקודש עליו
  10. ^ וכל קרבי - על שם קרבי אמו שדר בתוכן
  11. ^ הוא סבר דהכי בעי: מאי שנא 'קרבים' דנקט
  12. ^ לעיל חשיב להו
  13. ^ משום דאיירי בסופה [בתחילת דף י עמוד ב, בדברי ב יהודה אמר רב] בסמיכת גאולה לתפלה נקט ליה:
  14. ^ כשהלכו על מואב הוא ויהושפט (במלכים ב ג)
  15. ^ דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה - לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה
  16. ^ סתרים דהקב"ה; כמו 'רישא בכבשא' (חולין צג:) בהטמנת האפר
  17. ^ שתמות
  18. ^ דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו [בסוף ספר שמואל (ב כד) בדברי הימים א פ"כא פ"טז], ולא מנע עצמו מן הרחמים
  19. ^ שלמה
  20. ^ כדי שיבקשו רחמים
  21. ^ לפי שהיה רשע - בִּזָּהוּ ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף
  22. ^ מי שלוח; (בדברי הימים ב לב,ג-ד) , ולמה? - כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות; ולא זהו גיחון הנהר הגדול, דההוא לאו בא"י הוא; אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים, שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מ"א א,לג) ומתרגמינן 'ותחתון יתיה לשילוחא'
  23. ^ קסלקא דעתא משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר, כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל,ב) ויועץ המלך ... לעשות הפסח בחדש השני
  24. ^ ואף על פי שלא נתקדש החדש: שעדיין לא באו עדים
  25. ^ שאומר בתפלתו "עשה לי בזכותי"
  26. ^ מגולה: שניטלה תקרה שלה
  27. ^ משל אחרים
  28. ^ ואין איסור בדבר
  29. ^ כמו שמצינו באלישע שנהנה
  30. ^ משל אחרים
  31. ^ ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה
  32. ^ כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות
  33. ^ לעיל מיניה כתיב (שמואל א ז טז) והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו; וכי איני יודע ששם ביתו?
  34. ^ אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי: שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים
  35. ^ בדדיה
  36. ^ תפלה לעני - דרך עניות
  37. ^ זו אצל זו
  38. ^ ורגליהם רגל ישרה = נראין כרגל אחד
  39. ^ שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואף על פי שלא יצא ידי קרית שמע יש לו קבול שכר כעוסק בתורה
  40. ^ על צדו
  41. ^ בשכבך דרך שכיבה; יעמוד - דכתיב ובקומך
  42. ^ או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך