ברכות י א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב (תהלים א, א) אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב (תהלים ב, יב) אשרי כל חוסי בו:
הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה:
אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב (ישעיהו נד, א) רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו:
א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב (תהלים ג, א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב (תהלים נז, א) לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה שאול הוה ברישא לכתוב ברישא אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכין קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דא"ר יוחנן סמוכין מן התורה מנין שנא' (תהלים קיא, ח) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה:
אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, ב) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי אמר (רבי) [רב] יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר (תהלים קד, א) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא דכתיב (תהלים קד, כט) תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו' רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי אמר ליה מאי דכתיב (תהלים קג, א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה (שמואל א ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו מאי כי אין בלתך אמר ר' יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקב"ה מבלה מעשיו א"ל אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו:
אמר רב המנונא מאי דכתיב (קהלת ח, א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב (שנאמר (מלכים א יח, ב) וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר (מלכים ב כ, א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א"ל כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר) [אלעזר] דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא' (איוב יג, טו) הן יקטלני לו איחל:
רש"י
[עריכה]
פתח באשרי וסיים באשרי - אלמא חדא היא דאשרי כל חוסי בו סיומא דלמה רגשו גוים הוא:
בריוני - פריצים:
חטאים כתיב - קרי ביה חטאים שיכלה יצר הרע:
שפיל - השפיל עצמך לסוף המקרא כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר:
סמוכים לעד לעולם - בדברי תורה כתיב [אחרי] נאמנים כל פקודיו סמוכים סמיכת כל פקודיו עשוים באמת וישר ולצורך ולא דבר רק:
כלום יש עבד שמורד ברבו - ויבא להכחיש את דברי הנביא:
אמור לו כלום יש בן כו' - והא חזינן הכא דהוה:
הכא נמי הוה - סופיה להיות:
ואמר שירה - כנגד כולם אמר שירה לכששרתה רוח הקודש עליו:
וכל קרבי - על שם קרבי אמו שדר בתוכן:
מאי משמע - דעל יום המיתה נאמר:
בא וראה וכו' - הוא סבר דהכי בעי מאי שנא קרבים דנקט:
חמשה ברכי נפשי - לעיל חשיב להו:
מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר - משום דאיירי בסופה בסמיכת גאולה לתפלה נקט ליה:
דאשכחן דאזל אליהו לגבי אחאב - דכתיב וילך אליהו להראות אל אחאב:
יהורם אזל לגבי אלישע - כשהלכו על מואב הוא ויהושפט (במלכים ב ג) דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה:
כבשי דרחמנא - סתרים דהקב"ה כמו רישא בכבשא (חולין דף צג:) בהטמנת האפר:
נגזרה גזרה - שתמות:
מקובלני מבית אבי אבא - דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב כד) ולא מנע עצמו מן הרחמים:
תוספות
[עריכה]
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד כו'. וא"ת מאי כל הפרשיות והא לא אשכחן שום פרשה אחרת שמתחלת באשרי ומסיימת באשרי אלא היא. וי"ל דלאו דוקא פתח באשרי וסיים באשרי. אלא חתימה מעין פתיחה כמו תהלה שפתח בתהלה וסיים בתהלה תהלת ה' ידבר פי וכן הרבה פרשיות שמתחילות בהללויה ומסיימות בהללויה:
ראשונים נוספים
אמר לה ההוא מינא לברוריא. ברוריא היא בתו של ר' חנינא בן תרדיון והיא היתה אשתו של ר' מאיר ואית' בפירקא קמא דמסכת ע"ז (דף יח) ברוריא דביתהו דר' מאי' ברתי' דר' חנניה בן תרדיון הואי וכבר למדה הרבה חכמות לפני החכמים כדאמרינן בפסחים בפ' תמיד (דף סב:) אמר ליה ומה ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתי' דר' חנניה בן תרדיון דהות גמרא תלת מאה (משמעי) [שמעתתא] ביומא מתלת מאה רבותא:
למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג. פרש' גוג ומגוג הוא המזמור הראשון שכתוב בו יתיצבו מלכי ארץ קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג והתם בפרק לפני אידיהן של גוים (ע"ז דף ג) גרסי' לעתיד באים אומות העולם ומתגיירין ומניחין תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להם על מי אתם באים על ה' ועל משיחו שנא' (תהלים ב) למה רגשו גוים [וגו'] יתיצבו מלכי ארץ מיד כל אחד ואחד מנתק מוסרותיו והולך לו שנא' ננתקה את מוסרותימו וגו' וכולא ברייתא:
פתח באשרי וסיים באשרי: פרשו בתוספות דלאו דוקא אשרי אלא במה שפתח סיים, כגון שמתחיל ב"הללויה" וסיים ב"הללויה". וכן בה' אדוננו כי הוא דרך שבח יותר. ומכאן סמכו חכמים ברוב הברכות לעשות חתימתן מעין פתיחתן.
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי. לאו דוקא נקט אשרי [אלא לישנא דקמייתא נקט, כלומר שחותם מעין פתיחה][1]. וכן יש מזמורים אחרים שחתימתן מעין פתיחתן, יש שמתחילין הללויה ומסיימין הללויה, וכן הודו, וכן י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ [וכיוצא בהם][2]. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן.
חטאים כתיב. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים דהא לא קרינן חטאים בחטף פתח, מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עונות.
בריוני. לסטים ישראל. ועל שם שעומדים במדבר ללסטם את הבריות, קרי להו בריוני לשון ברא, תרגום של חוץ.
הוה בעי רחמי דלימותו. אע"ג דאמרינן גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין. שמא היו מצערין אותו יותר מדאי, או שמא היו רשעים יותר מדאי.
מעשה דשאול הוה ברישא. אע"פ שהרבה יש בתורה [אין][3] מוקדם ומאוחר, בהני תרתי עובדי דהוו בחד עניינא קא בעי. ורשב"ם פירש לפי הפשט. דסמך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים, שלפי פשוטו היה בתחלת מלכותו, דכתיב וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו [כל][4] פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י"ז}[5], שהיו רוצים להעבירו ממלכותו לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום נמי רצה להעבירו ממלכותו, אבל בימי שאול לא היה מלך.
כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה וכו'. דכתיב בדברי הימים {א'. כ"א, ט"ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, וכתיב ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {המשך הפסוק שם}, ובקשו רחמים.
- ^ כך הוא בלשון תוס' רי"ש שזהה בלשונו בקטע זה וכן כעין זה בתוס' חכמי אנגליה. ובברכה משולשת הגיהו כאן אחרת, וכנראה מסברא. אך בספרים ובכת"י אינו.
- ^ כך הוא בלשון תוס' רי"ש. ובספר ברכה משולשת מובא בלשון הזו ""וכן י"י אדונינו וכו'", וכנראה המילה "וכו'" ששם, היית למעשה המילה "וכיוצא" ונשתבשה מריבוי העתקות. ואינו לא בספרים ולא בכת"י.
- ^ כך הוא בלשון תוס' רי"ש וכעין זה בתוס' חכמי אנגליה. ובספרים וכן בכת"י אינו.
- ^ ע"פ לשון הפסוק בשמואל ובדברי הימים. ובספרים ובכת"י חסר.
- ^ וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י"ד, ח'.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
תלמיד חכם שהיו אי זו מבני אדם מצערים לו אין ראוי לו לקללם אלא יתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ומכל מקום יש דברים שהוא רשאי עליהם לקלל ולהחרים ולנדות כמו שיתבאר במקומו בע"ה:
מטכסיסי כל בעל מדה להכיר לזולתו כל מעלה שיש לו יתר עליו, ולא יקנא בו ולא ישתרר עליו באותו דבר שהוא גדול בו עליו, אלא יכיר כל אחד לחברו מה שראוי אם הוא ת"ח ושכנגדו עשיר, יכיר החכם במעלת עשרו וכבודו של זה, ויכיר זה מעלת חכמתו של זה, וכן בכל שאר המעלות ויכיר בעל המועט לבטל היותר להקדים בכבודו, ולעולם ת"ח המעוטר בשלמות מעלת המדות מעלה את הכף השניה, אלא אם היה בה מלך או מנהיג שאין שום מעלה נערכת אצל מעלת מלכות, אלא אם כן מעלת נבואה שאף היא חולקת עם המלכות בהנהגה ובשררה, ואין בזה שקול כבר מצינו שאליהו הלך אצל אחאב וכבר מצינו שכנגדו שיורם הלך אצל אלישע, ומכל מקום אם אירע דבר לאחד מהם או שחלה הולך האחר ומבקרו וכן עשה ישעיהו לחזקיהו:
מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון, אם על פי השמועה אם על פי השכל אם ע"פ הנסיון, שאין לאדם אצל סתרי השם כלום וכמו שאמרו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומכל מקום ישתדל בזווגו במה שראוי להשתדל בבת זוג עד שיראה כמתכוין בזווגו להוליד בנים הגונים כמו שהזהירו בבדיקת אחיה ובבת תלמיד חכם וכדומה לזה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- בבלי מסכת ברכות
- תהלים א א
- תהלים ב יב
- רבי מאיר
- ברוריה אשת רבי מאיר
- תהלים קד לה
- ישעיהו נד א
- רבי אבהו
- תהלים ג א
- תהלים נז א
- רבי יוחנן
- תהלים קיא ח
- רבי שמעון בר יוחאי
- משלי לא כו
- תהלים קג א
- תהלים קג כ
- תהלים קג ב
- רב יהודה
- רב מתנא
- תהלים קד א
- רבה בר רב שילא
- תהלים קד כט
- רב שימי בר עוקבא
- מר עוקבא
- רבי שמעון בן פזי
- רבי יהושע בן לוי
- שמואל א ב ב
- רבי יהודה בר מנסיא
- רב המנונא
- קהלת ח א
- מלכים א יח ב
- מלכים ב כ א
- רבי אלעזר בן פדת
- איוב יג טו